מחאת הפצ'ולי של צנחני מסייעת 202 מסרבת להירגע. בשבוע שעבר נשלח דרך הפייסבוק מכתב לתא"ל אהרון חליווה ואל"מ אמיר ברעם, בנדון: "ההחלטה לפסול את סמל ה"פאצ'ולי" של פלוגת המסייעת בגדוד 202". בעוד שהצנחנים לא מתכוונים לוותר, מסקרן לגלות שהם לא לבד בתחום. צבא ההגנה לישראל משופע במסורות וסמלים של יחידות לוחמות, לרוב הזויים, ברשימה שכוללת חמור כקמע, צביעה והטבעה של לוחמי קומנדו, תנינים וראשי סוסים.
שייטת 13: צביעה והטבעה של לוחמים
לוחמי שייטת 13 ידועים ברמת לחימה גבוהה ומקצועית אותה רכשו בהכשרה מפרכת וקשה אותה סיימו מעטים. מה שפחות ידוע זה שמלבד ירי וצלילות מחויבים הלוחמים לעבור טקס נוסף שהוא חלק אינטגרלי מהכשרת אנשי הדממה. על הראשון מספר מייק אלדר בספרו "שייטת 13". נאמר עליו שעבר מהעולם, אך יודעי דבר מספרים שהמסורת חיה ובועטת. מדובר בטקס הסיום של קורס מפעילי חזיר – כלי תובלה תת ימי שהוביל את לוחמי השייטת אל היעד, כאשר נהג החזיר הוא לוחם שייטת שעבר הכשרה ייעודית. על פי המסורת לוחם שסיים הכשרת חזיר נקשר בעירום לעמוד, את האשך הימני שלו צובעים בירוק ואת השמאלי באדום, כמו צבעי צד של אונייה. את "השורש" צובעים בשחור ואת "הראש" בצבע הצלה זוהר לאחר מכן נצבע שאר הגוף והלוחם נזרק לים. המסורת נעלמה כאשר החזיר הוצא מהשרות אולם אדם מסתורי לחש לנו שהמסורת נמשכת גם היום עם הכלי התת ימי הקיים.
מסורת נוספת של השייטת החלה בכלל כאירוע אלים זכר לימים הפרועים של היחידה. על פי המסורת מחזור שמסיים את ההכשרה ומקבל את כנפי העטלף נקשר למנוף ומוטבע בים – והכל בגלל אפסנאי סורר. בתחילת שנות ה-50 סיימו 30 חניכים את ההכשרה של השייטת. הוחלט בפעם הראשונה לעשות להם טקס סיום יפה שהסתיים במסיבה מושקעת. במהלך המסיבה החליטו לוחמי הקומנדו החדשים ללמד את אחד האפסנאים של הבסיס לקח על כך שלא טיפל בהם יפה. הם עטפו אותו בשמיכה, פוצצו אותו במכות וזרקו אותו לים, לא משהו חריג בצה"ל של אותם ימים. כך נוצרה מסורת ההטבלה של הלוחמים, רק שאת האפסנאי החליף המחזור המסיים ואת השמיכה החליף המנוף. כל מחזור שמסיים נקשר למנוף ומוטבל בים.
טייסת אבירי הצפון: חמור בדיר F-16
ידוע הדבר שלכל טייס בחיל האוויר יש תפקיד קרקעי נוסף לתפקידו כאיש צוות אוויר, מה שנקרא נע"ת. התפקידים כוללים קצין ניווט, קצין מערכות ובטייסת אבירי הצפון קצין חמורים (האמת שזה נקרא קצין אתונות אבל חמורים נשמע לנו יותר טוב). מזה עשרות שנים שהקמע של הטייסת זה חמור שמקבל טיפול מסור לא פחות ממה שמקבלים מטוסי הקרב. על פי המסורת מי שממונה כקצין האתונות של הטייסת יהיה הטייס הסדיר הבכיר ביותר. מי שהכניס את המסורת לטייסת היה יעקב טרנר (כן, ההוא מהפרסומת), שבשנת 1968 פיקד על הטייסת. טרנר ארגן עגלה שתוביל שוקו ולחמניות לאנשיו מהקיבוץ של הוריו. לאחר מכן הלך לשבטי הבדואים ורכש חמור שיסחוב את העגלה. לחמור נתנו את השם בוטרוס שהפך לקמע של הטייסת. הבעיה שבוטרוס היה מופרע בדיוק כמו הטייסים של אותם ימים ונהג לברוח אל מסלולי ההמראה שזה כמובן סכנת נפשות. מפקד הכנף החליט להעיף את הקמע שנמכר תמורת 25 לירות לבדואי מקומי. אבל מסורת חייבת להמשך ובשנת 1987 מגיע לטייסת מפקד חדש, סא"ל שלמה שש (כיום תא"ל במיל) שקולט מטוסי F-16 חדשים בטייסת וביחד אתם גם קמע חדש ישן בדמות חמור. מאז ועד היום מחזיקה הטייסת לא חמור אחד כקמע כי אם שלושה שחיים לא רע בדיר שנמצא סמוך לדת"קים של מטוסי הקרב.
התנינים של הנח"ל
התנין מוכר למבוגרים שבנינו כסמל הקודם של חטיבת גבעתי אולם מי שמחזיק בו עד היום הם לוחמי המבצעית של גדוד גרניט בנח"ל. באמצע שנות ה-2000 מחליט צה"ל לשנות את המבנה של גדודי החי"ר ולהקים פלוגה מבצעית שלישית שתצטרף למסייעת ולפלחו"ד. מיד עם הקמתה של מבצעית גרניט רכשו מפקד הפלוגה הראשון והרס"פ פסל של תנין. את הפסל העניקו לפלוגה כאשר סיימו את תפקידם אחרי שחרטו עליו את שמם. מאז ועד היום כל מ"פ ורס"פ שמסיימים תפקיד מעניקים תנין לפלוגה שמשופעת בלא מעט תנינים. על פי המסורת של המבצעית חיילים צעירים שעולים למבצעית מניפים באוויר את התנין הגדול מכולם תוך שהם מהללים את שמה של הפלוגה וצועקים קריאות "אולה". בנוסף כחלק מהכניסה לפלוגה בונים לתנינים בריכה מגודרת, כזו שעוברת עם הגדוד ממקום למקום, שם מנעימים להם את הזמן ומתייחסים אליהם בכבוד ששמור לקמע.
הדרקונים של לבנון
הנה מסורת שנעלמה עם הנסיגה מלבנון אך נשארה כחותם על גופם של אלה שהיו שם. בין השנים 1985-2000 ישב צה"ל במה שידוע כרצועת הביטחון: רצועה ברוחב של מספר קילומטרים שנמתחה לאורכו של גבול הצפון. הלוחמים תפסו קווים במוצבים ממוגנים, מארבים ושיירות שונות. ממוצע ההרוגים של צה"ל ברצועה עמד על 20-25 הורגים בשנה כמו גם לא מעט נפגעים בדרגות פציעה שונות. זה בדיוק מה שיצר את מסורת הדרקונים של לבנון. לא מעט לוחמים האמינו שאם יקעקעו על גופם דרקון (ובהמשך חיות אחרות) הם יישארו בחיים. בשנים 1997-8 דווח על יחידות שלמות שנסעו לתל אביב בכדי לעשות את הקעקוע שישמור להם על החיים. בניגוד לכד הפצ'ולי את הקעקוע לא ניתן להסיר ולא ברור עד כמה זה באמת סייע ללוחמים. אגב מסורת נוספת של אותם שנים אסרה על הלוחמים להצטלם לפני מארב. בשנת 2000, אחרי ש-546 חיילים איבדו את חייהם צה"ל יצא מלבנון והקעקוע כמסורת נעלם.
סוסי הפרא של החטיבה הצעירה
בחטיבת כפיר הצעירה ישנו קמע שנולד עוד לפני ההקמה הרשמית של החטיבה. מדובר בפרדי ראש סוס, בובה כמובן, שהודבק למקל ארוך ומשמש כקמע של פלוגת החוד בגדוד לביא. זוכרים את מקל הפז"ם שבגללו חטף סמל סער מכות? אז גם פרדי הוא מקל פז"ם, אבל המיוחד שבהם. פרדי נולד בשנת 2001 ומאז הוא עובד מדור לדור או יותר נכון ממחזור למחזור. בעוד שלכל ותיק יש מקל פז"ם את פרדי מקבל הוותיק המוערך ביותר, בדרך כלל אחד מאנשי המפל"ג. הוא מקבל כבוד של מלכים וזה כולל מיטה משלו, סינר שלא יתלכלך באוכל ואפילו רחצה. פרדי נחשב למסמר הערב בכל אירועי הגדוד ובאופן מעניין תפקידו להעיר לחיילים על בעיות משמעת. חיילי הגדוד מאמינים שפרדי מביא להם מזל טוב והוא בעל יכולות סגולה כולל שמירה על חייהם.