זה לא סוד שצה"ל לא יכול להילחם בלי אנשי המילואים, שהעומס עליהם בחצי השנה האחרונה הפך את ההפעלה של חטיבות המילואים לקשה במיוחד. מלבד הצד הכלכלי, תעסוקתי וחברתי, עומד הקושי העיקרי והוא המשפחות של אנשי המילואים שיצאו לשירות ארוך במיוחד, כמוהו צבא המילואים לא חווה עשרות שנים אם בכלל.
בנות הזוג של לוחמי המילואים, הילדים ושאר בני המשפחה נאלצו להישאר מאחור, כשלצד הדאגה לחייהם, הם גם צריכים לנהל חיי שגרה שאי אפשר לעצור. פלוגת שריון במילואים הבינה את זה והפכה את הטיפול בבני המשפחה לאחת המשימות החשובות של הפלוגה. מסוג הדברים שצה"ל הגדול ושאר חטיבות וגדודי המילואים צריכים לאמץ.
חטיבת השריון במילואים 14, בפיקודו של אל"מ טל אלקובי, התגייסה לשרות מילואים כבר ביום הראשון למלחמה, ב-7 באוקטובר אז הגיעו השריונרים במילואים לבסיס צאלים ומשם, יצאה למחרת שדרה של יותר מ-70 טנקים לעוטף עזה. שם, נלחמו יחד עם חטיבות רבות כדי להשיב את המצב לקדמותו. הם חיסלו עשרות מחבלים ואחרי שהצליחו לייצב את החזית, התאמנו במשך ימים ארוכים, עד שהצטרפו לתמרון הקרקעי לעזה, שם נלחמו במשך כשלושה חודשים.
לפני שעמדו להשתחרר משירות המילואים, כשכבר הבינו שעוד יחזרו לעזה, לוחמי השריון ביצעו באופן מסודר סיכום של המלחמה והפקת לקחים. בין שלל הנושאים הצבאיים עלה שם עוד דבר אחד חשוב מאוד, אולי מהחשובים שעלו שם בהקשר של אנשי המילואים, והוא הטיפול במשפחות שנשארו מאחור. כך הוקמה בפלוגה ו' של גדוד 79 בחטיבה "מחלקת העורף".
"בסוף המלחמה כשישבנו הסגל והחיילים, הדגש המרכזי שעלה זה שלא הצלחנו להסתכל לאחור ולתת מענה למשפחות שהיו זקוקות לזה מאוד. זה היה הלקח שעלה מהשטח", אמר רותם איבגי, מפקד טנק שיצא לצו 8 כשהוא משאיר בבית את אשתו שהייתה בחודש תשיעי וילדה שבוע אחרי פרוץ הקרבות.
איבגי, מי שמונה לאחראי מחלקת העורף, החליט שלא לוותר על ההשתתפות במילואים. אבל בשל המצב בבית, הוא מונה להיות רס"פ כדי שיהיה זמין לאישה ולרך הנולד. "אחרי שהבנו שאנחנו מתכנסים לעוד גיוס מילואים בתוך זמן קצר מאוד, מפקד הפלוגה (רס"ן במילואים יוסי בראודה, שאיבד עין בקרב וחזר להילחם) אמר לי קח את נושא הטיפול במשפחות שבעורף כרס"פ, אני רוצה שבקו הצפוי תהיה לי דרך לסייע למשפחות. עניתי לו שבכיף וחשבתי על רעיון לייצר פלטפורמה דרכה אני מרכז איזה צורך עולה מכל משפחה ועוזר לה".
אחרי שהבינו מה המשימה שלהם פלוגה ו' אספה מספר אנשים, חלק מהם לוחמים שנפצעו ולא יכולים לחזור להילחם וחלק כאלה שסיבות אישיות ובריאותיות מונעות מהם להתגייס ללחימה, אבל כולם התגייסו למשימה להקים את "מחלקת העורף" שכללה את אורי סנדלון, עומר דומב, עמית מארש, יוחאי, תומר בן יאיר ורותם איבגי עצמו. אחרי שהקימו את המחלקה, הם חשבו על תוכנית עבודה ועל אותה פלטפורמה, שתהיה הכלי שלהם.
"קודם כל אספנו את הפרטים הכלליים כמו איפה כל אחד גר, ופתחנו קבוצת וואטסאפ שבה בכל שבוע העלינו טופס שבו כל משפחה ממלאה איזו עזרה הם צריכים. לאחר מכן אני מרכז את כל הבקשות בקובץ אקסל ואז מחלק את המשימות", סיפר איבגי. "בעצם לקחנו את החבר'ה שלא יכולים להתגייס כי הם נפצעו במלחמה, או אחד שהוא סטודנט בעומס ואמרנו שלא רק שהם יכולים לתרום, הם יעשו את זה כמי שמבינים טוב מכולם את הצורך".
יוחאי, התגייס לצו 8 מההתחלה, נלחם בקרבות העוטף ולאחר מכן בעזה, במוצב פלסטין, בית חאנון שאטי ועוד. הוא נפצע במהלך הלחימה מ-RPG שפגע בטנק שלו. כאשר הפלוגה התגייסה שוב בחודש מרץ, הוא מיד הצטרף לצוות ההקמה של "מחלקת העורף" כשגם במקרה שלו, זה קרה כשלושה שבועות אחרי שאשתו ילדה.
"זה רוחבי לכל המדינה שהמשפחות משלמות את המחיר. אני יכול להעיד על עצמי, שגם בשבועות הכי קשים בלחימה, לאשתי שנשארה בבית עם שני ילדים ובהיריון לא פשוט, היה יותר קשה. גם בלילות רצופים שלא ישנתי, ריחמתי בעיקר על אשתי וזה לא רק אני ככה", סיפר יוחאי.
הוא ממשיך ומספר ש"הייתה הרבה דאגה אבל לא מעבר. פעם אחת הגדוד שלח למשפחות איזה שי וזהו. הייתה עזרה קהילתית של השכנים וחברים. אבל לא היה משהו ברמת הפלוגה שלנו. ואז המ"פ נפצע בקרב, והיה לו יותר זמן ולדעתי זה השפיע עליו. הוא היה כל הזמן בחזית ופתאום נחשף לקבוצות ווטסאפ של נשות הלוחמים והאחווה שלהן. והמ"פ שלי רס"ן יוסי בראודה, שהוא איש מיוחד מאוד בלי קשר, החליט להרים את הכפפה".
רגע השיא, כפי שאיבגי מספר היה לפני חג הפסח. "עשינו למשפחות שהיו צריכות קניות באיקאה, חילקנו אוכל וסייענו לצבוע בתים ואפילו להכשיר מקררים ותנורים לפסח. עשינו את כל המשימות בלי מניירות, איפה שהיה צריך אותנו לשם הגענו. לפני הקו גם ארגנו אירוע לכל המשפחות, אחרי שמצאנו אולם בחינם וקייטרינג בחינם ובכלל הייתה הירתמות מטורפת שמטרתה הוקרה למשפחות, ששלחו את הלוחמים לתקופה כל כך ארוכה".
כל מי שדיבר על המחלקה הזו, סיפר על "רעיון היסטרי". איבגי היה סקפטי בהתחלה "כי חשבתי שיהיו משפחות שיתביישו ולא כולם יסכימו שמישהו ינקה להם את המקרר, וגם האנשים, לא ידעתי עד כמה יסכימו להיות במשימה כזאת. אבל ממש הופתעתי לטובה וזה היה הכי רחוק ממה שחשבתי, כי זה יצר סיפוק אדיר לשני הצדדים. ומעבר לעניין הפרקטי, זה יצר קהילה. מבחינת החיילים עצמם, הם נשלחו למשימות שהביאו להכרת תודה מאוד גדולה וזה נתן להם סיפוק אדיר, תחושה טובה בקרב מי שהיה לוחם במחלקת העורף".
יוחאי הוסיף ש"הייתה הבנה שלא רק העורף תומך בנו, אלא שאנחנו כפלוגה מנסים בצורה מסודרת לתמוך בעורף". הוא סיפר על חיילי המחלקה שסייעו בהובלת ציוד, אוכל חם ובייביסיטר ועד לפיזור הילדים למסגרות החינוך. "לאחת המשפחות הלך התנור, מצאו תנור באינטרנט והיא דיברה עם האחראי שדאג למתנדב שיוביל את התנור", מספר יוחאי. "שני חבר'ה חילונים מתל אביב נסעו להתנחלות כדי לנקות תנור ומקרר לפני פסח. אני למשל לקחתי הרבה פעמים ילדים של אישה אחרי לידה ואחרי צהריים החזרתי את הילדים מהמסגרות".
מעבר לסיוע, מחלקת העורף נתנה עוד משהו מאוד חשוב: הלוחמים שהיו בחזית ומנותקים מהבית משך תקופה כל כך ארוכה דאגו מאוד למשפחות שלהם. ידעו עד כמה קשה בבית, עם הילדים, עם מטלות החיים שלא נעצרו לשנייה. הראש שלהם היה שם אם רצו ואם לא. העובדה שהם ידעו שיש מישהו, ולא סתם מישהו, לוחמים מהפלוגה שדואגים למשפחות שלהם בכל משימה, סייעה להם לשמור על ראש שקט ולהתרכז בלחימה ובמשימות שלהם.
"אני יכול לספר שעזרנו לאשתו של לוחם לקנות רכב, והוא שאל אותי אם זו בכלל בקשה לגיטימית. עניתי לו שבטח. שלח בקשה בטופס ובוא נתגלגל ונראה איפה אנחנו יכולים לסייע", סיפר איבגי. "זה נותן ללוחמים שקט נפשי כשהם יודעים שבת הזוג, שהילדים הקטנים, ויש לנו הרבה מאוד, לא לבד".
יוחאי אמר שהמחלקה הזו הפכה מאוד משמעותית לחיילים ולמשפחות שלהם. "עצם זה שהייתה להם כתובת של הפלוגה זה מאוד משמעותי. החיילים הרגישו שהפלוגה רואה אותם ואת המשפחות שלהם. בסוף זה לא נותן מענה 24/7 והנשים נשארו לבד עם הילדים. אבל מישהו ראה אותם וחשב עליהם. אגב, זה לא היה רק לנשים והילדים, זה היה גם לחברות, אחים ואחיות. והיה גם חייל שאמא שלו הייתה בבית חולים והוא היה איתה, וגם אליו הגענו".
לשאלה האם בכוונתם למסד את המחלקה, ענה איבגי שהוא: "לגמרי ממליץ על זה, בטח בשנה הקרובה שבה כל היחידות רתומות למשימות ויבצעו כמה חודשי תעסוקה. לחלוטין זה יותר ממבורך ומייצר אירוע שכולם מרוויחים ממנו, גם החיילים וגם המשפחות". יוחאי הוסיף: "הפלוגה מסיימת את המשימה שלה, עוד כמה ימים נעבוד על הטנקים ואז נשתחרר. אבל זה משהו שחשוב לספר עליו ולאמץ ביחידות אחרות. זה היה דבר יפה ומדהים, ואני מקווה שימשיך".
