"עוצמת גילויי הגזענות סביב המקרה הטרגי וההפגנות שליוו אותו היכו אותי בתדהמה. פתאום הבנתי שלא רציתי לראות איך שההסתה של איש ברעהו בחברה שלנו, ההתנשאות, הבוטות, האלימות, השפה הגסה ובעיקר ההתעמרות של החזק בחלשים, פערו בהוויה שלנו בור שחור ענק של חברה שסועה, מוכה בשנאת האחר והשונה עד כדי גזענות".
את המילים המטלטלות האלו כתב אמש (שני) תא"ל מיל' אסף אגמון, מבכירי הטייסים בחיל האוויר בפוסט אישי, נוקב ומפורט בחשבון הפייסבוק שלו.
הדברים הגיעו על רקע ההחלטה לשחרר ממעצר בית את קצין המשטרה שירה בסולומון טקה ז"ל וסעיף החשדות כנגדו שונה ל'המתה בקלות דעת', מה שעורר מחדש את גלי המחאה.
בדברים שכתב הטייס וניכר שיצאו היישר מליבו של מי שמורגל לשמור על פאסון, הוא ביקש לעשות חשבון נפש אישי, אך גם להציב מראה מול החברה הישראלית של קיץ 2019.
"גדלתי בקרית חיים בבית קטן בשכונת בית יציב", פתח הטייס את דבריו, "היינו משחקים כדורסל וכדורגל ומשתוללים ביחד בני כל השכונה, מזרחיים ואשכנזים. הכי נחשבים היו בני השוטרים, אלו ששרתו במשטרת זבולון הסמוכה".
אגמון שהתגייס לצה"ל ב-1966 השתתף בשלל מבצעים מסווגים בהם הוא גאה כמובן, אבל אלה שהוא מרגיש בנוח לספר עליהם ולחשוף היו המבצעים להעלאת יהודי אתיופיה.
"השנה אני מציין 53 שנים של שרות צבאי פעיל בסדיר ומילואים", הוא מעיד. "חוויתי את כל המלחמות, המבצעים, אבדן החברים כמו כל בני דורי, אבל הייתי בר מזל שלמעלה מעשור עסקתי אישית במבצעי העלייה החשאית של יהודי אתיופיה. הייתי כמפקד טייסת הרקולסים הראשון שנחת בסודן על מנת להתחיל את השרשרת הארוכה של מבצעים אוויריים להעלאת בני הקהילה".
על מבצע העלייה שם החל הקשר האישי שלו לבני העדה הוסיף: "במבצע שלמה כבר הייתי מפקד הבסיס שבעזרת מטוסי המערך שלו וקומץ מטוסי אל על העלנו 14,500 עולים תוך 36 שעות. ראיתי את בני הקהילה ברגעים קשים של לחץ וסכנה, והתרשמתי מהם עמוקות".
לדבריו לאחר מבצע העלייה הוא כמו כמה מחבריו החליטו לסייע בקליטתם. "נטענו עצים ביחד בט"ו בשבט בבסיס, הדלקנו נרות וזללנו סופגניות בבית הספר שלהם בחנוכה. הרגשנו מבורכים ועטופי אהבה וגאווה".
גם אחרי השחרור אגמון הקפיד על שירות מילואים כטייס מבצעי. "השתדלתי להיות ברמת כשירות כזו כך שימשיכו לרצות את שרותי הפעיל למרות גילי המתקדם. הצבתי בפני מטרה סמויה. אעשה כמיטב יכולתי להמשיך לשרת בשרות פעיל עד שצוער הטיס הראשון מקרב בני העדה יקבל כנפי לוחם צוות אוויר. ידעתי שזה יקרה (חשבתי שזו תהייה צוערת) והשאלה הייתה מתי".
"באחד מהמסדרים לפני כמה שנים הציגו בפני את רופאת הבסיס. סרן ד"ר הדס. הסתכלתי עליה בהערצה ובשמחה ומישהו צילם את הרגע. למרות שעמדתי מעליה, דרגת תא"ל מול סרן רואים בעיניי את הכבוד שחלקתי לה, את ההערכה ואת האהבה. אם לא הייתי מתבייש הייתי נותן לה חיבוק גדול. את התמונה הגדלתי ותליתי במשרדי. כל כך התגאתי בנו כמדינה, כחברה שנותנת הזדמנויות שוות לכל אזרחיה".
ד"ר הדס מלדה-מצרי עליה כתב אגמון, נחשפה בעצמה לאחרונה בפוסט שכתבה היא עצמה ושחשף את עומק הגזענות בחברה הישראלית, וכן גם בחיל האוויר, שם היה "אל"מ שסרב שאטפל בו", כפי שכתבה.
אגמון עצמו כתב בפוסט שלו שחיכה ליום שבו בן העדה יסיים קורס טיס, "לפני חצי שנה זה קרה (בסיום קורס הטיס האחרון ש.ל). י' נהפך ללוחם צוות אוויר כנווט קרב. הדבר שהכי הכי ריגש אותי היה כשאמו אמרה: 'גאווה גדולה. אני לא מבינה מה עושים עניין. ילד שגדל פה והתחנך פה'. מה יכול להוות יותר "סגירת מעגל" עבורי? מי שהבאנו אותו ממדבריות סודן רואה כמובן מאליו שבנו הופך ללוחם בחיל האוויר הישראלי. הכרתי את י' ואת צניעותו. הוא ממש לא שמח ל'חגיגה' המיוחדת סביב מוצאו. בעיניי 'סגרתי מעגל'. הרגשתי שאני יכול להישען אחורה בכורסא ולחוש שאנחנו כחברה עלינו מדרגה גבוהה מאוד".
"והנה פחות מחצי שנה אחרי ש-י' עונד כנפיים, סלומון טקה ז"ל מובא לקבורה", סיכם אגמון בכאב. "הוא יצא מאותו "בית יציב", הוא נורה ע"י שוטר ממשטרת זבולון כמה מטרים בודדים מהבית בו גדלתי. 'המעגל הסגור' שלי הפך לבור שחור וגדול. כמה חבל. כמה עצוב. כמה לא הבנו או לא רצינו לראות לאן אנחנו מוליכים את החברה שלנו ובאיזה מדרון תלול אנחנו נמצאים".
מאז פרסם תא"ל במיל' אגמון את הפוסט, דבריו זכו לתגובות רבות ונרגשות, בהן של בני העדה שכתבו לו כי התרגשו מדבריו שנגעו ללבם. ברוב התגובות שלהם ציינו כי דבריו נוטעים בהם תקווה ונותנים כוח, בעיצומו של מאבקם לשוויון וצדק.