בעוד מספר חודשים יסיים האלוף רם רוטברג, מפקד חיל הים, את תפקידו. אם יביט לאחור ויחשוב על המסלול שעבר בעשורים האחרונים, סביר להניח שיחייך לעצמו בזווית של הפה. מי יודע, אולי גם יחשוב על איזה דמות בהוליווד יכולה לשחק את דמותו במה שיהיה ללא ספק, סרט אקשן מותח במיוחד. מי שהחל את דרכו כלוחם בשייטת 13, השתתף בעשרות מבצעים חשאיים ואף פיקד על היחידה, טיפס בעקשנות בסולם הדרגות והפתיע לא מעט אנשים כשהצליח לכבוש את פסגת החיל הלבן.
>>> עוד במדור "לקבלת המפקד": יוסי בכר | גדי אייזנקוט | גיא חזות | כל הכתבות במדור
רוטברג, בן 51 כיום, נשוי ואב לשלושה, נולד בכפר הס והתגייס לשייטת 13 בשנת 1982. במהלך מסלול ההכשרה, שהתקיים במקביל לאירועי מלחמת לבנון הראשונה, הוא התבלט ובאופן טבעי כמעט יצא לקורס קצינים ממנו שב כדי לפקד על צוות לוחמים. וותיקי השייטת יודעים לספר שרוטברג התבלט גם כקצין ביחידה ומספרים על אחד ש"בועט ולא דופק חשבון", קצין יצירתי שהשתתף במבצעים שעד היום אסורים לפרסום. הלוחמים של סגן רוטברג זוכרים מפקד שלקח את התרגילים עד לקצה, גם במונחים של השייטת, תרגילים בהם שילב לדברי הלוחמים דאז, "שחיות ארוכות גם כשהים רוצה לזרוק אותך, ניווטים קשים ולקינוח, תרגילי פשיטה מהסרטים".
מבצעי קומנדו מהסרטים
הרבה מיתוסים וסיפורים נבנו סביב דמותו של רוטברג, חלק לא קטן מהם כוללים את המילה "פרוע" ו"עקשן", כולל כמה סיפורים על החופשות והבילויים הפרועים של השייטת באותם ימים. כמעט כל מי ששוחחנו איתו כדי לקבל רקע על האלוף, ציין והדגיש את "חוש ההומור של השייט" שליווה אותו בכל שדרות הפיקוד. דוגמה מובהקת לזה ראינו לפני שלוש שנים, ב-1 באפריל 2012 כשהאלוף רוטברג החליט למתוח מאות קצינים ולוחמים בחיל: הוא פקד עליהם להתכונן ליציאה מיידית לאימון שיתקיים בשיתוף פעולה עם חיל הים האיטלקי באזור נאפולי, כולל כמובן כמה ימי חופש במגף האיטלקי. אנחנו יכולים לדמיין את השביזות ששררה כשגילו שזו רק מתיחה.
כאמור, היו גם הרבה מבצעים חשאיים בדרך: אחד מהם, בין הבודדים שכן ניתן לדבר עליהם, הוא מבצע "כחול וחום". הוא היה אז מפקד יחידת הפושטים של שייטת 13 והלוחמים שלו היו הראשונים לעלות על החוף הלבנוני יחד עם לוחמי גולני. לא פחות מ-30 מחבלים חוסלו במבצע הזה, בהם גם מפקדים בכירים.
ב-13 בפברואר 1988 מתפוצץ מטען באחד מרחובות העיר לימסול. השלטונות הקפריסאים מספרים על שלושה הרוגים, כולם שייכים לאש"ף ואחראים לארגון ההפלגה של אוניית השיבה "אל עאודה". האונייה הזו הייתה אמורה להוביל כמה מאות מגורשים לישראל אך כאמור, סוכלה. אין לכך אישור רשמי, אולם ככול הנראה רוטברג היה אחד מהמבצעים שפעלו תחת פיקודו של יואב גלנט, אז קצין בשייטת ולימים אלוף פיקוד דרום ושר בממשלה.
>> מכורים לפז"ם? כך תקבלו את הידיעות ישר לסלולר
לא סתם מכנים לוחמי שייטת 13 את חבריהם ליחידה אחים, וגם בתוך המשפחה הזו נוצרה חבורה של חברי נפש אשר מנתה ארבעה: רם רוטברג, ארז צוקרמן, יוסי קורקין ז"ל ו-ע' ז"ל. אחד מלוחמי המילואים הוותיקים של השייטת מספר על חברי נפש שהפכו לכוכבים של היחידה: "בחיים לא תשמעו על מה שהם עשו, אבל יש פה גם טרגדיה יוונית. רם הפך ליחיד שהצליח להתקדם בלי 'הכתמים של החיים'". רוטברג הצליח כאמור להתקדם בשדרת הפיקוד וכיום מפקד על חיל הים. הקריירה של תא"ל (במיל') ארז צוקרמן נגדעה לאחר מלחמת לבנון השנייה, שם היה מפקד אוגדה ומהבודדים שלקח אחריות על תוצאות המלחמה. סא"ל יוסי קורקין נהרג במבצע שהפך לאסון השייטת ו-ע' נהרג על פי פרסומים זרים במהלך מבצע של המוסד באירופה.
ב-1992 יחידת המסתערבים דובדבן סופגת מכה קשה אחרי שמפקדה מודח בעקבות התקרית בה נהרג אלי אישה ז"ל מאש חבריו. רוטברג נקרא אז לפקד על היחידה ולשקם אותה, וזה בדיוק מה שהוא עשה. מהר מאוד יוצאים המסתערבים של דובדבן לשלל פעולות חשאיות, כשגולת הכותרת הייתה לכידת ה"פנתר השחור", מי שהיה ה"אגדה" של השטחים בתחילת שנות ה-90 - בכיר המבוקשים של צה"ל שרצח חמישה ישראלים ו-16 פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל. המבצע יצא לפועל לאחר שמפקד אוגדת איו"ש דאז, תא"ל משה יעלון, מינה את אל"מ יואב גלנט לתפקיד מפקד חטיבת מנשה, והורה לו לצמצם את רשימת המבוקשים, ובעיקר את שמו של הפנתר השחור. לפעולה נשלחו לוחמי דובדבן בפיקודו של רוטברג יחד עם לוחמים משייטת 13, וזה היה סופו של הפנתר השחור שנתפס בחיים ונשלח למאסר.
מפקד שייטת 13 בראש לוחמיו
אחרי שסיים את תפקידו כמפקד דובדבן בשנת 1994, רוטברג חזר לחיל הים. הוא עבר קורס חובלים ועשה מספר תפקידים בספינות החיל, כולל פיקוד על אחת מהן. הוא חזר לשייטת 13 וב-1997, זמן קצר אחרי אסון השייטת בו איבד את חברו הקרוב קורקין ז"ל, הוא התמנה למפקד פלגת לוחמים בשייטת, לאחר מכן לסגן מפקד השייטת ובשנת 2001 מונה למפקדה.
הימים הם ימי האינתיפאדה השנייה ורוטברג דוחף את היחידה שלו לפעולות בשטחים, ועשרות לוחמים בסדיר ובמילואים מוצאים את עצמם בסמטאות של הקסבאות, זאת בניגוד לשאר יחידות העילית של צה"ל, שהיו מאוד סלקטיביות בבחירת המשימות שלהן והשתדלו שלא "להתלכלך בשטחים". לצד פעולות מרוחקות מהעין (ומהלב), רוטברג הוביל את אנשיו למשימות בהן חוסלו עשרות רבות של מבוקשים, רבים אחרים נעצרו, נחקרו וחשפו תשתיות טרור. לא מעט ישראלים חיים היום בזכות לוחמי השייטת של רוטברג. סיפור לכידתו המבוקש נאסר אסידה לדוגמה, מבוקש שהרג 19 אזרחים וחיילים, מעיד משהו על היכולות של רוטברג כמפקד השייטת ועל החתירה למגע.
בראיון לתקשורת סיפר אריק אלעזר, קצין בכיר ביחידות דובדבן, לוט"ר ועוקץ, על המבצע ללכידתו של אסידה ששוב ושוב נמלט מכוחות צה"ל. "כולם רצו לוותר, כולל רכז השב"כ בשטח. כולם חשבו ששוב המבוקש הצליח להימלט, כמו שעשה בשנים שקדמו לאירוע", סיפר אל"מ אלעזר. "רוטברג התעקש להמשיך בחיפוש. זמן קצר לפני שהכוח התקפל מהשטח, הכלב 'רודי' חתך הצידה כי זיהה משהו. מעמדת קבר באדמה יצא אסידה כשהוא חמוש היטב עם רובה, אקדח וסכינים". כמובן שהוא הפסיד בקרב מול אנשי השייטת.
הפעולות של השייטת בשטחים עלו להם באבדות כואבות. שישה מהלוחמים נהרגו ולא מעט מהם נפצעו בדרגות שונות, משהו שנגע מאוד ברוטברג, שהיה ידוע כ"קצין של חיילים", מפקד שהתעקש לדבר עם החיילים שלו בגובה העיניים ונתן להם לצאת למבצע רק אחרי שבדק באופן אישי את המוכנות שלהם, לא רק מדאגה למבצע עצמו אלא מדאגה גם לאדם, אותו הגדיר לא פעם כ"מכונת המלחמה הכי חשובה בצבא".
רוטברג ואנשיו נלחמו אמנם בשטחים, אבל לא נטשו את התפקיד המסורתי של שייטת 13. ב־3 בינואר 2002 יוצאים לוחמי השייטת בפיקודו של רוטברג, שכמובן נמצא בקו הראשון, למבצע "תיבת נוח". באזור שארם א-שייח' משתלשלים לוחמי השייטת ממסוקי בלק-הוק של חיל האוויר, כשבמקביל עולים על הספינה לוחמים נוספים מסירות גומי ותופסים את אוניית הנשק "קארין איי".
אחרי המבצע אמר שאול מופז, הרמטכ"ל באותם ימים, "היה חשש שלא הצלחנו, אבל רם ולוחמיו המשיכו עד שפתחו ארגז ראשון ובו טילי לאו". עוד אמר מופז, "בקול הרגוע שלו, גם ברגעים הכי מתוחים, תמיד שמר על יכולת ביצוע בלתי רגילה. רם הכין את אנשיו למשימה היטב למרות פרק הזמן הקצר שניתן להם". לא פחות מ- 50 טונות של נשק נתפסו שם, והפשיטה הזו על ספינה בלב ים לא תהיה האחרונה שלו.
מפתיע את כולם ומתמנה למפקד חיל הים
את הפיקוד על שייטת 13 הוא מסיים לאחר שהיחידה מקבלת מספר צל"שים, פרסי רמטכ"ל וכנראה שעוד כמה תעודות על מבצעים שאנחנו לא מכירים. הוא ממשיך להתקדם בסולם הדרגות, כשעל תפקודו כראש מספן מודיעין בחיל הים במהלך מלחמת לבנון השנייה הוא סופג ביקורת קשה, בייחוד על ההתנהלות באירוע הפגיעה באח"י חנית מטיל של החיזבאללה. ארבעה חיילים נהרגים בתקרית הזאת, והתחקירים "קורעים" את מספן המודיעין בראשות רוטברג. את התקופה שלאחר מכן הוא העביר במועצה לביטחון לאומי, וספק אם היה מי שחשב שיחזור ללבוש את המדים, מלבד רוטברג עצמו כמובן. "כשהוא מסמן מטרה אי אפשר לעצור אותו", אמרו עליו, וכנראה שצדקו, כי באוקטובר 2011 הוא נכנס לתפקידו כמפקד חיל הים, מינוי שהפתיע לא מעט אנשים במערכת. כשמינה אותו לתפקיד, למעשה סימן רא"ל בני גנץ לחיל שהוא רוצה מבצעים מיוחדים ואיכותיים, ורוטברג הוא ללא ספק, האיש שיכול לספק את הסחורה.
בשנת 2013 רוטברג התראיין לעיתונאי עמוס הראל, אז עוד כבן המקופח בשולחן המטכ"ל וכמי שרוצה לשדרג את יכולות החיל ואת ההצטיידות שלו. היום כבר ברור שהוא יכול לסמן וי על רוב ההצהרות שלו: תחת פיקודו חיל הים הפך לשותף פעיל בכל משימות הצבא, כולל כאלה שמתנהלות ביבשה, ואחד מהקבלנים הראשיים בנושא איסוף המודיעין. למעשה הוא הפך את חיל הים מ"הבן המקופח" בשולחן המטכ"ל, לזרוע הים האסטרטגית.
מעניין שדווקא הוא, שגדל בעולם הצללים, פתח את חיל הים לתקשורת ועודד את כניסת הכתבים לבסיסי החיל, כולל קודש הקודשים בעתלית, מה שללא ספק, הגדיל את ההילה של החיל הלבן. כמובן שהוא לא נטש את המבצעים המיוחדים כפי שציפו ממנו ואף הוביל אותם באופן אישי, משהו ללא ספק נדיר כשמדובר במפקד של חיל. הוא יצא בראש חייליו למבצע ההשתלטות בלב ים על אוניית הנשק KLOS-C, שיצאה מאיראן כדי לחמש את ארגוני הטרור ברצועת עזה.
מה יעשה האלוף רוטברג אחרי שיסיים את תפקידו? לא ברור. אולי יחזור למשק שלו, שם הוא הוא מגדל סוסים ועזים בזמנו הפנוי. "אדם שמחובר מאוד לקרקע", כפי שאמר עליו חברו הטוב תא"ל (במיל') רם שמואלי, "המשק שלו לא כל כך פעיל, אבל אין לי ספק שברגע שיתפנה, הוא יהיה חקלאי יותר מאשר בסופי שבוע בלבד". ואולי הוא לא יעמוד בפיתוי, ונראה אותו דווקא ממשיך לשרת את המדינה במסגרות אחרות.
עוד ב- פז"ם: