לאחר ההתקפה המפתיעה על ספינות חיל הים האמריקני בפרל הרבור ב-7 בדצמבר 1941, יפן הפנתה את תשומת ליבה אל הפיליפינים.
בתחילת ינואר 1942 נחתו כוחות יפניים בפיליפינים, שם שהו באותה עת עשרות אלפי חיילים אמריקאים. כוחות בעלות הברית לחמו ביפנים במשך 99 ימים, אך המחסור באספקה ומחלות שהתפשטו הביאו לתבוסתם. 76 אלף חיילים, בהם יותר מ-20 אלף אמריקאים, נכנעו בחצי האי בטאן ב-9 באפריל 1942. במונחים מספריים, זה היה הכוח הצבאי האמריקני הגדול ביותר שנכנע אי פעם.
מה שאירע בהמשך נרשם בדפי ההיסטוריה כאחת הזוועות הקשות ביותר של המערכה באוקיינוס השקט: צעדת המוות של באטאן. במהלך הצעדה מתו בין 7,000 ל-10,000 חיילים מרעב, התייבשות, תשישות או התעללות מכוונת של היפנים, לרבות הוצאות להורג.
חוסר המוכנות של היפנים למספר העצום של החיילים שנכנעו, יחד עם הבוז כלפי מהלך הכניעה ותסכול כללי מצד החיילים היפנים, הובילו לגילויי אכזריות מזעזעים במהלך הצעדה. רבים מאלה שנאלצו לצעוד יותר מ-100 ק"מ בדרך למחנה השבויים סבלו מהחום הטרופי שהחריף את הפציעות והמחלות שמהם סבלו עוד קודם. מי שהתקשה, נפל או סטה מהשורה, נרצח באכזריות באמצעות כידון או בירי, ולעיתים אפילו בעריפת ראש. בנוסף, החיילים היפנים שפיקחו על הצעידה היכו את השבויים ללא רחמים.
הקצין היפני סגן אלוף הומה מסהארו, שהוביל את הפלישה, הואשם לאחר המלחמה באחריות על ההתעללות והרצח. הוא הוצא להורג בירי באפריל 1946.
התצלומים שנשמרו מהתקופה מעידים על הזוועות שביצעו היפנים בשבויים במהלך צעדת באטאן. ביום שבו אנחנו מצווים לזכור ולא לשכוח, נזכור גם את החיילים שמתו בהגנה על העולם החופשי.
