כולנו מכירים אותם על אזרחי, לרב תחת אורות זרקורים, איפור ומול מצלמות, רובנו לא יודעים שהם שירותו בחיל המשטרה הצבאית ושיש סיכוי שפעם היו צוחקים עליהם שהם "מנאייקים". אסי עזר, רונן ברגמן וטיטי, חזרו בפרויקט מיוחד אל המדים, שוחחו עם טירונים בחיל המשטרה הצבאית, העלו קצת נוסטליה וניצלו את המעמד כדי להתפזם.
אסי עזר | "נא להתנהג בהתאם"
"אמאל'ה, איך הוא דומה לאסי עזר!", מבחינה טירונית מופתעת אחת מבה"ד 13, ומתקרבת צעד נוסף לכיוון האורח הבלתי צפוי. "רגע... מה? אמאל'ה!!! זה אסי עזר!" היא צורחת ובורחת חזרה ל־ח' המחלקתית.
סמ"ר (במיל') אסי עזר פוסע למרכז ה־ח' בצעד בוטח. "צוות שתיים, לסתום פיות", הוא פוקד על הטירוניות המתרגשות, שאחת מהן לא מצליחה לשמור על איפוק ופולטת "אסי, כפרה עליך". "מי אמרה את זה?" עזר לא מתרשם. "קדימה, תדגמו לי את ה־ח'. האודם הזה תקני בכלל?" הוא מתקיל את אחת החיילות, אבל בעצמו לא מהסס למרוח שפתון לחות מדי פעם. "מה זה השוונצים האלה? והטבעת? בכלל, למה את מתחתנת בגיל כזה? אה, זו לא טבעת נישואים? טוב, מה אני מבין בבנות", מבצבצים סדקי חיוך ראשונים בחומת הדיסטנס. "אבל יש לה כזה פרצוף חמוד, איך אני יכול לנזוף בה?" הוא מתרעם.
מנחה הטלוויזיה, ששירת במשטרה הצבאית כמעט ארבע שנים, לא הוקפץ לבה"ד בעקבות צו 8 פתאומי. הוא חזר למדים כדי להעלות קצת את המוטיבציה של הטירונים שזה עתה נכנסו לשורות החיל. "אני מקווה שאתן מודעות לכך שזה אחלה חיל ושהשירות פה הוא כיף לא נורמלי", הוא מודיע, ולא מפספס הזדמנות לקצת שיווק עצמי. "גם אם עכשיו קשה, תזכרו שבקרוב תוכלו לצפות בעונה החדשה של 'האח הגדול', שמתחילה בשישה במאי".
הדרך לבה"ד 13 בבית ליד לא זרה לעזר. "בבה"ד עצמו לא הייתי כבר עשר שנים, אבל הדרך היא הדרך לאיקאה", הוא מחייך. "הכול נראה בדיוק אותו הדבר, בחיי, רק קצת ישן יותר", הוא מספר ונזכר בימיו הראשונים כטירון. "התגייסתי יום או יומיים אחרי יום כיפור וכל מי שפגשתי אז הסביר לי שזה תאריך גיוס למשטרה הצבאית", הוא מסביר. "לא ידעתי שום דבר על החיל, רק הבנתי מהפרצופים של האנשים שזה סימן שנדפקתי. אבל מאחר והפחד הכי גדול שלי היה שישימו אותי בקרבי ושאני אמות, משטרה צבאית נשמע לי כמו פתרון סביר".
מהר מאוד ה"פתרון הסביר" הפך להיות גם פתרון אידיאלי. "כשהודיעו לי ששובצתי בימל"ת (היחידה המרכזית לפיקוח תעבורה), הייתי בעננים", עזר מספר בנוסטלגיה. "אחרי תשעה חודשים זימנו אותי להדריך בקורס שוטרים, כמו שרציתי. כשהייתי בקורס הבנתי שהצפ"ה נורא נחשבים בבסיס וזו הייתה הזדמנות לפתח את יכולות ההדרכה שלי. אחרי שעברתי את קורס ההדרכה, עבדתי ממש קשה בצפ"ה. הייתי יוצא הביתה רק בשישי־שבת, אבל נהניתי מכל רגע. הייתי יושב בערבים, כותב תיקי מדריך, מתקן תיקים קודמים, מצלם תמונות, חונך מדריכים אחרים. הייתי ממש מורעל", הוא מחייך.
כשהוא נשאל מה משך אותו להדרכה, הוא מיד מחייך. "מגיל קטן אהבתי לעמוד מול קהל, אבל אחרי התיכון לא חשבתי שתהיה לי נגיעה לעולם המשחק או המסך", הוא מספר. "הייתי הומו בארון, וחשבתי כל מיני דברים אידיוטים, למשל שאם ארצה להיות שחקן, מיד יידעו שאני הומו. אבל הרגשתי שאני יכול לשחק טוב את דמות 'המפקד' וגם באמת נהניתי. נהניתי לעזור לחבר'ה האלה, שמגיעים חרדים ומפוחדים כאילו סיפחו אותם לאל־קאעידה, לצלוח את החודשים הראשונים ולהעביר ערך מוסף. העובדה שמישהו חשב שאני נורא רציני, למרות שאני נחשב לשטותניק בקרב החברים שלי, הראתה לי שאני יכול לזייף, ומהי טלוויזיה אם לא זיוף? זו הייתה אחת החוויות הכי כיפיות, והמושג 'נא להתנהג בהתאם' לגמרי הומצא כבר אז, בתוך־תוכי".
על אף הזיכרונות שמורכבים מפרטי־פרטים, במהרה מתברר שהזמן שחלף נתן את אותותיו גם בעזר. "אלה אותן הנעליים שהיו בתקופתי? איך קושרים את זה?" הוא מסתבך. לבסוף הוא מצליח להגיע לעמק השווה עם השרוכים, ויוצא אל מגרש המסדרים מדוגם למשעי. כמעט. "אני לא מוריד את זה בחיים", עזר מתגונן מול חיילת פעורה במיוחד, שמעירה לו על צמיד מצלצל שהוא עונד לזרועו. "חבר שלי נתן לי את זה, ואני מוסיף לו תליון בכל פעם שהוא מגיע לארץ", הוא מסביר. "נמסתי, אני בוכה", מייבבת החיילת בהתרגשות.
סביר להניח שעזר כבר שמע הכול בשנים בהן שירת כשוטר צבאי, כך שהזריזות בה שלף את התירוץ המוצלח לא מפתיעה אף אחד. בעשרת החודשים האחרונים לשירותו אף שירת על תקן קצין הדרכה. "למרות שלא הייתי קצין, אז בכלל הייתי ב-High", הוא מסכם.
"High" היא ככל הנראה המילה המתאימה ביותר לתיאור התחושה של עזר ביחס לשירותו הצבאי. "השירות שלי היה חלום", הוא מעדכן את החיילים הטריים. "כמעט לא נהניתי ככה משום דבר שעשיתי לפני כן וההוכחה הכי טובה לכך היא שחתמתי קבע לעשרה חודשים נוספים. זה החיל היחיד שיש בו מיליון תפקידים מגוונים שאפשר לעבור ביניהם ועדיף על חילות אחרים שעושים בהם את אותו הדבר במשך כל השירות. גם אם כרגע זה נראה קצת מבאס, ואנשים קוראים לכם מנייאקים, אתם תהיו גאים בשירות הזה", הוא מבטיח.
טיטי | הקשב המלכה!
מלכת היופי הנבחרת לשנת 2013, יטאייש איינאו (או בקיצור, טיטי), אמנם עוד לא הספיקה להבטיח שתביא שלום עולמי, אבל היא בהחלט יכולה לשבור כמה סטיגמות על עולם הדוגמנות. עם רקורד של קצונה במשטרה הצבאית, דייט מתוקשר עם ברק אובמה ותכנונים על תואר ביחסים בין־לאומיים, היא מוכיחה שלא מדובר ב"סתם פרצוף יפה". בתפקידה האחרון בצבא שירתה טיטי כסגנית מפקדת פלוגה בבה"ד 13, תפקיד ממנו יצאה היישר לאור הזרקורים. "זה מאוד שונה", היא מודה. "לא היה קל לעבור מהדמות הקשוחה שצריכה לחנך, לזחול ולא לחייך לרגע, לדמות שצריכה לעמוד בבגד ים בטלוויזיה. אבל אני בן־אדם שאוהב לשלב כל מיני דברים בחיים, ואני משתעממת אם אני עושה יותר מדי את אותו הדבר". בין המסדרים להשכמות, אחד מהדברים שטיטי לא עשתה בזמן השירות הצבאי, היה לשמור על שגרת טיפוח ולהקפיד על שנת יופי. "זה לא עניין אותי יותר מדי באותה תקופה", היא מגלה. "נראיתי סבבה ואהבתי את המדים, הם ישבו עליי טוב. אהבתי גם את המראה הטבעי, ללא איפור ועגילים. הייתי רצה בבוץ כמו גדולה כשהייתי צריכה". הכוח שהניע אותה, היא מספרת, היה הפקודים שלה. "פשוט לא עניין אותי שום דבר חוץ מהחיילים. טקס ההשבעה בכותל היה חלקת האלוהים הקטנה שלי. כשהחיילים עמדו שם ונשבעו אמונים למדינה, אחרי ארבעה חודשים ללא שינה וחיי חברה, הרגשתי סיפוק שהיה שווה את הכול".
בתחילת דרכה, טיטי חלמה על שירות כלוחמת. "אמרו לי שאתגייס לגדודי המעברים, ומשם אקבל גיבוש לקרקל", היא משחזרת ומציינת שגם היא הגיעה לחיל עם דעות קדומות. "השם 'משטרה צבאית' נורא מרתיע בהתחלה, אתה שומע אותו וישר חושב על חיילים שמסתובבים בתחנה המרכזית ומחלקים דוחות. כשנכנסתי פנימה, התאהבתי בחיל. הפתיע אותי לגלות כמה תפקידים שונים יש שם". טיטי עלתה על מדים בספטמבר 2009, היישר לקורס 'אמיר', המכין את בני העדה האתיופית לשירות. בתום הקורס הגיעה לקורס מ"כים, אחריו פיקדה על שני מחזורים, יצאה לקצונה וחזרה לפקד בקורס מאבחנים ביטחוניים. "בגיל 19 הייתי צריכה להיות דמות מושלמת מכל הבחינות", היא מספרת. "החיילים שלי הסתכלו עליי כל הזמן, ואין אדם מושלם, לא משנה באיזו דרגה ובאיזה תפקיד". גם כמלכת יופי, כשתחרות "מיס יוניברס" מציצה מעבר לפינה, הציפייה מטיטי היא להיות לא פחות ממושלמת. "זה דומה", היא מאשרת, "אבל בצבא ההשפעה שלי הייתה רחבה יותר. הייתה לי אחריות ללמד את החיילים שלי בכל יום משהו חדש ופה אני משפיעה בעיקר על החיים שלי. גם הביטחון העצמי היה קיים בי תמיד, אבל בצבא הוא התפתח והתעצם. כמו שאני תרמתי למדינה, היא תרמה לי לפחות באותה מידה. לעמוד מול החיילים, להלהיב אותם, להיות כריזמטי, לדבר בעברית רהוטה – אלו לא דברים שבאים ביום אחד". בין גל הטלפונים שקיבלה טיטי מעמיתיה לצבא לאחר הזכייה, היה אחד מרגש במיוחד: קצין המשטרה הצבאית הראשי, תא"ל מאיר אוחנה, התקשר גם הוא למסור את ברכתו. "זה היה כבוד גדול בשבילי. קמצ"ר אמר שהוא גאה בי ושמחתי מאוד. הוא גם הזמין אותי לטקס מצטייני החיל ביום העצמאות", היא מציינת.
מאז הזכייה, הטלפון של טיטי לא מפסיק לצלצל. הברכות, ההזמנות לאירועים והבקשות לראיונות זורמים כמו סודה בחדר האוכל בבה"ד. בין כל אלה, להצעה אחת שקיבלה היא פשוט לא יכולה הייתה לסרב. "הנשיא שמעון פרס הוא זה שהזמין אותי להיפגש עם ברק אובמה", היא מגלה. "זה נורא מרגש בשבילי. את עבודת הגמר באנגלית שכתבתי בכיתה י"ב עשיתי על ברק אובמה, כי אני חושבת שאני והוא עברנו חיים די דומים. הוא לא השיג דברים בחסד, אלא בזכות ועבד קשה למען כל דבר בחיים. הוא ניפץ הרבה סטריאוטיפים ואם אדם כמוהו הצליח להיות נשיא של מעצמה כמו ארצות הברית, זה מוכיח שמי שרוצה יכול". ואכן, מלכת היופי הראשונה מהעדה האתיופית יודעת דבר או שניים על עבודה קשה ועל ניפוץ סטריאוטיפים. אביה נהרג במלחמה כשהייתה בת שנתיים, אמה נפטרה עשר שנים מאוחר יותר ובשלב מסוים עברה לגור בבית סבה וסבתה. אף על פי שכרגע היא מתכננת להמשיך ולהתפתח בעולם הדוגמנות, הארוחה עם אובמה, כנראה, אינה הפגישה הדיפלומטית האחרונה שלה. "אני מתכננת להתחיל ללמוד בקרוב יחסים בין־לאומיים", היא חושפת. "אני חושבת ששם המקום שלי, ומקווה להמשיך ולייצג את המדינה שלנו בכבוד ובגאווה".