המורשת של צה"ל רוויה במעשי גבורה של חיילים וקצינים, אנשים שעשו "מעל ומעבר לדרישות התפקיד" וחרפו את נפשם למען המדינה וחבריהם ליחידה. כולנו מכירים את הסיפורים על אהוד ברק שהיה החייל המעוטר ביותר בצה"ל, על מוקי בצר מסיירת מטכ"ל או לוחמים כמו צביקה עופר, אביגדור קהלני ואחרים. בצדק נמצא אותם בדפי ההיסטוריה והמורשת, אבל איתם יש עוד עשרות ומאות גיבורים שלא זכו לפרסום: לוחמים במבצעים שאסורים בפרסום, כאלה שנהרגו ולא היה מי שיספר את סיפור הגבורה שלהם או לוחמים שזכו לכותרת קטנה שנשכחה עם הזמן.
השבוע החלטנו לחזור לסיפורם של אותם גיבורים, זה היה תהליך לא פשוט כלל משום שמדובר ברבים וטובים.
סגן גד רפן – המשיך להילחם כשהוא שרוף ובלי יד
הלילה שבין היום הראשון ליום השני של מלחמת ששת הימים לא היה מיוחד עבור לוחמי חטיבת השריון במילואים 45. החטיבה הפעילה טנקי שרמן, שהיו מיושנים גם ביחס לאותם ימים והיא התקדמה לכיוון הרכסים שסביב העיר ג'נין. בבוקר היום השני הם נתקלו בטנקים ירדנים ובמהלך הקרב נפגע המ"פ של רפן, מפקד מחלקה בגדוד. רפן תפס פיקוד על הפלוגה ולאחר שהשמידו את הטנקים הירדנים הם המשיכו להתקדם לכיוון העיר, אבל אחרי זמן קצר הוא מתבקש לחזור לאחור, לאזור הקרב בו נפגע המ"פ.
בחזור, כשהם בנחיתות בגלל סדר תנועה, הם נתקלים בטנקי פטון ירדנים ומתפתח קרב סוער. הסיירת החטיבתית שהגיעה לסייע כמעט הושמדה ובנוסף נפגעו עוד ארבעה טנקים כולל זה של רפן. הם מזמינים סיוע אווירי, אולם מטוסי הקרב תוקפים בטעות את הכוח של רפן ורק מסבים נזק כאשר רבים נפצעים ונהרים. לימים סיפר רפן "זה היה הקרב הכי מחורבן בששת הימים".
כתוצאה מהפגיעה בטנק, רפן ספג רסיסים בכל חלקי גופו, הוא נכווה בצורה קשה וידו השמאלית נקטעה ונשארה תלויה על גידים. למרות זאת, הוא אסף את כל חייליו שנפגעו גם הם והוביל אותם למחסה בטוח. "ממה שראיתי, הבנתי שאנחנו בברוך רציני. ראיתי את כל הטנקים הירדנים והייתי בטוח שאנחנו עומדים ליפול בשבי", סיפר בעבר. הוא מרכז את הניצולים ופוקד להשמיד את כל המסמכים והמפות. הירדנים לא מאתרים את הניצולים ובהמשך מגיע כוח חילוץ, אבל גם אז, עסק הביש לא מסתיים. הוא מארגן את הניצולים ומוביל אותם לכיוון כוח החילוץ, אלא שבדיוק כשעלה על הזחל"ם הכלי חטף פגיעה "מה שנקרא תוספת יוקר" ממנה נפגע שוב. הוא חולץ מהשטח רק אחרי שבע שעות וזכה לקבל צל"ש שהפך אחרי מספר שנים לעיטור הגבורה.
סגן נמרוד ארז – השמיד ספינת אויב עם אקדח זיקוקים
יומיים לפני שפרצה מלחמת יום כיפור נשלחו זוג דבורים לסיור במפרץ סואץ. "רוב הסיכויים שבמהלך הסיור הזה תמצאו את עצמכם בתוך מלחמה", אמר להם אל"מ זאב אלמוג מי שפיקד על הזירה. אמר וצדק, יומיים לאחר מכן פרצה המלחמה. נזכיר כי חיל הים היה היחיד שבאמת התכונן אליה, וזוג הדבורים חוזר לנמל בראס הסודר. אחרי התארגנות הם יוצאים שוב לים, שם הם מקבלים שדר מוצפן ממפקדת חיל הים, "צא לכיוון ראס זעפרנה. יש להשמיד ספינת משמר ושתי סירות גומי חמושות" נאמר להם וכך עשו.
הם מגלים מעגן ריק ומפקד הכוח, צביקה שחק, מחליט לבדוק את מעגן מרסא תלמאת. הפעם הגיהינום פתח את פיו. זוג הדבורים נכנסים בחשאי אל הנמל המצרי ובצל"ש שקיבל נמרוד לאחר הקרב נכתב "הוא ניווט את הספינה לתוך המעגן בתנאים קשים ובתושייה רבה". בפנים הם פותחים זרקור ויורים אש תופת לכל הכיוונים. במהלך הקרב, הדבור עולה על שרטון והמנועים של הספינה כבו, אולם גם אז "נמרוד ארז המשיך להילחם ואף ארגן את שאר הלוחמים לשימוש בנשקם האישי". המצרים מזהים שהם תקועים והספינה סופגת אש תופת ממנה נמרוד נפצע. הם פוגעים גם בתותח החרטום ובנוסף מצליחים לשתק את מקלעי הספינה.
למרות מצבו הקשה נמרוד ממשיך בלחימה ואף בפיקוד על לוחמים שנפגעו גם הם – הכל כשהם זוג ספינות בודדות בלב נמל מצרי. הצוות זורק מטענים למים ששורצים באנשי קומנדו מצרים ומשמידים סירות גומי וספינה של האויב המצרי. הצ'יף של הספינה מצליח בקושי רב להוריד אותה מהשרטון, לסתום את החורים ולהניע את המנוע. "נמרוד ארז גרם להצתת ספינת אויב, באמצעות אקדח-זיקוקין - וכל-זאת תחת אש אויב מטווחים קצרים", מסופר בצל"ש. כתוצאה ממעשה זה, הספינה המצרית מתפוצצת ובחסות הבלגן הם מצליחים לצאת מהנמל המצרי.
עשרות סירות גומי של הקומנדו הימי המצרי הושמדו במעגן ובנוסף עוד מספר כלי שיט כבדים יותר. הכוח הישראלי ספג הרוג ושבעה פצועים בהם גם נמרוד ונזק נגרם לספינות הדבור. פעילות הכוח שיבשה את התוכנית של כוחות קומנדו הימי המצרי לסייע כוחות המצרים שחצו את תעלת סואץ. ארבעה קיבלו עיטורים על הקרב ובהם, כאמור, גם נמרוד. "במעשיו אלה גילה סג"ם נמרוד ארז אומץ-לב, קור-רוח ותושייה" נכתב בצל"ש.
בועז ואסף במבצע הצלה נועז בעורף האויב
הבעיה עם הסיפור הבא היא שרב הנסתר על הגלוי. דבר אחד בטוח, בזכות הפעולה של תא"ל במיל' אסף אגמון ואל"מ במיל' בועז ניצלו חייהם של אנשים רבים ונמנעה מבוכה קשה לצה"ל ולמדינת ישראל.
בינואר 1981 יצא צה"ל למבצע חשאי בלב מדינת אויב שגם היום אסור לציין את שמה. למבצע המריאו מספר לוחמים מיחידה מיוחדת על חמישה מסוקי יסעור. בשל המרחק הרב של אותה המדינה, המריאו עם המסוקים גם מספר מטוסי קרנף שתפקידם היה לתדלק את המסוקים באוויר. "המראנו במשקלים כבדים מאוד שאילצו אותנו לקחת פחות דלק על מנת להפחית את משקל המסוק", סיפר לימים אל"ם (מיל') בועז קברניט יסעור ואחד מגיבורי הפרשה. "היה ברור לכולנו שללא תדלוק אווירי לא נצליח לחזור לשטח ישראל", אמר.
מסוקי היסעור התחמקו מהמכ"ם של האויב ואפילו מכמה מיגים שהיו באוויר כמו בסט מתח הוליוודי, אבל זו לא הייתה נקודת המתח היחידה של הסרט. היסעורים הנחיתו את הלוחמים של אותה היחידה ונשארו על הקרקע עד לביצוע המשימה. הטייסים המנוסים, אגב, פרסו מזרון והלכו לישון כשהם בלב מדינת אויב. בהמשך חזרו אנשי היחידה למסוקים שהמריאו לנקודת התדלוק האוויר, גם היא בשמי מדינת אויב. בלי התדלוק הם לא יצליחו לחזור, אבל כמו שמרפי אוהב, התחילו הבעיות.
במהלך הטיסה כבה אחד ממנועי היסעור של בועז והדלק אזל במהירות. לצוות המסוק היה ברור שאין מספיק כדי לחזור לארץ. כך בלילה חשוך ובעורף האויב, אגמון יוצר קשר עם בועז ומקבל תמונת מצב. הם חוברים וכדי להוסיף למתח, טס בסמוך אליהם מטוס לא מזוהה, כנראה מיג של האויב שלא מבחין בהם. בתנאים האלה הם מתפנים למבצע המורכב של תדלוק אווירי.
בגלל פער המהירות שבין המסוק הפגוע והאיטי להרקולס שלא יכול לטוס מתחת למהירות מסוימת הם נאלצים לתמרן את הכלים שלהם בצלילה. היסעור מתחבר לצינור התדלוק של הרקולס של אגמון בזמן שזה מוריד את האף. "אם לא התחלתי להנמיך יחד עם היסעור באותו רגע, אז כל התהליך אבוד. אם ליסעור יש מספיק דלק, אז אין בעיה לנסות שוב ושוב, אבל עמוק בשטח אויב, כשהיסעור טס על טיפות הדלק האחרונות, זו משימה קשה ביותר", סיפר לימים אגמון. היסעור מתחבר בסופו של דבר בניסיון הראשון ומצליח לקבל את הדלק שלו.
המצב הבעייתי השפיע באופן בלתי נמנע. "לפתע ראיתי שהקווים המסומנים על צינור התדלוק מצביעים על כך שאני הולך להתנתק מהסל בכל רגע" סיפר בועז בראיון לפני מספר שנים. "התרכזתי כל הזמן בסימנים על הצינור, אבל זווית ההנמכה לא הספיקה ובזמן הזה אימצתי מאוד את המנוע הבודד. צעקתי לאסף: 'תנמיך יותר חריף! תנמיך יותר חריף!', אבל שום דבר לא עזר ותוך שניות התנתקתי מהסל".
הניסיון השני היה גורלי כי ליסעור נשאר דלק לשתיים או שלוש דקות של טיסה. אחרי רגעים של מתח וחרדה הם עומדים במשימה והיסעור מקבל את הנוזל שלו. "צללתי בכל הכוח לתוך סל התדלוק ונכנסתי בו במכה הראשונה", שיחזר בועז.
בסיום המשימה, הם הצליחו להגיע לארץ ונחתו בשלום. אז הם גילו שלהקת ציפורים פגעה במנוע וגרמה לתקלה. השניים קיבלו את צל"ש ממפקד חיל האוויר, אותו נאלצו להסתיר במשך שנים רבות.
גיבור בינת ג'בל שהפך לח"כ
לא הרבה יודעים אבל ח"כ יוני שטבון הוא אחד מגיבורי הקרב על בינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה. בזמן המלחמה הוא היה קצין המבצעים של גדוד 51 של גולני וככזה ישב בצומת ההחלטות של הגדוד. המלחמה תופסת אותו כשהוא בחופשה משפחתית ממנה הוא מוזעק לאחר חטיפת גלעד שליט. לוחמי 51, בהם שטבון פועלים בעזה מול מחבלי חמאס, אבל אז הקיץ הזה מחריף ומסלים, נחטפים אהוד גולדווסר ואלדד רגב והלוחמים נשלחים לגזרה הצפונית. בזמן הקרב בבינת ג'בל שהיה מוצלח מבחינת לוחמי גולני שהצליחו לחסל מספר מחבלים, שטבון נמצא עם המג"ד בחפ"ק ושומע בקשר על ההתקלות בכפר.
פלוגה ג' נכנסת לקרב קשה במהלכו נהרג חברו של שטבון, רס"ן רועי קליין, כשקפץ על רימון להציל את חייליו. ארבע לוחמים נוספים נהרגים מאש החיזבאללה ונוספים נפצעים. מג"ד 51 מנסה לקדם פלוגה אחרת כדי לסייע, אבל אז שטבון מבין שזו תהיה טעות. "אני קולט שכיתה מסוימת מהמחלקה נותרה לבדה בשטח. אמרתי למג"ד שאני אוביל את הקבוצה הזאת לתוך המתחם", סיפר שטבון לאחר הקרב. שטבון לא הכיר את הלוחמים של הפלוגה באופן אישי, אבל התחייב בפניהם שהוא ירוץ ראשון והם יעקבו אחריו "ממש כמו באימונים".
תחת אש כבדה, שטבון מוביל את הלוחמים ומכווין את מסוקי הקרב של חיל האוויר. "כשהטייסים הגיעו ושאלו אותי איך לזהות את הבניין שאני מעוניין שהם ירו עליו, אמרתי להם, זה קל, יש עליו דגל של ברזיל". שטבון מנצל את החיפוי האווירי ומתחיל לחלץ את חמשת ההרוגים, בהם גם זו של חברו הטוב קליין, ששכבו במטע סמוך. "ברגע ההוא הבנתי שזה עם ישראל ששוכב שם הרוג. כל הרבדים של החברה הישראלית". בזכות פיקודו של שטבון, ניצלו חייהם של לוחמים רבים "מה שאיפשר למג"ד לנהל ביתר יעילות את הלחימה, חילוץ הפצועים וההרוגים ולהכריע את הקרב". על פעילותו בקרב עוטר שטבון בצל"ש הרמטכ"ל.
ניתוח תחת אש בלב שטח האויב
ב-4 באוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, יצאה שייטת 13 לפשיטה בלב העיר צור. מטרת הפשיטה הייתה לחטוף בכיר במערך הרקטות של חיזבאללה שהסתתר בדירה בעיר. המבצע בוטל מספר פעמים עד שהתקבל האישור הסופי ועשרות לוחמים של השייטת התגנבו לעיר מהים. המבצע לא התנהל כמתוכנן והכוח טעה בדרך ולא עמד בזמנים שנקבעו. בזמן שאנשי השייטת צעדו בלבנון היו מספר ניסיונות לבטל את הפעולה, בין השאר בגלל שהמודיעין לא היה סגור ולא היה ברור האם הבכיר נמצא בדירה, אולם מפקד השייטת, אל"מ ארז נבו, התעקש להמשיך.
הכוח הגיע לבניין ופרץ לדירה ובמקום התפתח קרב סוער במהלכו חיסלו לוחמי השייטת שלושה מחבלים. במהלך הקרב נזרקו לעברם רימונים ובנוסף נפתחה אש תופת ממנה נפגעו שמונה לוחמים, חלק מהם באורח קשה. יריות הקרב גרמו לכך שעוד חמושים הגיעו לאזור ותחת אש כבדה הם נסוגו עם האלונקות לכיוון הים.
במהלך הנסיגה הבחין רופא השייטת, סרן ד"ר תמיר, כי מצבו של שחר, קצין בכוח שנפגע קשה מקליע, הידרדר. הוא מחליט לעצור את הנסיגה ולנתח אותו בשטח תחת אש המחבלים. המפקדים לוחצים על הרופא שיבצע את ההליך אחרי שיסיימו את הנסיגה. בכדי להציל את חייו ולמרות הסכנה הברורה והוודאית, הוא מתעקש שהכוח יישאר במקום ויחפה עליו. תחת אש כבדה וללא חומרי הרדמה ד"ר תמיר מבצע הליך כירורגי במשך כ-25 דקות מה שבסופו של דבר הציל את חייו של שחר. רק אחרי זה אישר הרופא להמשיך בנסיגה.
בדרך לחוף הם נתקלים בקבוצה נוספת של מחבלים שהגיעו על כלי רכב בכדי לחסום את תנועת השייטים. למרות כמות הפצועים והאלונקות הם משיבים באש ומחסלים לפחות עשרה מחבלים. בסופו של דבר הם מצליחים להגיע לחוף משם הם מתפנים בעזרת מסוקים. לאחר הקרב, קיבל הרופא את עיטור המופת שם נכתב כי "סרן ד"ר תמיר הראה במעשיו את כישוריו המקצועיים, נחישות, מסירות לרעיו הלוחמים וקור רוח יוצא מגדר הרגיל"