10 באוגוסט 1973, 21:00, טיסה 006 יוצאת מביירות לבגדד שבעיראק. על פי ידיעות מודיעיניות של אמ"ן והמוסד, על המטוס אמור להיות גם ג'ורג' חבש, מנהיג החזית העממית לשחרור פלסטין, טרוריסט שהיה אחראי לפיגועים קשים רבים והיה למטרה איכותית של ישראל. בזכות המידע המודיעיני יצא לדרך מבצע עמלק, כאשר מטוסי מיראז' של חיל האוויר יירטו את מטוס. במקום בבגדד, הוא נחת בבסיס רמת דוד.
הפיגוע של דאע"ש בשדה התעופה בבריסל, הפלת המטוס הרוסי וכמובן שגם פיגועי ה-11 בספטמבר, מדגישים את העובדה שהג'יהאד העולמי בהחלט שם לו למטרה את שדות התעופה ואת עולם התעופה בכלל. מדובר במטרה אסטרטגית עבור ארגוני הטרור, וכזו שמטילה פחד ומשפיעה באופן ישיר על אנשים בעולם כולו. מיליוני בני אדם עושים את דרכם ממדינה אחת לאחרת, והאבטחה של המתקנים האלה נחשבת לסיפור מורכב ויקר, סיפור שגם דורש דרכי התמודדות שחלק ממדינות המערב מסרבות לאפשר.
הנושא הזה, שהפך לכל כך אקטואלי בתקופה האחרונה, החזיר אותנו לאחד מסיפורי המורשת המעניינים של עולם המודיעין וחיל האוויר הישראלי. מבצע יצירתי שאמנם לא הסתיים בהצלחה גדולה, אבל בסופו של דבר, השיג את מטרתו וגרם להרבה מנהיגי טרור לזחול למנהרה עמוקה יותר.
הרקע למבצע: פיגועים קשים וחטיפות מטוסים
למבצע הזה קדמו לא מעט פיגועים קשים, כאשר חלקם זעזע את העולם כולו. אחד מאותם פיגועים התרחש בליל ה-22 ביולי 1968, כאשר טיסה 426 של אל על מרומא לנמל התעופה לוד נחטפה על ידי חוליית מחבלים מהחזית העממית לשחרור פלסטין, כשעל סיפון המטוס 38 נוסעים ו-10 אנשי צוות. המטוס החטוף הונחת באלג'יריה, ולמרות שכוחות הביטחון התאמנו לקראת פעולה של שחרור מטוס חטוף, הוא שוחרר בסופו של דבר, רק אחרי שישראל שחררה 24 מחבלים.
החטופים נחתו בישראל אחרי 39 ימים לא קלים, בהם גם הקברניט מעוז פורז שאף נאבק עם החוטפים בתחילת האירוע. פורז, שהיה טייס קרב בחיל האוויר, נהרג במלחמת יום כיפור. שמו עלה שוב לכותרות אחרי שבנו, סרן ניר פורז שהיה קצין בסיירת מטכ"ל, נהרג בפעולה הכושלת לשחרור לוחם צה"ל נחשון וקסמן ז"ל.
אירוע טרור אווירי נוסף שזכה להד עולמי התרחש בספטמבר 1970, אז חטפו מחבלים מהחזית לשחרור פלסטין ארבעה מטוסי נוסעים. בנוסף לכך, היה גם ניסיון לחטוף מטוס נוסף של אל על, אולם אז חוליית המחבלים נתקלה במאבק מצדו של קברניט המטוס, שהוריד את המטוס לצלילה חדה. שאר המטוסים החטופים נחתו במדבר הירדני, משם דרשו שחרור כל המחבלים שבכלא הישראלי.
היו עוד מספר מקרים של טרור נגד מטוסי נוסעים, אבל הקש ששבר את גב הגמל התרחש ב-30 במאי 1972, אז שלפו שלושה מחבלים ממוצא יפני רובי קלצ'ניקוב ורימוני יד והחלו לרסס את אולם הנוסעים בשדה התעופה לוד. כתוצאה מכך, נהרגו 25 אנשים ו-72 נפצעו. שני מחבלים נהרגו, והשלישי, קוזו אוקמוטו, נתפס חי. אוקמוטו סיפר בחקירתו שהוא התאמן בבסיסים של החזית העממית לשחרור פלסטין בלבנון.
"אם הם אומרים שזה הוא, מי אני שאתווכח"
אחרי מבצע איסוף מודיעין וכנראה שעוד כמה פעולות מקדימות שספק אם יתפרסמו, עלה המודיעין הישראלי על כך שחבש נמצא בביירות והוא עתיד לעלות על טיסה לבגדד. בישראל כמובן, החליטו ליירט את המטוס וללכוד את רב המרצחים הזה בחיים. אחרי שעלו על פרטי הטיסה והשעה שלה, הוקפצה יחידה מובחרת לבסיס רמת דוד, שם עתידים להנחית את המטוס החטוף. על המסלול הציבו פרוז'קטורים ענקיים, וכולם חיכו למטוס הנוסעים שעליו אמור להיות חבש.
"הגענו קצת מוקדם מדי, בערך ב-18:00, וחיכינו מעל השדה. ב-20:35 המריא מטוס בואינג-707 של TWA. לא ראינו אותו בבירור, היינו גבוהים מדי. ראינו מטוס ממריא וליווינו אותו. לפתע, שמנו לב שהוא משנה כיוון מערבה, אז עזבנו אותו וחזרנו לפטרל מעל השדה", סיפר מפקד הטייסת, יהודה קורן, אז קצין בדרגת רב סרן. הוא סיפר את הדברים במהלך מפגש שערך ביטאון חיל האוויר בשנת 2000 עם לא אחר מאשר הקברניט של המטוס החטוף, ג'ורג' מטא, שהגיע לישראל, ועם טייס המיראז', סרן (מיל') יובל נאמן.
טיסה 006 התעכבה בגלל תקלות טכניות ומנהליות, ובמפגש שאל קורן את מטא האם הוא לא המריא בגלל שראה את מטוסי הקרב של חיל האוויר. "מה פתאום? מטוסים ישראליים היו טסים אז כל יום מעל ביירות". הוא ממשיך ומספר: "ב-20:20, כשהתחלתי להסיע, הבקר אמר שיש הרבה מטוסים ישראליים מעל הים. היו הרבה מטוסים באוויר, לא שניים. בסופו של דבר, הוא נתן לי אישור להמריא. איך שהרמתי את הגיר ואף המטוס התחיל לטפס, הבקר התחיל לצרוח - 'הם עוקבים אחריך'. אני זוכר את ההודעה: 'עיראקי 006, למען הבטיחות שלך ושל הטיסה שלך, תתלווה אל המטוס שלפניך'. המיראז'ים היו קרובים מאוד. יכולתי לראות את הקסדה של הטייס משמאל".
הבעיה הייתה, שהמטוס שהמריא היה מטוס חלופי, מה שגרם ללא מעט בלבול באוויר. "מיד אחרי שהמראת, התקרבנו אליך וראינו שזה לא המטוס שאנחנו מחפשים", סיפר קורן באותו מפגש. "אחר כך נאמן זיהה אותו כקראוול (מטוס שונה מהדגם שחיפשו), והודיע על כך בקשר, אבל מי שדיבר איתנו מהקרקע התעקש שזה המטוס הנכון. אם הם אומרים שזה הוא, מי אני שאתווכח. אני רק מדווח שזה לא המטוס שראינו בתמונות".
"התקרבתי מאוד אל המטוס, הייתי במרחק של פחות מעשרה מטרים. ראיתי שעל הזנב כתוב 'מידל-איסט אירליינס', וזה לא מה שנאמר בתדריך שלנו", מספר נאמן. "הודעתי שוב בקשר, 'זה לא מה שאנחנו מחפשים', אבל מהקרקע אומרים שזה 006, ושהוא נענה לקריאות. הבעיה הייתה שלא היינו בקשר ישיר איתך. לא שמענו אותך, והכל התנהל דרך הקרקע".
"קבל שלילי"
הדרמה האווירית הזו נמשכת כשמטוס הנוסעים טס לכיוון ישראל, כאשר מכל צד שלו ישנו מיראז' ישראלי שמלווה אותו עד לנחיתה בבסיס חיל האוויר ברמת דוד, לשם הוכוון. הנוסעים עצמם כלל לא היו מודעים לדרמה שהם נקלעו אליה, ואחרי הנחיתה ברמת דוד הם אפילו מחאו כפיים לטייס, כשהם בטוחים שהם בכלל בבגדד. "פתאום הסתערו פנימה לפחות 60 איש עם רובים. הנוסעים היו המומים", אומר מטא.
הוא ממשיך ומספר על מה שנראה כמו סיטואציה הזויה, בה קברניט ירדני ורמטכ"ל ישראלי רבים בלבו של בסיס צבאי בלילה חשוך, כאשר מסביב יושבים נוסעים המומים ועשרות לוחמי קומנדו. חבש, למקרה שתהיתם, לא היה שם. בסופו של דבר, זה הסתיים כאשר למקום הגיע האלוף בני פלד, אז מפקד חיל האוויר, שהתנצל בפני מטא על הטעות. "כלום לא קרה", ענה מטא. "אני טייס ואני נהנה לטוס. הייתי אמור לטוס הלילה לבגדד והגעתי לישראל. אם אתם רוצים שאשאר כאן עוד, רק תודיעו לי, כי המשפחה שלי גרה במרחק עשרה ק"מ מכאן".
בשעה 02:30, הם המריאו מרמת דוד בחזרה לביירות. "רק ביום למחרת, הבנתי שחבש היה אמור להיות על המטוס", מספר מטא. "אני יודע בוודאות שהוא אכן היה באותו יום בשדה, אבל כנראה שהוא ראה מטוסים ישראליים בשמיים, ראה שהמטוס מתעכב, אף אחד לא הודיע לו למה המטוס מתעכב והוא התחיל לחשוד. אם ג'ורג' חבש היה על הטיסה, זה היה הסוף של המטוס. הוא בחיים לא היה נותן לי להמשיך לכיוון ישראל. הוא היה הורג אותי, מפוצץ את המטוס באוויר, ואתם לא הייתם מבינים מה קרה".
מטא שאל את הטייסים הישראלים מה הם היו עושים אם חבש כן היה על המטוס, אבל היה מכוון אקדח לראשו ומונע ממנו להקשיב לחיל האוויר הישראלי. "אני מניח שפשוט היינו עוזבים אתכם", ענה קורן. "מה, הייתם פשוט מסתובבים וחוזרים לרמת דוד? ככה?", שאל מטא. קורן ענה לו בהחלטיות: "ומה, שניתן לג'ורג' חבש להרוג סתם עוד מאה אנשים? לא אנחנו היינו לוקחים את הסיכון הזה".
הפספוס והחיסול
ללא ספק, תחושת אכזבה קשה הורגשה בשטח, במיוחד לאור העובדה שחבש המשיך לעמוד בראש הארגון שלו, אם כי מאז הוא הימר על הסוסים הלא נכונים ואיבד מכוחו. דבר מעניין נחשף מספר חודשים לאחר היירוט הכושל, כאשר ע', איש שב"כ, קיבל משימה לחקור מחבל שנפל בשבי. המחבל הזה היה חלק מחוליה שהגיעה לפגע בישראל, וכל אנשיה חוסלו על ידי צה"ל. ע' נפגש עם אותו מחבל שנפצע בתחילה בבית החולים ולאחר מכן בבית מעצר.
"אתה זוכר את המקרה מלפני כמה חודשים של יירוט המטוס מביירות?", שאל השבוי את חוקר השב"כ. ע' עונה לו שכמובן, ואז מגיעה עוד שאלה, שהוא ממש לא ציפה לה. המחבל השבוי שואל את חוקר השב"כ: "אז למה שחררתם את מפקד חזית השחרור הערבית וסגנו?". ע' היה בהלם. מבין ארגוני הטרור שפעלו באותן שנים, זה לא היה מוכר במיוחד, ובישראל לא ידעו ששני המחבלים הללו היו על המטוס.
"מדובר בפוליטיקה", אמר החוקר לשבוי, כשהוא מסתיר את ההלם שעל פניו. ימים לאחר מכן, ע' נפגש עם קצין המודיעין שהיה זה שהעביר את הידיעה שבזכותה יירטו את המטוס עליו חבש היה אמור היה להיות. "זה מחדל", הוא אמר לקצין מודיעין. אותו קצין סיפר שבאותו הזמן, הם לא ידעו להבדיל בין ארגוני החזית למיניהם, ונראה שזה טס במקום חבש, היעד המקורי של המבצע. עדיין, די ברור שחבש כן היה בשדה, מה שאומר שרב הנסתר על הגלוי, או שזה פשוט חלק טבעי מהמסתורין המודיעיני.
את הסיפור שלנו נסיים עם פרט חשוב נוסף, הפעם אודות ד"ר ודיע חדאד, טרוריסט שהיה מפקד החזית העממית יחד עם חבש והיה אחראי בדיוק כמוהו, לאותן פעולות אכזריות. ב-30 במרץ 1978, ודיע מת בייסורים קשים לאחר שסבל ממחלה קשה. כולם היו בטוחים שהוא מת מסרטן, אולם בשנת 2006 נחשף שהוא מת אחרי שחוסל על ידי אנשי המוסד. הסוכנים גילו שודיע אהב שוקולד, ובמיוחד שוקולד בלגי. המומחים של המוסד החדירו לשוקולד רעל קטלני, כשהם היו בטוחים שהאדון שמכור לשוקולד לא יחלוק אותו עם איש. בימים של אז, היה מדובר במוצר נדיר ויקר. הוא אכל לבד, ולמען הסר ספק, גם מת לבד.