היום (א') נודע כי חשוד בן 34 מהשומרון עוכב לחקירה בגין הסתה ברשת נגד רס"ן תום נעמן, מפקד הפלוגה של החייל היורה מחברון, אלאור אזריה. מאז עדותו בבית המשפט בסוף השבוע שעבר, נעמן הפך לקורבן של תקיפה אכזרית ביותר ברשת, כולל הפצת מספר הטלפון שלו. נעמן, קצין קרבי בצה"ל שלקח חלק בכל המבצעים האחרונים וכנראה גם באינספור פעולות שעוד לא יצא לכם לשמוע עליהן, נפגש עם אויב אכזר הרבה יותר מזה שפגש בלבנון או ברמאללה: הדעה.
מילים יכולות להרוג. את זה כבר למדנו היטב מאינספור קורבנות השיימינג שבחרו לפגוע בעצמם אחרי שהפכו למושא התעללות ברשת. אבל אני אגיד לכם מה מילים לא יכולות לעשות: לשנות את העובדות. אותן עובדות שנבדקות בימים אלה בבית המשפט, שיחליט בלעדית מה יהיה דינו של אלאור אזריה. מלבד השופטים, היחידים שנחשפו עד כה למלוא הראיות, אף אחד אחר לא באמת יודע על מה הוא מדבר בהקשר הזה. אז כן, מדינה דמוקרטית והכל, אבל בחייאת: סתמו ת'פה.
גם אתם, בעלי הניסיון העשיר בקרבי. לא צריך לגנות את מה שנעשה ביממה האחרונה לתום נעמן רק בגלל שהוא קצין שעבר כבר דבר או שניים בשירותו הצבאי והתוקפים הם לא. גם אם היו גנרלים, סביר להניח שלא הייתה להם הלגיטימציה לעשות זאת. צריך לגנות, נקודה. מי שכותב עליו "אפס" ו"בוגד" לא צריך לעשות את זה כי זאת הסתה, וכי הוא לא נכח בסיטואציה המדוברת ולא יכול להחליט אם נעמן או אזריה פעלו כראוי.
לא די בלבחון את הרקע שממנו מגיע האדם בכדי לגבש עליו דעה. זה עוזר, אבל זה לא מספיק. סביר להניח שאם תום נעמן היה עובד אלטע זאכן היו מגנים עליו פחות - אבל יש מצב שהוא עדיין היה צודק.
אלאור אזריה הוא מקרה כואב לשני הצדדים. אלה שדנים אותו עכשיו כנראה לא נהנים מזה, בניגוד למה שחלק גדול מאותם מגיבים נוהג לחשוב. מדובר בפצע מדמם עבור מי שמאמין בצדקתו ובחפותו וגם עבור מי שלא. האצבע הקלה על הפוסט רק מוסיפה לכאב הזה. זוכרים את בליינדספוט, האפליקציה של דור רפאלי שעוררה מחאה וזעם רק לפני מספר חודשים? אז כדי לעשות עליהום כבר לא צריך להתחבא מאחורי הטכנולוגיה או מאחורי כינוי בסגנון "אחד שיודע". שיימינג עושים היום בשם מלא ובתמונת פרופיל מחמיאה או שלא עושים בכלל.
פעם, כדי לומר את דעתכם בנושא צבאיים-ביטחוניים, הייתם צריכים ניסיון דו-ספרתי של שנים בקורות החיים שלכם. הייתם צריכים לעבור קרב או שניים, לשוחח עם מח"ט ואלוף ואולי גם ללמוד איזה קורס בהיסטוריה של המזרח התיכון. אתם יודעים, רק כדי לבוא עם מושג כלשהו. היום אתם צריכים רק זוג ידיים מקלידות, וגם זה לא חובה. ניסיון והבנה הפכו להיות דברים משניים. גם אצל כותבת שורות אלו, אגב: אני לא כתבת ביטחונית ולא פרשנית צבאית. פשוט חטפתי את הג'ננה מלראות את העליהום לתום נעמן ברשת.
בפעם הבאה שאתם ניגשים לכתוב את דעתכם הכה חשובה בנושא כלשהו, תחשבו פעמיים אם יש לכם מספיק כלים כדי לעשות את זה. לא במובן של צלחתם את משימת החיבור בבגרות בהבעה, אלא יותר בקטע של אתם יודעים על מה אתם מדברים. אני אתן לכם רמז: במקרה של רס"ן תום נעמן, סביר להניח שאתם לא.