במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל למודת הקרבות, היו חיילים רבים שנתנו את כל מה שיש להם – לפעמים גם את חייהם – כדי שהמשימה אותה קיבלו ממפקדיהם תתבצע, כדי שהיעד יושג. אותם חיילים אמיצים הסתערו מול אש האויב, קפצו על רימונים, הסתערו קדימה כנגד כל הסיכויים והפגינו אומץ לב אשר מעטים יכולים להתגאות בו. אין ספק שאי אפשר לכתוב על כל הגיבורים של צה"ל בכתבה אחת; לכן, אנו מביאים כאן שבעה שמות וסיפורים מתוך רשימה של אלפי לוחמים שסיכנו את חייהם בקרבות עקובים מדם. הסיפורים שלהם ממחישים טוב מהכול נחישות, הקרבה ואומץ לב מהם.
סגן עובד לדיז'נסקי ז"ל: שני עיטורי עוז
לדיז'נסקי הוא אחד משני החיילים היחידים בצה"ל שקיבלו פעמיים את עיטור העוז. בשנת 1955 השתתף באירוע הראשון, מבצע עלי זית בפשיטה על כוחות סורים ליד הכנרת. במהלך המבצע הוא נתקל בגדר שלא פוצצה למרות הצורך המבצעי. לדיז'נסקי זחל תחתיה, הרג מקלען ושני רובאים, וסייע ליחידתו לפרוץ למוצב ולכבוש אותו. העיטור השני הוענק לו למרבה הצער לאחר שנהרג בקרב המתלה, ב-1 בנובמבר 1956 – הוא נהרג לאחר התפוצצות רימון, תוך שהוא מגונן על חייל אחר ומציל אותו. לדז'ינסקי עמד בראש הכוח והטיל רימון לעבר המצרים, והרימון חזר אליו ואל חבריו. הוא גונן על החייל שלו וספג את רסיסי הרימון. סמל יגאל גרבר, אותו הוא הציל, אמר: "עוד לפני שהרימון התפוצץ הבנתי ברגע אחד שעובד מציל את חיי. הוא לפת אותי בתוך גופו והסתיר אותי, כשפניו מול הרימון המתגלגל".
אמנון ליפקין שחק: לחימה נועזת נגד עשרות מחבלים
החייל השני, והיחיד מלבד לדיז'נסקי, שזכה בעיטור העוז פעמיים. פעם אחת על מבצע בכפר נגד ערפאת, פעם נוספת הייתה בפעולה בנחיתות מספרית והיתקלויות רבות, שכמובן הסתיימה בהצלחה יחסית. העיטור הראשון התקבל בגין פעולה ב-21 למרץ 1968. אז, בהיותו סרן, פקד ליפקין שחק על כוח שהותקף מאסיבית על ידי טנקים וטילי אויב. למרות זאת, המשיך בלחימה וחילץ מספר נפגעים בקור רוח. המבצע השני התקיים באפריל 73 ונקרא "אביב נעורים". שם שימש כמפקד כוח צנחנים. הוא וחייליו הגיעו ליעד התקיפה בלבנון על ידי רכבים של אנשי מוסד. שניים מחייליו נורו למוות על ידי השומרים במקום לאחר שהותקלו מאחור. למרות הסיבוכים, ולמרות עשרות מחבלים שמנגד, הוא וחייליו המשיכו והצליחו להטמין מטעני נפץ ובתוך כך להשמיד את הבניין, וזאת תוך קרבות פנים מול פנים. על כך קיבל את העיטור השני.
בניה ריין ז"ל: חילוץ תחת מטח ארטילריה
ריין היה מ"פ שריון בגדוד "שלח". ב-4 באוגוסט 2006, במהלך התקדמות לכיוון הכפר א-טייבה, נתקע צוות הנדסה בגלל בעיית חימושית. בניה ז"ל וצוותו קפצו אליהם וחילצו אותם משם ולמעשה הצילו את חייהם, שכן רגעים ספורים לאחר החילוץ רכבו של צוות ההנדסה נורה על ידי טיל נ"ט. ב-12 באוגוסט, בחרבת אל כסיף, במהלך פעולת חילוץ נוספת, נפגע הטנק של ריין. הוא וכל חייליו נהרגו במקום. בניה ריין התנדב להילחם במלחמת לבנון השנייה, ולא במסגרת תפקיד שחייב אותו לכך. בכך, וגם במעשיו במהלך המלחמה, הפגין רוח לחימה ודוגמא אישית של קצין מן השורה הראשונה. על כך זכה לצל"ש מאלוף פיקוד המרכז.
רס"ן רועי קליין ז"ל: זינק על רימון כדי להציל חיילים אחרים
אחד מגיבורי מלחמת לבנון השנייה, שסיפורו מספר את סיפור ההקרבה הנעלה ביותר שאפשר לספר. ב-26 ביולי 2006 נפל קליין בקרב עם עוד שבעה מחייליו, כאשר זינק על רימון כדי להציל חיי חיילים נוספים. הוא עשה זאת תוך קריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". מכריו מספרים שכשראה את הרימון מתגלגל לכיוון הכוח עליו פיקד, עשה את המעשה מתוך הכרה והבנה מלאה של ההשלכות שלו. אחרי מותו הוענק לו, על מעשה זה, עיטור העוז. מספרים עליו שמעבר לכך שהיה צנוע וישר גם היה לוחם ללא חת, ועל כך אפשר ללמוד היטב ממעשיו. הוא נקבר בהר הרצל ביום הולדתו.
סמל שאול ורדי: איבד את ראייתו והמשיך להילחם
לוחם מן השורה, שבמלחמת ששת הימים איבד את הראייה ולמרות זאת המשיך להילחם. ב-9 ביוני 1967, במהלך קרב ברמת הגולן, שירת סמל ורדי כמפקד טנק. במהלך הלחימה הוא נפצע בפניו ולכן איבד את כושר הראייה שלו. הסיבה לאומץ מעורר ההערכה שלו היא שהוא לא נטש את הטנק למרות אובדן הראייה והכאב. כעבור זמן קצר חזר כושר הראייה שלו באופן חלקי בלבד, והוא המשיך להסתער על כוחות האויב. בהמשך הקרב הטנק שלו נפגע פעם נוספת והוא נפצע, אך למרות הפגיעה הצליח לסייע בחילוץ חברים פצועים. לאחר מכן השתתף בתקיפה של קבוצת בתים וסייע בטיהור השטח. על כך זכה בעיטור הגבורה, אותו קיבל ממשה דיין.
סרן צבי גרינגולד: "כוח צביקה"
פיקד על צוות של שלושה טנקים ביום כיפור, כאשר שניים מהם נפגעו בתחילת הקרב. למרות נתוני הפתיחה הגרועים, גרינגולד עבר לטנק אחר והמשיך להילחם מול רבים ממנו – זאת, אחרי שבכלל לא היה אמור להילחם בגלל שהיה במעבר בין תפקידים (עם תחילת הקרבות הוא חזר ליחידתו הקודמת בגולן). לאחר האובדן של שני הטנקים גרינגולד נשאר לבד מול הכוחות הסורים באזור, כאשר בקשר קראו לו "כוח צביקה", מה שגרם לסורים המאזינים לחשוב שמדובר בכוח גדול יותר. בהמשך הצטרפה אליו יחידת מילואים לעזור לו, והוא – ללא קשר לכך כמובן – גם נפצע. למרות הפציעה עבר גרינגולד לטנק אחר עליו לקח פיקוד, וגם בלילה, ובבוקר שאחריו, בלם כמעט לבדו את הכוחות הסורים. לאחר הלחימה הוא פונה לבית חולים, וחזר לשטח אחרי שקיבל טיפול. על כך הוענק לו עיטור הגבורה.
סא"ל אביגדור קהלני: הסתער קדימה והציל את המדינה
אומרים שהגבורה של קהלני כנראה שהצילה את המדינה. סא"ל קהלני פיקד על גדוד טנקים בקרבות ברמת הגולן ביום כיפור. לאחר פגיעות בטנקים הוא נשאר עם כמה טנקים בודדים מול סורים רבים והחל בעיקשות להשמיד אותם. בשלב הראשון, הוא השמיד ארבעה טנקים סוריים בהם נתקל במרחק קרוב (עשרות מטרים). הכוחות הישראלים כבר ספגו בשלב זה אבידות רבות. קהלני איגד וארגן את הטנקים באזור, ועודד אותם ממצב השבירה בו היו. אחרי שאיגד אותם – הסתער ביחד עם מפקד נוסף על הסורים. לאחר שהסורים כבר השיגו עמדות שליטה, עם כוחות רבים יותר, השתלט מחדש על עמדות מפתח ברמת הגולן, זאת מול עשרות טנקים. על כך קיבל את עיטור הגבורה.
תודה לאתר יד לשריון.