המבצע של צה"ל בעזה, כפי שתדרכו לאחרונה גורמים בכירים, הוא "רק המבוא" לפעולה הגדולה שישראל נערכת אליה. נכון לרגע זה, הלחימה של אוגדות 143, 252 ואוגדה 36 נועדה להגביר את הלחץ על חמאס וגם תושבי עזה במטרה לאלץ את ארגון הטרור להסכים למתווה שחרור חטופים.
המתווה האמריקאי, שאותו חמאס דוחה גם אחרי החזרה ללחימה, מדבר על שחרור 11 חטופים חיים ועוד 16 חללים. בימים האחרונים פורסם מתווה מצרי שמדבר, על פי מה שמסר מקור, על שחרור מדורג של שמונה חטופים חיים ומתים והפסקת אש של 70-40 ימים. בזמן הזה החטופים הישראלים כבר חג פסח שני במנהרות חמאס בעזה. זו גם בעיה מבצעית לא פשוטה עבור צה"ל, אם אכן יקבל מהדרג המדיני את הפקודה לעבור לתוכנית הגדולה.
גם בימים האחרונים צה"ל המשיך לתפוס שטחים חדשים ברצועת עזה. בדרום הכוחות מתקדמים לעומק העיר רפיח ולפרוץ את ציר מורג בין רפיח לח'אן יונס. לאורך כל הרצועה מגדילים את מרחב החיץ ובצפון נכבשים שטחים נוספים. המשמעות של המהלכים האלה, ביתור הרצועה למספר חלקים ודחיקת האוכלוסייה לשטחים קטנים יותר במרכז רצועת עזה ובעיר עזה.
התמרון הקרקעי מלווה בהרבה אש מהאוויר ומהים. גם הכוחות המתמרנים על הקרקע מפעילים אש, כשגורם ביטחוני אמר לנו שצה"ל נערך אל מול ההכנות של חמאס לחידוש הלחימה. הכוחות מתקדמים עם הרבה ירי למקומות חשודים ולעבר כל מי שאולי יכול לאיים. הגורם הבכיר איתו שוחחנו אמר שההתקדמות ומדיניות הפעל האש נעשית בצורה אגרסיבית. עוד הדגיש הגורם, ובכירים נוספים שדיברו עם mako בימים האחרונים, שמדיניות האש האגרסיבית מתאפשרת מתוך הבנה שאין חטופים במקומות שצה"ל פועל בהם כעת.
כאשר נשאלו הגורמים עד כמה הם בטוחים בטענה שלהם שאין חטופים במקומות האלה, הם נשמעו נחרצים. הוסיפו שהמודיעין התשפר משמעותית במהלך המלחמה ובנוסף אמרו שכל מטרה נבחנת ונתקפת בשיתוף גופי המודיעין ומפקדת החטופים של האלוף במיל' ניצן אלון. אבל כל זה צפוי להשתנות אם וכאשר צה"ל יעבור למימוש התוכניות האופרטיביות של המבצע הגדול, או מה שיהיה למעשה חידוש מלא של המלחמה, בדומה לשלב א' של התמרון הקרקעי לפני שנה וחצי.
ברצועת עזה נשארו אחרי מימוש המתווה האחרון של המשא ומתן 59 חטופים, מהם ידוע על 24 חטופים חיים. בעבר דובר על כך שרבים מהם הוחזקו באזור של מחנות המרכז שם צה"ל לא פעל לכל אורך המלחמה מלבד תקיפות מדודות מהאוויר. ניתן להעריך שיש חטופים בחלקים בדרום הרצועה שצה"ל לא פעל בהם ואת זה ראינו גם בטקסי השחרור האחרונים שחמאס עשה.
למרות הביטחון העצמי הגבוה של הגורמים הביטחוניים והצבאיים, לא ניתן לפסול את האפשרות שיש חטופים גם במקומות שצה"ל פועל בהם. חטופים שחזרו מהשבי העידו על מקרים רבים בהם כוחות צה"ל עברו ממש קרוב אליהם, על טנקים שעברו ממש מעל למנהרות שבהן היו.
גם את חג החירות הזה, החטופים הישראלים בעזה יעשו במנהרות חמאס כשהם שומעים היטב את רעשי הירי, הפגזים של הארטילריה של צה"ל והפצצות חיל האוויר. איך ועד כמה זה משפיע עליהם זה לא משהו שצריך לדמיין. אפשר לחזור לסיפורי הזוועה של החטופים שחזרו מהשבי, על התחושות והפחדים שלהם בזמן ההפצצות והתנהגות מחבלי חמאס אליהם.
על פי פרסומים שונים וגם רמיזות של גורמים מדיניים ביטחוניים, ישנו דד-ליין של ישראל לחמאס, שלא פורסם. אבל די ברור שלא מדובר בתקופה זמן של חודשים. ואם עד אז לא יהיה שחרור של חטופים, ישראל תעבור לתוכנית הגדולה. זה אומר הרבה יותר אש, ולפחות על פי מה שמרזו שר הביטחון ישראל כ"ץ ובכירי צה"ל, גם כיבוש של כל שטחי רצועת עזה למטרת "השמדת חמאס".
צה"ל עדיין מגביל את עצמו בתקיפות ובתמרון כדי לא לפגוע בחטופים. זאת מורכבות מבצעית שמלווה את הכוחות לאורך כל המלחמה. והמשמעות של התוכנית הגדולה אליה דוחפים ראש הממשלה, שר הביטחון וחלק מחברי הקבינט עשויה להיות גורלית ודרמטית עבור החטופים, או חלק מהם בתרחיש הפחות פסימי. אין אפשרות אחרת.
עד כמה שזה נשמע אבסורד, כרגע האינטרס העליון של חמאס הוא לשמור על החטופים חיים. זאת מכיוון שהם הנכס העיקרי ולמעשה היחיד שנשאר להם, אחרי שנה וחצי של מלחמה. זה היה כך לאורך כל המלחמה, אבל חמאס ימנע בכל דרך אפשרית שחרור של חטופים במבצע צבאי. בכל מקום שכוח צה"ל יתקרב למקום שבו מוחזקים חטופים, הם יוצאו להורג. לצערנו זה קרה במספר מקרים.
היו גם מקרים שבהם כוח מתמרן התקרב למקום שבו הוחזקו חטופים, בלי שהם יודעים שהם שם וכשזו לא המטרה שלהם. מחבלי חמאס ששמרו עליהם לא לקחו סיכון והוציאו אותם להורג באכזריות. זה מה שעלול לקרות כאשר צה"ל יעבור לשלבים הבאים של המלחמה ויתקדם למקומות שלא פעל בהם בעבר, או יכתר אותם.
לצוותי הקרב של צה"ל עם גדודי החי"ר, שריון והנדסה תחת מעטפת של אש אדירה, אין דרך להתקדם ליעדים בלי שיבחינו בהם, בלי שיבינו שהם מתקדמים לכיוון מסוים. גם כיתור של אזור שבו יש חטופים מסכן אותם משמעותית. בכל מקום שבו חמאס יבין שהחטופים הופכים מנכס לנטל, גורלם עלול להיות מר. אם ישראל תעבור לשלבים הבאים עליהם רומזים מקבלי ההחלטות בירושלים, נדע לצערנו שישראל החליטה לוותר על החטופים שבעזה, או לפחות שלא להציב אותם בעדיפות העליונה.
תגובות