אז חיילים בבסיס חיל האוויר חצרים עמדו דום בצורת המילה גוגל כאות מחווה ליו"ר החברה, אריק שמידט שהגיע לביקור בבסיס וכולנו סוערים וזועמים. האמת, בצדק. אביו של אחד החיילים מחה על כך ש"בנו לא התגייס בשביל לצלם פרסומת", אבל לאותו אב, ובכלל לכל מי ששלח את ילדו לצה"ל בשנים האחרונות, בשורה מדהימה: ממש לא מדובר בפרסומת היחידה שחיילי צה"ל לקחו בה חלק.
למען האמת, כמעט מדי יום חיילי צה"ל משתתפים בפרסומות כאלו ואחרות, אבל אף אחת מהן לא ממש זוכה לחשיפה, וגם אם כן היא בוודאי לא מתקרבת לזו שקיבלה המחווה לגוגל. כל חייל בצה"ל מכיר את התחושה של "מישהו חשוב שמגיע לבקר": עולים על מדים מגוהצים ומצוחצחים למשעי, עורכים חזרות לאורך שעות ולעיתים גם ימים, בשמש הקופחת או במזג אוויר סוער. מזמינים קייטרינג יקר, מרימים כל בדל סיגריה ועוברים למצב של דום מתוח. כלים שאמורים להיות בפעילות מבצעית או באימונים מוצבים כתפאורה והחיילים מחייכים ומצדיעים בגאווה. כן, זה קורה כמעט כל יום כשבכירים בצבאות זרים או אפילו פוליטיקאים מקומיים מגיעים לביקורים בבסיסי צה"ל, ולאף אחד לא ממש אכפת.
אז איפה עובר הגבול? למה לקבל את הרמטכ"ל הגרמני במסדר כבוד ולעצור את שגרת יומם של עשרות חיילים זה בסדר, אבל לעמוד בצורה של אותיות זה כבר פסול? אולי הבעיה נעוצה בכך שמדובר דווקא בגוגל ולא במפקד או שר כזה או אחר. אז עוד עובדה מדהימה בדרך אליכם: בטקס הדלקת המשואות בשנה שעברה הדגלנים יצרו את הלוגו של ווייז. שזה נחמד, כי בכל זאת מדובר בסטארטאפ ישראלי שהצליח, אבל בכל זאת – זו חברה מסחרית, ובטח שלא היחידה שזכתה להצלחה.
"תרבות הטקסיות בצה"ל כבר הפכה לנוהל"
כשזה משרת את האינטרסים שלנו אין לנו בעיה לחייך למצלמה ולומר תודה. אולם כשהאינטרסים מעורפלים, זה כבר יותר קשה – כי הסיבה שבגללה צה"ל מצדיע לגוגל לא כל כך ברורה לנו, אבל עם הצבא הגרמני חשוב לנו לשמור על יחסים ידידותיים, אז בסדר. ומה עם גנרל דרום סודני, שיש לנו אינטרס מובהק לשמור איתו על קשר? האם גם הוא יזכה למסדר כבוד?
המחווה לגוגל בעייתית, אין בכך ספק, אבל היא לא לבד. תרבות הטקסיות בצה"ל כבר הפכה לנוהל. חיילים הם לא תפאורה, וכך גם לא מטוסי קרב ונגמ"שים. כפי שהצליחו לצמצם משמעותית את תופעת הפרידות מנקרות העיניים מבכירי צה"ל שמסיימים את תפקידם, כך גם יש להדק את החגורה בתחום מסדרי הכבוד הראוותניים, בין אם מדובר בגורמים ביטחוניים או בגוגל, שהיא אגב אחת החברות המסחריות החשובות ביותר בעולם כולו.
אז בואו נשים את הכל בפרופורציות: חיילים הועמדו בשמש במשך שעה וחצי וחייכו למצלמה. תהיו בטוחים שזה לא הכי רחוק שצה"ל הלך עם מחווה. זה מקומם, אבל חיילים עומדים במשך שעה וחצי בשמש גם בטירונות, וזה בסדר, כי הם חיילים. יש מחוות יקרות, מנופחות ומעצבנות הרבה יותר שצריך לשים על השולחן.