חיים שועי
חיים שירת בחיל החימוש (כיום חיל הטכנולוגיה והאחזקה) בין השנים 2009-2012 בתור מה שהוא מגדיר כ"פנצ'ר מאכער". הרגע הכי קשה בשירות עבורו היה פשוט כל תקופת הטירונות, אבל הסיפור המעניין שהוא בחר לספר לנו נשלף היישר מהבקו"ם: "עמדנו בשורה בפעם הראשונה ועבר מטוס בשמיים. המפקד אמר לנו: 'אתם יודעים מה ההבדל ביניכם לבין המטוס? שלוש שנים'. עניתי לו: 'אח שלי, כל כלב גדול היה פעם גור'". לטענתו היה חייל ממושמע, אבל אם היה יכול לבחור תפקיד אחר, היה בוחר להיות הרמטכ"ל. אנחנו בעד.
שמוליק ספן
הרבה לפני שהיה אמן, בדרן, חקיין ושחקן, שמוליק ספן היה שריונר בחטיבה 188. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1979 ושימש בין היתר אלחוטן בנגמ"ש של הסמח"ט מאיר דגן, לימים ראש המוסד. לקראת סוף השירות שלו שמוליק לקח חלק במלחמת שלום הגליל ואף נדרש להשגיח על שבויים בעיר צור שבלבנון, אבל את הרגע הכי קשה בשירות הוא חווה דווקא בהתחלה, כשנודע לו שלא יגיע ללהקת חיל השריון כפי שהיה אמור להיות – אלא לחיל עצמו: "חשתי אכזבה, כי נולדתי להיות בלהקה צבאית והתקבלתי כבר ללהקת השריון. הייתי מיואש ומאוכזב".
שמוליק החליט לא לתת לאכזבה לשבור אותו והקים להקה בעצמו. לדבריו, הלהקה הופיעה בכל רחבי רמת הגולן בפני כל מי תפס קו באזור, במסיבות ובאירועים גדולים. "אהבתי את ההווי, המפגשים בערב, השירה ביחד והצחוקים. הייתי מצחיק ומשמח את כל החבר'ה", הוא נזכר. אם היה יכול לבחור תפקיד אחר בצה"ל היה כמובן בוחר להיות בלהקה צבאית (אבל הפעם באמת), כי "אין דבר משמח יותר מלעמוד על במה מול חיילים".
חזי חיים
גם חזי היה חימושניק. השירות שלו היה "מדהים ומומלץ", למרות שלפני הצבא הוא בכלל חלם לשרת בדובדבן. בתפקידו היה אחראי על טיפול בכלי לחימה, ואיכשהו הצליח לשלב בין השירות הצבאי לעבודה כיחצ"ן מסיבות. במהלך השירות חזי עבר חוויה טראומטית כשחייל שהכיר התאבד באוהל בזמן שישן.
אירוע מפחיד במיוחד שזכור לו הוא לילה של שמירות שהסתיים הרבה יותר מצחיק מאיך שהתחיל: "עדכנו אותנו שכנראה הייתה חדירה לבסיס, וכל זה כשזה היום החופשי שלי ובסך הכל החלפתי חבר טוב שנסע לחתונה של אחותו. היו רעשים מוזרים ובשלב מסוים אפילו כיוונו נשקים. בסוף התברר שזה סתם היה חבר".
דן רושנסקי
דן הוא ווסאחיסט אמיתי ששירת כלוחם ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה בין השנים 2007-2010. הוא היה אחראי על תחום סילוק פצצות ונטרול מטענים ובין היתר השתתף במבצע "עופרת יצוקה", ככה שלא חסרים לו מור"קים מסעירים מהשירות. "נכנסתי עם כוח של גולני לדרום הרצועה, זאת הייתה הפעילות המבצעית השנייה שלי בסך הכל. פתאום נכנסנו למארב והתפוצץ לידי RPG. התחילו לרסס אותנו. התקדמנו בזחילה לעבר בית, פוצצתי את הקיר וכל הכוח נכנס פנימה בזמן שכוחות החיפוי חיסלו את לוחמי האויב".
אירוע אינטנסיבי נוסף שדן זוכר הוא ניווט שהסתיים בעלייה תלולה במיוחד: "כל הצוות פחד למות, אבל כיוון שאני חסר פחד בתחום האקסטרים, הצלחתי להגיע אחרון למרגלות ההר ולפסגה ראשון". אמרנו כבר ווסאחיסט?
הרגע הכי קשה שהיה לו בשירות היה כששכחו להחליף אותו בשמירה, שהתארכה פתאום ל-7 שעות. "הדבר שהכי אהבתי בצבא זה את החברים, וגם משהו במשיכת גבול היכולת – לזחול עד זוב דם, ללכת עד שאתה מקיא. זו הייתה חוויה". אגב, אם תהיתם, הוא עדיין טוחן במילואים 30 יום בשנה.
אנדל קבדה
אנדל שירת כלוחם בחטיבת גבעתי בין השנים 2010-2013, אבל השירות שלו הסתיים בטונים צורמים כשהעיפו אותו מהפלוגה יום לפני הסוף. המ"פ שלו, אגב, היה סרן זיו שילון שנפצע קשה בפעילות ברצועת עזה והשתקם. הדבר שהוא הכי אהב בצבא? "זה שיש חוקים ואין גזענות".
אביחי אוחנה
אביחי התנדב ליחידה 669 של חיל האוויר ושירת בתור אחראי מחסן ביחידה הנחשקת. כפי שסיפר בתכנית, הוא חלם בכלל להגיע לשייטת, אך נאלץ לסגת מהחלום עקב מגבלת הראייה שלו. החוויה הכי מעניינת שזכורה לו מהשירות היא ביצוע שעשה לשיר "ירח" של שלמה ארצי בערב יחידה. "הכי אהבתי בצבא את הנתינה, ההוויה, השתייכות למשהו נשגב ממך", הוא אומר. והרגע הכי קשה שהיה לו בשירות? כשהרגיש שהוא פשוט משתעמם.
מעיין אשכנזי
מעיין שירתה כפקידה בקריה, ולטענתה השירות שלה היה מורכב מישיבה של שלוש דקות עם המפקד שאחריה פשוט חתכה הביתה. הרגע הכי קשה שזכור לה מהשירות היה זה כשירתה בפעם הראשונה ב-M-16 בטירונות. בהתאם לרוח החפשנית-משהו הזו, הדבר שהיא הכי אהבה בשירות זה להיות כל יום בבית, ואם הייתה יכולה להתגייס לתפקיד אחר, מעיין הייתה שמחה לשמש כמדריכת אימון גופני.
אסתר ליברזון נמר, המודחת הראשונה, שירתה ביחידה 8200 של חיל המודיעין לאחר שנפלה מקורס טיס.