מידי שנה מציינים בישראל ובעולם את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. ביום הזה זוכרים את קורבנות השואה, אבל גם את הגבורה, את הלוחמים שהעמידו את גופם נגד הצורר הנאצי. גם היום, אפשר להגיד שחלקו של העם היהודי במלחמה נגד הנאצים נעלם למעשה מעיני ההיסטוריונים ועדיין נמצא בשלבים שונים של מחקר. לא פחות ממיליון וחצי יהודים לחמו בצבאות בנות הברית, 250,000 מהם נפלו בשדות הקטל. השפעת הלוחמים היהודים על הניצחון במלחמה, בכל הצבאות והחילות, עדיין לא ברורה ולא ידוע מה היה חלקם היחסי של היהודים שנלחמו בצפון אפריקה.
סיפורו של הקומנדו היהודי שלחם תחת הצבא הבריטי מתחיל בקפטן הרברט ססיל באק, קצין בריטי ששירת ברג'ימנט מפונג'ב (הכוחות הסקוטים שהוצבו בהודו) שברח מהשבי הגרמני בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה (קורפוס אפריקה). הודות לשפה הגרמנית בה שלט מכיוון שעסק בה כבלשן באוניברסיטת אוקספורד ולמדי הצבא הגרמני שמצא, הצליח לחזור די בקלות לקווים הבריטים.
מיד לאחר מסע הבריחה הנועז, הוא עשה את דרכו למפקדה העליונה של הכוחות הבריטים בקהיר ומציע להקים יחידת קומנדו של דוברי גרמנית. באק ראה בדמיונו איך אנשיו אוספים מודיעין ומבצעים פעולות חבלה שיפגעו במאמץ המלחמה של הגרמנים באפריקה. הוא מקבל אישור לגייס 12 לוחמים וקצין אחד. כך נולדה אחת מיחידות הקומנדו המסתוריות והשאפתניות ביותר שפעלה במלחמה, יחידה שמרבית אנשיה היו יהודים, חלק מהם ניצולי שואה – SIG, קבוצת החקירות המיוחדת (Special Interrogation Group). בכל הנוגע למשימות קומנדו, ליהודים היה יתרון. מכיוון שהם היו מעורבבים עם הלאומים השונים, לא בלטו באופן מיוחד במאפיינים החיצוניים שלהם ושלטו היטב בשפה הגרמנית, לא היו טובים מהם בכדי להתחזות לגרמנים ולהפתיע את הכוחות הלוחמים מטעם גרמניה הנאצית.
גם היום, 72 שנים אחרי פירוק יחידת ה-SIG, רב הנסתר על הגלוי. רוב המידע הקיים חלקי ומגיע מאתרי זיכרון על דמויות ששרתו שם או פסקאות חלקיות על קרבות שהתנהלו בצפון אפריקה. מדובר ביחידה שקשורה בהיסטורית ההקמה של ה-SAS הבריטי ובזמן הקצר שפעלה ביצעו אנשיה משימות שעל גבול הדמיון, אספו מודיעין בעורף של הגרמנים וביצעו פשיטות קשות ומורכבות.
המטרה: להפוך את היהודים לחיילים נאצים מהמניין
למרות המגבלה שהוצבה לו ל-12 לוחמים, הוא מגייס ליחידה כ-35 לוחמים יוצאי יחידת הקומנדו 51 שזה עתה פורקה. רובם המכריע יהודים, בהם קרל כהנא, ממייסדי חטיבת הצנחנים בצה"ל, ישראל כרמי, לימים מח"ט השריון וקצין משטרה צבאית ראשי, ברנרד לבנטל ופטר האס ואליהו גוטליב, שניהם ניצולי שואה. הלוחמים היו אמורים למעשה לשמש למשימות הסתערבות, כולם דיברו את השפה הגרמנית, לא מעט מהם הגיעו אזורים דוברי גרמנית בצ'כיה וחלקם אף שירתו בעבר בצבא הגרמני והאוסטרי.
כבר בהתחלה הסביר להם קפטן באק שהמשימה שלהם תהיה שונה מזו שהם הכירו בקומנדו 51, שיהיה עליהם להתחפש לחיילים בקורפוס אפריקה. כל הלוחמים ידעו שבמקרה של נפילה בשבי, הם יוצאו להורג מיד ובכל זאת, איש לא ביקש לעזוב. הוא הסביר להם שההצלחה תהיה תלויה ביכולת שלהם להתחזות ולכן, האימונים כללו למידת חידושי לשון וסלנג עדכני של החיילים הגרמנים. הם נדרשו לדבר בניהם בשפה הגרמנית וגם האימונים הצבאיים היו במתכונת של הצבא הגרמני. בנוסף, הם צמצמו עד כמה שניתן את הקשרים והמגעים עם יחידות ואנשי צבא בריטים.
לטובת היחידה מגויסים רכבים גרמנים ואמצעי לחימה גרמנים שנפלו שלל. כדי להעלות את רמת היחידה, באק מגייס גם את וולטר אסנר והרברט בריוקנר, שני לוחמים גרמנים שנפלו בשבי הבריטי במהלך הקרבות באפריקה ולפני המלחמה לחמו בכלל בלגיון הזרים הצרפתי. למרות שלא היו יהודים הם הצליחו לשכנע את באק שהם אנטי-נאצים והם זוכים לכינויי הסתר בריוקנר ואסר.
בתחילה, הלוחמים היהודים לא אהבו את הרעיון שחיילים ששירתו בעברם בצבא הנאצי משרתים ביחידה שלהם. במהלך האימונים הקשים הם למדו כי בריוקנר שנחשב לתוקפני גם היה לץ לא קטן ואסר התגלה כאדם נדיב וטוב לב ולאור ההווי שהשניים תרמו ליחידה, הם השלימו עם השרות שלהם ביחידה. העתיד ילמד שזו תהיה טעות גדולה שהם שלא מעט שילמו עליה בחייהם.
ה-SIG הקימו את מחנה האימונים שלהם באזור מרסה אל מטרוח, מערבית מאלכסנדריה. שם הם עברו את כל האימונים הדרושים להפיכתם ללוחמים נאצים מן המניין: ירי ברובים ואקדחים מתוצרת גרמניה, אימוני קרב מגע, שיעורי נהיגה וטיפול בכלי רכב גרמנים ושימוש בחומרי נפץ. בריוקנר ואסר הגרמנים העבירו להם שיעורים על המנטליות של החיילים הגרמנים וכיצד מתנהלת השגרה. יום האימונים שלהם נפתח בשעת בוקר מוקדמת כנהוג בצבא הגרמני, שריקה ושאגה בגרמנית "קומפני הופשטהאן", בעברית, "פלוגה קום!". גם את הצעדות לחדר האוכל הם עשו כשהם שרים שירי לכת גרמנים.
פעולות ראשונות לאיסוף מודיעין
אחרי מספר חודשים של אימונים נשלחים לוחמי הקבוצה לפעילות המבצעית הראשונה שלהם. המטרה הייתה להביא מודיעין על תנועת הכוחות והמפקדים. קפטן באק מארגן את אנשיו, מציד אותם במיטב כלי הנשק של הצבא הגרמני וכך גם את הזיווד של רכבי השלל. הם הצליחו לחצות את קווי האש לצד הגרמני, שם הקימו מחסום צבאי שנועד ל"בדיקות שגרתיות". הלוחמים היהודים עצרו כל רכב צבאי מהכוחות הגרמנים שנעו בשטח ותחקרו אותם על מטרת הנסיעה. הם עצרו רכבים של קצינים גרמנים ומהם למדו לאן הם נוסעים ומדוע. הם הצליחו לחזור לצד הבריטי ואת המידע הם העבירו למשרדי המודיעין".
היחידה היתה סודית, אבל השמועות על מעלליה והישגיה מתחילות לטייל בצבא הבריטי כולו. דיוויד סטירלינג, ממקימי ה-SAS היה אחד מהאנשים ששמעו עליה. באותם הימים, הוא חיפש דרך יצירתית להביא את הלוחמים שלו לשדה התעופה של דרנה בלוב, שם התכוון להשמיד את כל מטוסי הגרמנים על הקרקע. אחד מקציני המטה סיפר לו על ה-SIG שיודעים להתחפש לחיילים של קורפוס אפריקה. סטירלינג החל לחקור על היחידה והתאהב ברעיון. הוא ביקש מקפטן באק להגיע לקהיר בכדי לדון איתו על שיתוף פעולה אפשרי במבצע שהוא רוצה להוציא בדרנה.
באק שמע על הרעיון של סטירלינג ושמח להשתתף בפעולה, הוא אף ציין כי זו פעולה קלה לביצוע. תפקידה של הקבוצה יהיה להחדיר את לוחמי ה-SAS מעבר לקווים הגרמנים ולהביא אותם לנקודת זינוק ממנה יפשטו על שדה התעופה של הגרמנים. לאחר שהם יפוצצו את המטוסים, הקבוצה תחזיר אותם לצד הבריטי, תפקיד שהיה תפור בדיוק למידות של היחידה. מעניין לגלות שסטירלינג מחליט לצרף את הקבוצה ליחידה שלו והם הופכה למחלקה אוטונומית בפלוגה D של ה-SAS.
הבגידה
ביוני 1942, אחרי שלושה ימים של התארגנות, הם יוצאים לדרך על כלי הרכב המסוערבים של היחידה שבהם מוסתרים לוחמי ה-SAS שיפשטו על שדה התעופה. אחרי שעברו את הגבול, לוחמי ה-SIG פושטים את המדים הבריטים ולובשים את הגרמנים. ארבעה ימים הם נעים באזור מדברי נטוש כשהם מנווטים בעזרת תצלומי אוויר. הייתה להם רק בעיה אחת: הם לא ידעו מה הסיסמה החודשית של הגרמנים, אבל גם על זה הם התגברו בעזרת היצירתיות שפיתחו.
הם מגיעים למחסום דרכים של הצבא האיטלקי, בעלי הברית של הגרמנים, שם דורש מהם הזקיף את הסיסמה. הם לא יודעים מה היא ולמקום מגיע קצין איטלקי שמסביר להם שהפקודה אוסרת עליו להעביר אותם. הלוחמים מעמידים פנים זועפות כלפי הזקיף שמעכב אותם ומאיימים להתקשר לקצינים הבכירים. קרל כהנא קופץ מהמשאית ומתחיל לצעוק על השומר בגרמנית "אנחנו נלחמים כבר 70 שעות בטינופת הזאת ואתה יושב פה על התחת, תתבייש לך, פתח את השער". הוא גם טען את נשקו בהפגנתיות, מה שגרם לשומר להסתובב ולפתוח את השער. הם ממשיכים ליעד ומגיעים למחסום שני, שם ממליץ להם חייל גרמני להעביר את הלילה במחנה מעבר כי יש התרעה על קומנדו בריטי.
כדי שלא יחשדו בהם, הכוח נכנס למחנה הגרמני, ממש ללוע הארי, שם הם מתפקדים בצורה מושלמת. חלק מהם אפילו התיישבו לשחק קלפים עם החיילים האיטלקים והגרמנים. אחרי שיצאו מהמחנה, באק מצליח להוציא בעורמה את הסיסמה החודשית מחייל איטלקי שאייש את המחסום דרכו עברו לילה קודם לכן – "סיאסטה". הם ממשיכים בדרכם ומתחילים בפיזור של חלק מחוליות ה-SAS. הם לא שמים לב שאחד מהחיילים הגרמנים, בריוקנר, עוצר מדי פעם ומתעכב עם כל מיני תירוצים. פעם הוא מתלונן על חשד לתקר ופעם על התחממות המנוע. בשלב מסוים, הוא מתלונן שוב על תקלה ובסמוך לעמדת משמר גרמנית קופץ מתא הנהג ואומר שהוא הולך להביא משם כלי עבודה.
השעה עשר בלילה וחלק מהלוחמים ישנים בכלי הרכב. פתאום הם שומעים רעשי ריצה והם מוצאים עצמם מוקפים בחיילים גרמנים, בריוקנר בגד והסגיר אותם לאויב. "כולם החוצה", צועק המפקד הגרמנים. הלוחמים של ה-SIG וה-SAS לא ממהרים להיכנע. הם זורקים רימון ופותחים באש. סגן ג'ורדן מה-SIG מצליח להימלט מהמקום ולחבור לנקודה בה היה קפטן באק, שם הוא מספר לו על מה שקרה. ברור לו שבריוקנר היה הבוגד והסיבה שעיכב את השיירה הייתה השעה שבה קבע להסגיר את חבריו. לשניים היה ברור שהוא גם כנראה הסגיר את כל פרטי המבצע ושהם חייבים לעזוב את האזור. הם חוברים ליחידה אחרת שפעלה מעבר לקווי הגרמנים, קבוצת המדבר ארוכת הטווח, איתם הם מעבירים שבוע לא פשוט עד שהם חוזרים לצד הבריטי.
כשחוזרים לבסיסי האם, מתגלה גודל האסון. רק לוחם SAS אחד שרד את ההתקלות, פטר הס, לוחם ה-SIG נהרג ואליהו גוטליב נפל בשבי. תוך זמן קצר, הגרמנים עלו על זהותו של גוטליב והם הוציאו גם אותו להורג. בריוקנר לעומת זאת, הוטס לגרמניה, שם זכה לקבל את עיטור צלב הזהב הגרמני. למרות שהגרמני השני, אסר, פעל היטב במהלך הפעולה ולא נראה שבגד, המעשה של בריוקנר העלה חשד גם לגביו והוא נשלח לבסיס בקהיר שם הוצא להורג. בנוסף התברר שהכוח עליו פיקד סטירלינג הצליח במשימתו לחדור לבסיס ולפוצץ מספר מטוסים גרמנים.
היחידה מפורקת
בספטמבר 1942, הסיג יוצאים לפעולה משותפת עם ה-SAS, הפעם המשימה היא לחדור למבצר טוברוק במזרח לוב, על קו החוף. המטרה הייתה להשמיד שם את מתקני הנמל ומחסני הדלק. את הכוח מחלקים לשתי קבוצות עיקריות, אחת הגיעה מהים והשנייה מהיבשה. הכוח היבשתי כלל את אנשי ה-SIG שכדי לחצות את הקווים ולנוע בקלות מתחפשים לחיילים גרמנים שמובילים שבויי מלחמה בריטים.
המבצע מסתיים בכישלון. הכוח שהגיע מהים נהדף מבלי שהצליח לבצע את המשימה שלו. הכוח שהגיע מהיבשה, אחרי שביצע עיקוף ארוך והגיע מדרום לטוברוק, מצליח לגרום לנזק, אולם נהדף תוך שהם סופגים אבדות כבדות. קפטן באק נפצע בפעולה ונופל בשבי. רק מעטים מאנשי ה-SIG מצליחים לחזור בשלום לקווים הבריטים.
כתוצאה מהכישלון של הפעולה ובעיקר נוכח העובדה שהמפקד באק נפל בשבי, מחליטים הבריטים לפרק את היחידה. עם זאת, רובם לא הניחו את החרב. חלק מהלוחמים חזרו לישראל, אחרים הצטרפו לחיל החפרים וליחידת הקומנדו מספר 2 במסגרתה הם ממשיכים להילחם באירופה. חלק מהם השתלבו ביחידת ה-SAS, כמו קרל כהנא שהשתתף בפשיטה על נמל באי כרתים ואחר כך באי סימי. כהנא השתתף גם בפלישה לאי סנטוריני וזה למרות שהיה הלוחם המבוגר ביותר ביחידה. במהלך הפשיטה הוא חיסל מספר גבוה של חיילים גרמנים.
לאחר המלחמה, באק הצטרף ליחידת ה-SAS, אולם נהרג זמן קצר לאחר מכן כשמטוס בו היה התרסק. קרל כהנא הצטרף לצה"ל והיה לאחד ממקימיה של חטיבת הצנחנים. לוחם מוכר נוסף ששירת ב-SIG היה דב כהן. אחרי המלחמה הוא הצטרף לאצ"ל תחת הכינוי "שמשון", שם פיקד על הפריצה לכלא עכו שבמהלכה נהרג. ישראל כרמי הצטרף לפלמ"ח ובהמשך היה למפקד של גדוד 9, מפקד חטיבה 27 של השריון וקצין המשטרה הצבאית הראשי. היחידה הזו פעלה זמן קצר מאוד, אולם היא עדות נוספת לאומץ הלב של הלוחם היהודי. יחד עם אחיהם ששרתו בצבאות בעלות הברית, הם שבו מאירופה החרבה ועזרו לייסד את התשתית להקמתו של צה"ל, שצמח להיות אחד הצבאות המוערכים בעולם.