אינספור מילים כבר נאמרו ונכתבו על יחידת "אריות הים", יחידת הקומנדו האמריקאי שמצליחה לרתק ולהסעיר בכל פעם מחדש. ואולי בעצם זאת הבעיה – ככה לפחות חושב מושל מינסוטה ג'סי ונטורה, "סיל" לשעבר בעצמו. הוא בטוח שהלוחמים של היום נבדלים מהלוחמים בתקופתו בדבר אחד עיקרי: צניעות.
"ההבדל היחיד בין הלוחמים ב"אריות הים" מהתקופה שלי לבין הלוחמים של היום, הוא שאז חיינו לפי חוקי לאס וגאס. כלומר, כל מה שקורה במשימה נשאר במשימה", אמר ונטורה ל-Business Insider. "היום הם חוזרים הביתה ומנסים להתעשר מזה – כותבים ספרים או עושים סרטים. אנחנו לא עשינו את זה בתקופה שלנו. בימי מלחמת וייטנאם, הציבור אפילו לא היה מודע לקיומה של היחידה, כי לא ענדנו שום סמלים מזהים. כל מה שהיה לנו היה זה כנפי צניחה והכיתוב 'חיל הים האמריקאי' על המדים שלנו. אף אחד לא ידע מי אנחנו".
עם זאת, ונטורה מסתייג ואומר: "אני לא מאשים אותם. אנחנו משלמים לשכירי חרב 300 או 400 אלף דולר על שנה בעיראק, בזמן שאריות הים עושים עבודה מסוכנת יותר ומרוויחים רק כמה עשרות אלפי דולרים בשנה. אני מבין אותם כשהם אומרים 'גם אני רוצה לעשות רווח מהמלחמה', אבל אני לא מסכים עם הלוחמים שחוזרים הביתה וכותבים ספר. גם אני כתבתי ספרים, אבל מעולם לא שילבתי בהם את החוויות שעברתי במשימות השונות... היינו לוחמים שקטים. לא דיברנו על מה שעשינו".
כאמור, ונטורה יודע על מה הוא מדבר: בשנים האחרונות פורסמו מספר ספרים סביב עלילותיהם של "אריות הים", גם כאלה שסיבכו את כותביהם בצרות. למשל מת'יו ביסונט, לוחם שטען שהוא זה שחיסל את אוסאמה בן-לאדן ופרסם ספר בשם "יום לא קל". בארה"ב טענו שביסונט תיאר בספר פרטים מסווגים מתוך מבצע "חנית נפטון" ופתחו נגדו בחקירה. לאחרונה הוחלט שישלם פיצויים לארצות הברית.
ספר נוסף שיצר הד תקשורתי לאחרונה הוא "100 כישורים קטלניים: המדריך המבצעי של האריות" של הלוחם קלינט אמרסון. בספר מתאר קלינט טכניקות שנלמדות בהכשרת ה-Seals, כמו איך להיחלץ מקשירה או איך להינצל מטביעה. היצירה המפורסמת ביותר סביב ה"אריות" היא "צלף אמריקאי", הסרט שמגולל את סיפורו של כריס קייל ומבוסס על ספר אוטוביוגרפי שכתב.