בשנת 1997 הצהיר שר הביטחון הבריטי כי על תעשיות הביטחון באירופה להתאחד, אחרת במאבק מול ענקיות הנשק של ארצות הברית הן ייעלמו מהעולם. המדינות האירופאיות, שעד עתה תפקדו באופן עצמאי ומפוצל, עברו לשיטה של סחר חופשי בשווקים של המדינות השונות, כמו גם קשירת חוזים רב לאומיים בפרויקטים לפיתוח אמצעי לחימה.
מאז ועד היום הממשלות נתקלו בקשיים רבים, בעיקר בגלל רגשות לאומניים ומאבקי אגו, אך לנוכח העליה במחירי הציוד הביטחוני והקיצוץ בתקציבי הביטחון, הלחץ גובר על המדינות להמשיך ולאחד את השווקים הביטחוניים שלהן. בשנים האחרונות אנו עדים ללא מעט פיתוחים פרי מאמצן המשותף של מספר אומות באירופה, אשר עשו את דרכן גם מחוץ ליבשת ונמצאים בשירות של הרבה מצבאות העולם.
מטוסי קרב אירופאיים
את עיקר הפרויקטים המשותפים ניתן לראות בתחום מטוסי הקרב, בעיקר בשל עלויות הפיתוח והייצור הגבוהות. דוגמא טובה לכך היא ה"טורנדו", מטוס קרב אותו פיתחו במשותף שלוש מדינות (בריטניה, גרמניה ואיטליה), ושנכנס לשירות ב-1982 בשני דגמים עיקריים, תקיפה וירוט. המטוס נחשב בזמנו למתחרה של מטוסי ה F-16; בעוד שגרסת היירוט שלו לא נחשבה למוצלחת במיוחד, גרסת התקיפה נחשבה למובילה, בשל היכולת הגבוהה לבצע תקיפות בגובה נמוך במיוחד ובמהירות גבוהה, מה שאומר שלמערכות נ"מ היה קשה לפגוע בו. למטוס טווח של 2,700 ק"מ ויכולת נשיאת פצצות חכמות. למרות ההצלחה המקצועית, מבחינה כלכלית מדובר בכישלון; מלבד המדינות המייצרות הוא נמכר רק לערב הסעודית, שרכשה כמאה מטוסים.
פרויקט שאפתני יותר הוא היורופייטר טייפון, מטוס קרב מתקדם ביותר שבשנים האחרונות החל להיכנס לשרות. לא פחות מחמש מדינות התאגדו בכדי לפתח ולייצר את המטוס, המתפאר ביכולת חמקנית קלה, ביצועי תמרון מעולים ומכ"ם רב שימושי בעל יכולת שנחשבת לחסרת תקדים. למטוס יכולת שיוט על קולית מבלי להשתמש במבערים, מה שאומר חיסכון אדיר בדלק וטווח ארוך. מלבד המדינות המייצרות כבר הודיעו אוסטריה וסעודיה שירכשו את המטוס לחילות האוויר שלהן. הכבוד הלאומי גרם לשותפה החמישית, צרפת, לפרוש מהפרויקט ולייצר מטוס קרב עצמאי, את הרפאל, במידה ולא היה פיצול בפרויקטים האירופאים היו חוסכים 26 מיליארד דולר.
טיל מילאן: פיתוח צרפתי-גרמני
בתחום הקרקעי, שם עלויות הפיתוח והייצור נמוכות יותר, ניתן לראות פרויקטים עצמאיים של כל מדינה, במיוחד בתחום השריון. לגרמנים יש את הלאופרד 2, לצרפתים את הלקלרק ולבריטים את הצ'אלנג'ר, כולם טנקי מערכה מתקדמים ביותר, ברמת האברהמס האמריקני והמרכבה סימן 4. מכל אלה נחשב הגרמני למוצלח ביותר במיוחד, שנמכר למפר מדינות מחוץ לאירופה בהן גם טורקיה, סינגפור, קנדה ועוד.
למרות האגו הלאומי גם בתחום זה ניתן לראות מספר פרויקטים משותפים כמו למשל טיל נ"ט מסוג מילאן. מדובר בפיתוח צרפתי גרמני שנחשב למוצלח ביותר גם מבחינת הביצועים ובטח בפן הכלכלי - המילאן נמכר ל-41 מדינות. טיל נ"ט נוסף החל כפיתוח של שלוש מדינות, צרפת גרמניה ובריטניה. ה-PARS 3 LR הוא טיל שגר ושכח, שהייחוד שלו זה מתאר נגד טנקים בשילוב יכולת הפלת מטוסים. הטיל טס במהירות של 2,000 קמ"ש ובעל טווח של שמונה ק"מ. הוא מופעל מהקרקע ופועל גם ממסוקי היורוקופטר טייגר, מסוק שגם הוא פיתוח אירופאי משותף שנועד להתחרות באפצ'י. מסיבות תקציביות פרשו בריטניה וצרפת מהמיזם שהפך לגרמני. נכון להיום צבא גרמניה הוא היחיד שהזמין את הטיל, שנכנס לשירות ב 2010.
הגרמנים מובילים בתחום הנשק הקל
גם בתחום הנשק הקל ניתן לראות שכלי הנשק הם מפיתוח עצמאי של המדינות. המובילים בתחום הם הגרמנים, בעיקר בנשק צלפים, והאוסטרים. בין כלי הנשק הקלים ניתן למצוא את ה-DSR-1, רובה צלפים בולפאפ גרמני שעל פי נתוני החברה הוא אחד מהמדויקים בעולם: הוא יורה תחמושת 7.62 לטווח של 1,400 מטר. כלי נשק נוסף הוא הקלר וקוך G36, גם מתוצרת גרמניה. מדובר ברובה סער בעל כוונת רפלקס וטווח אפקטיבי של 800 מטר, וכל זה במשקל של 3.6 ק"ג. מדובר בהצלחה כלכלית: ה-G-36, נמכר ל-40 מדינות, כולל יחידות מיוחדות בארה"ב. האוסטרים מייצרים מאז שנות ה-80 את השטייר AUG, וגם פה מדובר בנשק אישי מסוג בולפאפ עם כוונת טלסקופית ייעודית. לשטייר טווח אפקטיבי שמגיע ל-600 מטר וקצב אש של 750 כדורים בדקה.
צוללת U-212: ההשראה ל"דולפין" הישראלית
גם בתחום הצוללות ההובלה שייכת לתעשיית הנשק הגרמנית, הצוללות בעלות ההנעה הגרעינית תוצרת ארה"ב יקרות מדי להפעלה ותחזוקה, והגרמנים נותנים אופציה בעלת הנעה חשמלית בשילוב איכות גבוהה. היהלום בתחום זה צוללת מסוג U-212. הצוללת מסוגלת לשהות מתחת למים שלושה שבועות ברציפות ומסוגלת לשגר, בנוסף לטורפדו המסורתי, טילים בליסטיים מסוגים שונים. בעוד שצוללת גרעינית דורשת צוות של מאה מלחים, בצוללות הגרמניות צוות של 22 חיילים ועוד 5 קצינים. צוללות אלו, כולל דגם 209 הקודם, נמכרו למדינות רבות וגם צוללות הדולפין של חיל הים הישראלי הן למעשה צוללות גרמניות שהותאמו לדרישת צה"ל.
חלל: פרויקטים אירופאים משותפים
בתחום החלל ניתן לראות שהעלויות הגבוהות מאחדות שוב את מדינות אירופה. אחד הפרויקטים העיקריים הוא לוויין ההליוס, לוויין צבאי מסווג שמופעל על ידי צרפת בשיתוף יוון, איטליה, ספרד ובלגיה. פרויקט נוסף, ושאפתני לא פחות, זה הגלילאו, מיזם כלל אירופאי בעלות של ארבעה מיליארד דולר שנועד להתחרות במערכת ה-GPS האמריקאית. הלוויינים הראשונים שוגרו כבר באמצע שנות ה-2000, אך המערכת עדיין אינה מבצעית מסיבות כלכליות ונמצאת בשלב הניסויים. היא תהפוך מבצעית ככל הנראה בשנה הבאה.
למרות שהתעשיות הביטחוניות באירופה מציעות מערכות נשק איכותיות, חברות הענק בארה"ב ייצרו התקשרויות עסקיות שההתמודדות מולן היא בלתי אפשרית. בהשוואה אליהן, המאמצים האירופיים ליצירת שותפויות נראים דלים ורצופים במאבקי יוקרה. למרות זאת האירופאים מציעים את מרכולתם במחירים סבירים יותר במיוחד ביחס לתקציבי הביטחון של מדינות העולם, שבשל המצב הכלכלי מקוצצים יותר ויותר. בישראל ישנן מעט מאוד מערכות נשק אירופאיות, בעיקר בגלל תעשייה צבאית מפותחת ולא מעט בגלל מחויבות לרכוש מערכות נשק אמריקאיות בכספי הסיוע הביטחוני.