רב"ט גילי אדאוי רגילה ללכת יחד עם משפחתה לבית העלמין הצבאי ביום הזיכרון, מאז שהיא ילדה. אבל רק אחרי שנים התבררה לה הסיבה לכך. "זה היה הרגל, שכל יום זיכרון אחרי בית העלמין, הולכים לדודה שלי ועושים אזכרה אצלה בבית. כשהייתי ילדה לא באמת הבנתי מה הסיפור, לא ידעתי את כל הפרטים. רק בכיתה י"א, באזכרה השנתית ביום הזיכרון, דודה שלי סיפרה לי בדיוק מה אירע באותו יום".
דודתה של גילי סיפרה על "פיגוע כביש החוף" (מוכר גם בשם "אוטובוס הדמים") בשנת 1978, לפני 44 שנים. חוליית מחבלים הגיעה לחוף מעגן מיכאל בסירות גומי, ומשם המשיכה אל אחד הפיגועים הקשים שהיו כאן. החוליה השתלטה על אוטובוס של אגד שהיה בדרכו צפונה ושינתה את כיוון נסיעתו דרומה לכיוון ת"א, תוך כדי שהם אוספים בדרך עוד ועוד אנשים כבני ארובה.
לבסוף, האוטובוס נעצר צפונית למחלף גלילות על ידי המשטרה, לאחר ששוטרים פתחו בירי לכיוון גלגליו. באותו הרגע הבינו המחבלים כי נתפסו והחליטו לפוצץ את האוטובוס, שהפך למלכודת מוות בין רגע. 37 בני אדם נרצחו ו-71 נפצעו. בין ההרוגים היה בן הדוד של אימה של גילי, שלמה פולק ז"ל. בן 16 במותו, שהיה בדרכו לפנימייה הצבאית של חיל האוויר בחיפה, שם למד.
"הפיגוע קרה ביום שבת. לא ידעו מה קרה לו, התקשרו מהפנימייה לשאול איפה הוא. זה היה יום ממש גשום וכשהבינו מה קרה, דודה שלי רצה בגשם וצעקה. הרגיש לי כאילו הייתי שם כשהיא סיפרה לי את זה", מספרת גילי בהתרגשות, "כשאני מדברת על זה אני מתחילה לבכות, כי אני מרגישה כאילו הייתי ברגע הזה. תמיד בכיתי בימי זיכרון בלי להכיר אותו, כשהוא נהרג אפילו לא הייתי בתכנון".
מה אמא שלך מספרת לך עליו?
"היא הייתה רק בת 8 כשהוא נהרג, הם גרו אחד ליד השני, היו כמה בני דודים פחות או יותר באותו גיל, חבורה מגובשת. היה להם ממש חיבור של הילדים במשפחה ביחד, וכשזה קרה זה היה כמו בום, חטפו פרופורציה רצינית לחיים".
כשגילי הגיעה לכיתה י"ב, החברים התחילו לדבר הרבה על צה"ל, צו ראשון, שיבוצים. "קיבלתי מנילה וראיתי את התפקיד 'בקרית שליטה ימית'", היא משחזרת. "לא היה לי מושג מה זה אומר. עברתי על זה עם המשפחה ואמרו שזה תפקיד מגניב, ואמרתי לעצמי נתמיין, נראה מה יהיה, ועברתי. לא היה לי מושג על הקשר של המערך לאירוע הזה".
בעקבות הפיגוע, בו נהרגו 35 אנשים, הוקם מערך השליטה הימית, הכולל גם את תפקיד בקריות השליטה בו משרתת גילי. על הקשר בין התפקיד לאירוע מסביר מפקד מוצב השליטה הזירתי בבסיס אשדוד, רס"ן ניר הירשלר.
"אחרי פיגוע שכלל כמות בלתי נתפסת של הרוגים ופצועים, התחדדה ההבנה שחסרות עיניים; חסר כוח צופה ומזהה המסוגל למנוע אירועים מהסוג הזה", מסביר רס"ן הירשלר.
על הפיגוע הוא למד בהשלמת הקצונה החיילית, אחרי בה"ד 1. "נגענו בכל שלבי האירוע, שם התחדדה אצלי החשיבות של הממשק בין מערך השליטה לכוחות בים, סגירת המעגל המהירה וסיכול של האירוע מוקדם ככל האפשר. קיבלתי מכך השראה לתפקיד שלי כקצין במערך השליטה. חידוד מהותי לקריטיות של התפקיד, וכהסתכלות כוללת על בקריות השליטה בקצה".
לגילי נפל האסימון במהלך הטירונות. "בטירונות הייתה לנו שיחה על "מה זה בק"שית?". המפקדת נתנה לנו להקריא טקסטים על אירועים משנים קודמות שהוכיחו את החשיבות של התפקיד, וחברה שלי פתאום מתחילה לקרוא: 11 במרץ 1978, שתי חוליות מחבלים בסירת גומי".
מה הרגשת ברגע הזה?
"הייתי בהלם. ידעתי שהתפקיד משמעותי, אבל לא שזו סוג של סגירת מעגל מבחינת המשפחה שלי. כל ביקור שלי בבית העלמין ביום הזיכרון – קשור בעצם לשנתיים שאני עושה בצה"ל. אם התפקיד שלי היה קיים ב-1978 אולי שלמה ז"ל היה ניצל. כשלמדתי על זה עוד לא ידעתי כלום על התפקיד, לא התחלתי את ההכשרה - אבל היה ברור לי שמה שלא יהיה אני עושה את מה שיידרש".
שירות כמו שלה יכול להיות די מתיש: שגרה, משמרות. אבל גילי מרגישה תחושת משמעות במהלך השגרה המבצעית. "לפעמים המשמרות קשות ומייאשות, ואת יכולה לשבת במשך ארבע שעות ברצף, לא לזוז ולא לקום. אבל כשאנחנו בקשר עם הספינות בים אני מרגישה מיד את המשמעות. גם אם אני רוצה לצאת להפסקה ואין לי כוח, אני תמיד מזכירה לעצמי שהנה אני שומרת ומגנה, ושלפחות הייתי פה כשאירוע קורה. זו תחושה מספקת".
על חשיבות התפקיד מרחיב רס"ן הירשלר, "בקרית השליטה היא בעצם העיניים של הלוחמים כשהם בגבול ולא רואים את כל הזירה הימית. בזכות הבק"שיות שיושבות על האמצעים השונים, רואים הכל. במידת הצורך, בעת חירום, הבק''שית תקפיץ את הכוחות בים למקום האירוע".
את השיבוץ לזירת אשדוד קיבלה גילי שבוע לפני סיום הקורס שלה. "גיליתי שאני מגיעה למקום הכי מבצעי שיש. אני חשופה בו לאירועים הכי מבצעיים שקורים בגזרה בעייתית, עזה. המשמרת הראשונה שלי התחילה את 'שומר החומות'. הלחץ היה בשיאו, ואמרתי לעצמי - זה בדיוק מה שרציתי".
יושבת עכשיו מישהי בת 17, מקבלת במנילה את התפקיד "בקרית שליטה ימית". מה את רוצה להגיד לה?
"שכנראה היא לא תדע עד כמה התפקיד חשוב, עד שהיא לא תעשה אותו. את שומרת, את העיניים של המדינה מהבחינה הימית. זה תפקיד כיף וסופר מבצעי, ואת באה ליהנות מהעשייה ומהמשמעות".
