הפעם הראשונה שבה הופיע הטנק בשדה הקרב הייתה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. היחידות הלוחמות נתקעו במלחמת חפירות שעלו בעשרות אלפי הרוגים לקרב, וזה מבלי שהתקדמו בכלל. הבריטים החליטו ללכת על כלי שובר שוויון: לקחו טרקטור והלבישו לו לוחות שריון וכמה מקלעים, ובכך בעצם המציאו את הטנק. כך הם הפעילו כמה מאות טנקים, ולראשונה הצליחו לפרוץ את הקווים הגרמנים. במלחמת העולם השנייה היו אלה הגרמנים שלקחו את ההמצאה ושכללו אותה. בנוסף, הם הקימו דיביזיות שהתבססו על טנקים בלבד ויצרו תורת לחימה חדשה ששרדה יותר מ-40 שנה.
במהלך אותם ארבעת העשורים ידע העולם קרבות שריון סוערים ואכזריים. אנו מביאים לכם את סיפורי אותם קרבות: מקרב קורסק אדיר הממדים דרך שדות הקרב של סיני ועד מלחמת המפרץ הראשונה.
קרב קורסק, יולי 1943: 6,200 טנקים בעימות ענקים
שנתיים אחרי שפלשה גרמניה לברית המועצות פרץ קרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה. כתוצאה מתקיפות הנגד של הרוסים נוצרה בחזית הלחימה מובלעת רוסית שאותה החליט הצבא הגרמני להשמיד. מלבד 800 אלף חיילי חי"ר ו-12 אלף תותחים, מרכזים הגרמנים סביב המובלעת 2,700 טנקים. בזכות מודיעין טוב הגנרל גאורגי ז'וקוב, מפקד הכוחות הרוסים, מודע לתוכנית הגרמנית ומרכז במובלעת יותר ממיליון חיילי חי"ר, 20 אלף תותחים ו-3,500 טנקים.
המתקפה הגרמנית נפתחה בתנועת מלקחיים קלאסית מדרום ומצפון. כבר בהתחלה הסתבכו הגרמנים בשדות המוקשים ובשכבות ההגנה אותם הכינו חייליו של ז'וקוב מבעוד מועד. הגרמנים הצליחו לפרוץ את שכבת ההגנה הראשונה והתקדמו כמה עשרות קילומטרים, אך כמות האבדות הייתה כזו שמנעה מהם להמשיך ולהתקדם, כך שלשכבת ההגנה השנייה הם הגיעו מותשים. בדיוק אז יצאו הרוסים להתקפת נגד עוצמתית ששברה את ההתקדמות הגרמנית. הרוסים תקפו לכל אורך החזית ודחקו את הגרמנים עשרות קילומטרים לאחור.
מרגע התבוסה בקורסק היה הצבא הגרמני בנסיגה מתמדת עד שרוסק בשערי ברלין. כמות האבדות הייתה אדירה: הגרמנים איבדו יותר משלוש מאות טנקים ו-50 אלף חיילים. הצד הרוסי איבד 1,600 טנקים ו-200 אלף חיילים, אבל למרות שהאבדות של הרוסים היו כבדות יותר, הם, בניגוד לגרמנים, הצליחו למלא את השורות במהירות.
קרבות ה-14 באוקטובר 1973: צה"ל מביס את השריון המצרי
אחרי שצבא מצרים הצליח לחצות את תעלת סואץ ולכבוש את מוצבי צה"ל הוא מתקדם למרחק של שמונה עד 12 קילומטר מהתעלה. מבחינת המצרים, המטרה הייתה לחצות את התעלה ולהישאר שם בחסות מטריה של טילי נ"מ, עד להפסקת האש. כישלון מתקפת הנגד של ישראל ביום השני למלחמה ולחץ סורי כבד גרמו לצבא המצרי לצאת למתקפה נרחבת כשהמטרה הייתה לפרוץ לעומק סיני.
המצרים שלחו לקרב 1,200 טנקים, 300 מהם כעתודה, ועשרות אלפי חיילי חי"ר. מהצד הישראלי התכוננו לקרב כ-900 טנקים מחולקים לשלוש אוגדות. בזכות מודיעין איכותי והבנה שהצבא המצרי פועל על פי דוקטרינה סובייטית מוכרת, ידעו בצה"ל על המתקפה הקרבה. בנוסף הופקו הלקחים ממתקפת הנגד שנכשלה בתחילת המלחמה.
ב-14 באוקטובר פתחו המצרים במתקפה לאורך החזית כולה, בדיוק על פי דוקטרינת הלחימה הסובייטית ועל פי הערכות המפקדים בצה"ל. אלפי פגזים נחתו על חיילי צה"ל ומטוסי קרב הפציצו את חניוני הטנקים. שעת ההתקפה, שש בבוקר, העניקה לחיילי צה"ל יתרון חשוב: השמש הייתה ממוקמת מול עיני המצרים וסנוורה אותם.
כוחות השריון מצליחים להשמיד 200 טנקים מצרים, ועוד 50 טנקים מושמדים מהאוויר. המצרים לא הצליחו להתקדם באף נקודה. בגזרה הצפונית מצליח צה"ל להתקדם ולחבור לאחד המוצבים שהיה מנותק מאז תחילת המלחמה. בעקבות ההפסד, מפקד הארמיה השנייה של צבא מצרים, גנרל סעד מאמון, לוקה בלבו ומת. היה זה קרב השריון השני בגודלו בהיסטוריה ובנוסף הניצחון הישראלי הראשון בגזרת הדרום.
הקרב על רכס מדינה, פברואר 1991
100 שעות בלבד נמשכה המתקפה הקרקעית במלחמת המפרץ הראשונה. הקרב על רכס מדינה היה קרב השריון הגדול ביותר במלחמה זו. ב-27 לפברואר מגיעה דיביזיית השריון מספר 1 של צבא ארה"ב לרכס אותו כינו החיילים "רכס מדינה", על שם הדיביזיה העירקית: דיביזיית משמר הרפובליקה שנחשבה לחזקה ולמתקדמת ביותר בצבא עירק.
הסד"כ האמריקאי מנה 400 טנקים מסוג אברהמס, מגובים ב-1,500 נגמ"שים שהובילו את לוחמי החי"ר של הדיביזיה. מהצד העירקי המתינו להם 450 טנקים מדגם T-72. לטנקים של דיביזיית מדינה היה יתרון גובה ובנוסף הם היו מחופרים בצורה כזו שרק הצריח שלהם היה גלוי. מנגד, לצד האמריקאי היה יתרון קל בטווח האפקטיבי של תותחי הטנקים, שהיה גדול יותר.
הקרב נמשך שעתיים בלבד ובמהלכו הצליחו כוחות השריון האמריקאים להשמיד 186 טנקים עירקים. מנגד ספגו האמריקאים הרוג אחד וארבעה טנקים שנפגעו, רובם מאש ידידותית. קרב מדינה היה קרב השריון הגדול ביותר של ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה.
קרבות שלא יחזרו עוד
מעמדו של חיל השריון בצבאות העולם דעך עם השנים, בעיקר בגלל טילי הנ"ט ומסוקי הקרב, ובישראל אף פורסם באחרונה כי נשקל לקצץ בפרויקט הדגל הלאומי של טנק המרכבה. במלחמת המפרץ השנייה הציג צבא ארה"ב דוקטרינה חדשה: לא עוד קרבות שריון גדולי ממדים, אלא קרבות של כוחות קטנים ומשולבים של טנקים וחי"ר איכותי. כיום ישנו מעבר של מרבית צבאות העולם למתווה של יחידות מהסוג הזה.