שנה למלחמה באוקראינה, שהפכה לאירוע מכונן בתחום הצבאי והמדיני-עולמי. המלחמה רחוקה מסיום אולם בסבירות גבוהה מאוד ניתן כבר לומר שהיא הפריכה מיתוסים רבים על עוצמתו של הצבא הרוסי וגם זו של האוקראיני. לא פחות מכך הפרכת המיתוסים על המערב והמחיר שהם מוכנים לשלם כדי לעמוד מול הרוסים.
ה-24 בפברואר 2022 - תאריך הפלישה לאוקראינה - הפך לרגע שיא במלחמה הקרה 2.0 שהפכה חמה מאוד, כשצבאות בעולם נושאים עיניהם לקרבות המדממים באוקראינה. מבינים שיש קונספציות שקרסו ולקחים להפיק. גם לישראל יש לא מעט לקחים להפיק, החל ממה שנראה כמו טעות אסטרטגית של מי שנשארו על הגדר, ועד לתכניות של צה"ל למלחמות אותן צופים פה בעתיד.
ספק שערב המלחמה היה מי שחשב שנסכם שנה לפרוץ הקרבות. בקרמלין, ואיתם ברוב בירות העולם, היו בטוחים שהצבא הרוסי יצא לטיול של כמה ימים שיסתיים בקייב. כולם דיברו על עוצמת הצבא הרוסי מצד אחד, על החסרונות והחולשה הברורה של אוקראינה מהאחר. מעטים האמינו ששנה אחרי נראה את נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, בקייב הבירה כשקולות האזעקות ברקע.
שני מומחים סייעו ל-mako לסכם את שנת המלחמה הראשונה ולהעלות לקחים. סא"ל במיל' עמר דנק וסא"ל מיל' אורן האס, שניהם אגב מובילי דעה ומהבולטים שמנתחים את המלחמה בעמודי הטוויטר הפופולריים שלהם.
האס, מפקד לשעבר במערך התותחנים, חוקר ויועץ עצמאי התחום הצבאי, יועץ ארגוני ומדריך בתחומי צבא והיסטוריה צבאית. דנק, חוקר במכון אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגית אוויר וחלל, נווט קרב לשעבר בחיל האוויר ובעל הבלוג "שאלה אסטרטגית".
כישלון הגנרלים שהחריבו את סוריה וצ'צ'ניה
בשעה 04:00 של ה-24 בפברואר 2022 הטלוויזיה הרוסית שידרה את הנאום של פוטין שהכריז על "מבצע צבאי מיוחד". זמן קצר אחרי, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה תושבי קייב התעוררו להפצצות ובמסכים נראו טורי הענק של הצבא הרוסי. כמעט 20 אלף חיילים, אלפי טנקים ונגמ"שים חצו את הגבול בגיבוי אש של אלפי תותחים ומשגרי רקטות.
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן אף הציע לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי להתפנות מקייב לנוכח הערכות המודיעין שהצבא הרוסי ישתלט על אוקראינה ויקים שם משטר נאמן לרוסיה ובעיקר לפוטין. זלנסקי סירב ומהר מאוד התברר לגנרלים הרוסים שהמלחמה הזו ממש לא הולכת לכיוון אותו הם צפו. הם ספגו אבדות קשות, טורי השריון נבלמו ומטוסים נפלו בכמויות גדולות מהשמיים. מדוע זה קרה?.
האס מסביר שאחת הבעיות המשמעותיות של הצבא הרוסי היא: "כושר הפיקוד הבכיר. עד עכשיו קבלת ההחלטות שלו תמוהה". הוא ממשיך ומסביר ש"הצבא הרוסי נבנה לאחד משני מצבים: טיפול באירוע 'התערערות משטר / אי סדר' בגבולות או באחת הרפובליקות לשעבר. או מלחמה כוללת והגנה על הבית מול מתקפת נאט"ו".
"צבא רוסיה לא נבנה למלחמה מול אוקראינה", ממשיך האס, "ובמפורש הכוונה הייתה שלא תהיה כזאת. החוק הרוסי אוסר על שימוש בחיילי חובה מחוץ לגבולות המדינה, לאחר מלחמת צ'צ'ניה. והרוסים שכנעו עצמם שאוקראינה תהיה כזאת".
צבא היבשה הרוסי לא היה בנוי ומאומן למלחמה קונבנציונלית התקפית, הלוחמים נשלחו למלחמה שלא התאמנו אליה, תחת פיקוד חסר יכולת והכשרה בתחום. כשלים בבניין הכוח והתאמתו למשימות מלחמה בעצימות גבוהה", הדגיש האס.
לפני המלחמה היו הרים של כתבות וספרים על היכולות של הרוסים בתחום הסייבר, לוחמה אלקטרונית ותחומים נוספים של המלחמה החדשה. במבחן התוצאה נראה שלא מעט מזה היה מיתוס. "הייתה הערכת יתר ליכולות הרוסיות בתחום ל"א, סייבר, תודעה ואחרים - יכולות שדווקא האוקראינים הפגינו בהם הצטיינות במלחמה", הסביר האס.
לכל זה יש להוסיף את בעיית השחיתות העמוקה בצבא הרוסי שהייתה נושא מוכר. "כך למשל גם מי שלא גדל בבריה"מ אבל קרא את 'סיפורו של חייל' של ארקדי בבצ'נקו על צ'צ'ניה ראה את הסימנים. אבל הייתה תחושה שהייתה התקדמות בתחום הזה. בכל מקרה קשה מאוד היה להבין עד כמה השחיתות השפיעה".
הביצועים של הרוסים ב"מלחמות קטנות", יצרו תחושה שהצבא הרוסי בלתי ניתן לעצירה. בעוד שהצבא הרוסי יצא למלחמה שלא התכונן אליה, אל מול אויב אותו הם ראו כחלש, נחות מהם וחסר כל משמעות, בצד השני היה צבא שהפיק לקחים מחצי האי קרים של 2014 והתכונן היטב למלחמה.
האס מסביר ש"הם עברו תהליך למידה לאורך 8 שנות המלחמה עם רוסיה והתקרבות למערב. צברו ניסיון". הוא מוסיף ש"היה גם הרבה מזל בהתחלה, שאפשר להם למנוע מהרוסים הישגים מהירים ולשחוק אותם. הנשק הסודי של אוקראינה היה גם הטיפשות הרוסית והאימפוטנציה שלהם. אין הגדרה טובה יותר. שני הסעיפים האחרונים לא באים כמובן לגרוע מהגבורה האוקראינית".
הוא מוסיף גם שכחלק מהפקת הלקחים האוקראינית, אימון הצבא וההכנות למלחמה, ניתן דגש משמעותי לפיקוד הצבאי. "גישת ביזור הסמכויות והפיקוד מוכוון המשימה שאמצו איפשרו ליטול יוזמה מקומית, לנצל הצלחות".
זאת כאשר מהצד השני, הפיקוד הרוסי היה מאוד מסורבל, מקובע, בלי חופש פעולה כך שגם כאשר הגיבו, זה היה מאוחר מדי. "וזה בא לידי ביטוי בהצלחה לבלום את הרוסים בקרב על קייב למשל וערים נוספות". הצבא האוקראיני התכונן למלחמה, כולל מודרניזציה משמעותית ובלא מעט תחומים גם שיטות לחימה מערביות.
מי סופר: הנתון שובר השוויון של אוקראינה
יש נתון אחד שאינו מדיד כמו מספר טנקים או מטוסים, וזה רוח הלוחמים. בעוד שהחיילים הרוסים סבלו ממורל נמוך ומכך שהעם לא באמת מאחוריהם, החייל האוקראיני ידע שהוא מגן על הבית שלו וזוכה לגיבוי מהעם.
"מעשי הטבח הרוסים הקשיחו את ההגנה האוקראינית עוד יותר ואילצו את ההנהגה לא לאפשר ויתור על אף שעל". כן צריך להוסיף ש"האוקראינים הקריבו הרבה אנשים ושילמו מחיר גדול, שייקח לנו זמן להבין בגלל שהם מסתירים את זה".
האס מזהיר מהרצון והניסיון להפיק לקחים מאוקראינה "כי למרות שהמלחמה נראית כאילו מתועדת מכל כיוון, היא למעשה נתונה להרבה מניפולציות ותעמולה. יש הטיה לאמל"ח שמצטלם יפה כך שטיל אלקטרואופטי תופס יותר נפח תקשורתי מגדוד טנקים".
הוא מסביר שלקח שנכון לצבא אחד אינו מתאים לשני בשל ההבדלים בהיקף הכוחות, במצב בשטח ובגישה. צריך להבין שיש הבדלים בהיקפים ובגישות של הצבאות. "מלחמה בין מדינות לא עברה מהעולם. מלחמה היא ארוכה ושוחקת ודורשת אורך נשימה, מלאים, עתודות עמוקות. למשל, כוחות מילואים". וזה משהו שישראל דווקא צריכה ללמוד על רקע הירידה בסד"כ הכלים וכשירות מערך המילואים הישראלי.
(*הנתונים מתבססים על אבדות מתועדות, הנתון המתייחס להרוגים האוקראינים כולל אזרחים וחיילים).
אין ספק שהסיוע המערבי משמעותי מאוד. "היקפי התחמושת שהמערב סיפק לאוקראינים החזיקו אותם במלחמה בחודשים הראשונים, הארטילריה שהגיעה למשל. הסיוע המודיעיני משמעותי מאוד, אימון והכשרת חיילים ויחידות מחוץ לאוקראינה. ההיקפים משמעותיים ודרמטיים".
ברוסיה היו בטוחים שהמערב זה משהו רקוב שלא יעז לעמוד מולם. אולם גילו את תחום האינטרסים המשותפים. "מדינות המערב שוחקות אויב מסורתי שאיים עליהן שנים ארוכות. הכוח הצבאי הרוסי הולך ונשחק על אדמת אוקראינה וככל שהזמן עובר, ברור שהוא לא יוכל להוות איום על אירופה בטווח הנראה לעין".
"מבחינתן", ממשיך האס ביחס למדינות המערב, "זאת מלחמה שלהן. ארה"ב, תמורת אחוז לא גבוה מתקציב ההגנה שלה שוחקת את היריב הגדול - שני רק לסין - וכך גם מתאפשר לה להתרכז בהיערכות להתנגשות עם סין ואגב, לשלוח מסר. היא משדרת עמידה בהתחייבויות להגנה על ידידות, אפילו שאינן בעלות ברית".
"הארטילריה שוחקת את הרוסים, הטנקים יעילים"
בלא מעט מהשנים האחרונות, צבאות, בעיקר במערב כולל צה"ל, "התאהבו" בטכנולוגיה החדשה, בסייבר, לוחמה אלקטרונית וחימושים "חכמים", שתפסו לא מעט כותרות. הכל חשוב ואין מערכת קסם שתכריע מערכה צבאית.
אולם באוקראינה למדנו על החשיבות הגדולה של הטנק והתותח. "חשיבותם ככל האמצעים - כחלק מצוותי קרב משולבים וכנדבכים מרכזיים בהן", מדגיש האס. "וזה מתיישב עם מה שמכירים במלחמות אחרות. הארטילריה גם מתמודדת עם ארטילרית יריב מסורתית, שוחקת את החי"ר - שלרוסים לא היה הרבה ממנו, ודאי לא באיכות".
האס מוסיף ש"הטנק הוא האמצעי היעיל ביותר להביא כוח אש נייד ומוגן לשדה הקרב. היקף האיומים הרב עליו נובע מחשיבותו. הוא לא יכול לפעול לבד וחייב שייבנה סביבו, או בהשתתפותו צוות קרב רב-חיילי. להתקפה - והאוקראינים צריכים להתקיף כדי להשיב שטחי מולדת - אין לו תחליף, במיוחד אל מול מרחבי הגנה מבוצרים".
"חיבור רוסיה איראן – בעיה אסטרטגית לישראל"
על הסיוע האיראני לרוסים מסביר האס: "לאיראנים יש ניסיון בעקיפת סנקציות וסביר שהם מסייעים לרוסים גם בתחום זה. הסיוע שלהם בולט עם תחום הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים), שהרוסים למרבה ההפתעה פיגרו בו, וכמובן שאת הבולטות הרבה ביותר מקבל תחום "הכטב"מים המתאבדים" שהם מעין 'טילי שיוט לעניים'".
על אותם מטוסים "מתאבדים" ללא טייס מוסיף האס כי הרוסים: "משתמשים בהם בהיקפים נרחבים, כדי לחפות על המלאי הדליל שלהם ומשתמשים בהם לפגוע בתשתיות בעומק האוקראיני. נראה שבשלב מסוים זה היה מרכיב מוביל באסטרטגיה שלהם. הוא עדיין מציק לאוקראינים, אף שמצאו מענה חלקי. סביר שנראה העמקה של שיתוף הפעולה הזה".
עמר דנק אומר על הברית הצבאית שנרקמה מול עינינו: "כולם אומרים שבתמורה הרוסים יתנו לאיראן מטוסי סוחוי-35, וזה שדרוג משמעותי ליכולות ההגנה האיראניות, עם מטוס שאמור להיות טוב". הוא מוסיף ש"החיבור בין איראן לרוסיה זו בעיה אסטרטגית למדינת ישראל, כי איראן היא שחקן אסטרטגי מאוד גדול שמשפיע על המזרח התיכון".
דנק ממשיך ואומר כי "נכון מה שאמרו שיש ניגוד אינטרסים בין רוסיה לאיראן בסוריה, אבל הם פחותים מהאינטרסים המשותפים. בין איראן לרוסיה יש שותפות או ברית 'אד הוק' שצריכה להדאיג את מדינת ישראל, כי זה מגדיל את האיום והמורכבות שלו עלינו. מתחילת המלחמה אני חושב שישראל טועה בתפיסה האסטרטגית שלה למלחמה, רוסיה היא יריב ולכן אנחנו צריכים לקחת צד במלחמה".
האס מוסיף שלהבנתו: "האיראנים משנים את המשוואה עם סוריה, ובמקום לנהל יחסים מעמדת נחיתות הם מתנהלים מולם עכשיו כשווים. הרוסים לא יפריעו להם באסטרטגיה המזרח-תיכונית, למשל בסוריה, לא יצטרפו למערב בתחום הסנקציות או הגרעין".
מאחורי הכישלון האווירי הרוסי באוקראינה
כמו במקרה של התחום היבשתי, הבעיה העיקרית של חיל האוויר הרוסי הייתה שהוא יצא למלחמה שלא התכונן אליה. זה הוביל לכך שהם לא הצליחו להשיג עליונות אווירית בשמי אוקראינה ומפה נכשלו בסיוע לכוחות היבשה שלהם, כשלו בלהיות שותפים בהכרעת המערכה.
"אני חושב שכולם ציפו שרוסיה תשיג חופש פעולה אווירי באוקראינה ותכתוש אותם מהאוויר כמו שעשו בסוריה ולפני זה בצ'צ'ניה וגאורגיה באופן יחסית", מסביר עמר דנק. "בפועל הרוסים ניסו לעשות מהלך להשגת עליונות אווירית בתחילת המלחמה, את זה אנחנו יודעים, ונכשלו".
הסיבה, מסביר דנק, היא "בעיקר בגלל שרוסיה לא הייתה מוכנה כלל למלחמה מהסוג הזה, למרות שמ-2014 הם נערכים למלחמה באוקראינה. הם לא הפתיעו את עצמם אבל למלחמה הזאת הם מעולם לא התכוננו ולא בנו את הכוח והמערכות שידעו לעשות את זה מול מערך שמגיע להילחם נגדם".
לפני כעשור הרוסים ניסו לעשות רפורמה בחיל האוויר שלהם כך שיהיה דינמי, פחות מקובע ואף "מערבי" יותר בתפיסות. אולם הרפורמה הזו התמסמסה. השיטה המרכזית של בניין הכוח הרוסית הייתה הגנתית מול נאט"ו.
"הם בנו שכבות של מערך הגנה אווירית ומטוסי יירוט, שימנעו תקיפות בתוך רוסיה ויגנו על מוסקבה, ימנעו יכול עליונות אווירית מולה. אין אפשרות ליישם הפוך את התפיסה ההגנתית הזאת, והם פשוט לא היו מוכנים מבצעית. הלקח החשוב פה זה שכוח אווירי שמגיע לא מוכן למלחמה ולמשימות שאותן הוא צריך לבצע, יתקשה מאוד למצוא מענה במהלך המלחמה כי תהליך בניין כוח אווירי לוקח זמן", הסביר דנק את הכישלון הרוסי באוויר.
בתחילת המלחמה, הרוסים ניסו לבצע מהלך של השגת עליונות אווירית ופגיעה במטרות מרכזיות נייחות. אולם הם גילו במקרים רבים שחלק ניכר מהמטרות לא היו שם, כשהמטוסים שלהם הגיעו. "הרוסים ניסו לעשות מהלך שמבוסס על איתור מטרות מקדים למלחמה ותקיפת מטרות נייחות. אבל למי שאין מנגנונים שמאפשרים איתור מודיעיני בזמן אמת, גופי תכנון ושליטה המאפשרים הקצאת מטרות וניהול מבצעים אוויריים בזמן אמת, מוצא את עצמו כשהוא לא מצליח לפתור את הבעיה המבצעית שהציבו לו".
הצד האוקראיני מנגד מימש בצורה קפדנית את תורות הלחימה הרוסיות. על בסיס מודיעין אמריקאי הם עשו ככל הנראה שינוי היערכות לפני פתיחת המלחמה, וזה הביא לכך שמטס פתיחת המלחמה הרוסי, משהו שהם ביצעו באופן מפתיע משום שלא התאמנו לזה, נכשל. והאוקראינים הצליחו להתארגן אחרי ימים בודדים ולהפוך לאיום שפוגע במטוסים הרוסיים.
"זה הביא לכך שהרוסים התחילו לטוס בגובה נמוך מאוד ואז הם נפגעו מטזק"א (טילי כתף) וצברו אחוז אבדות ביממה, שזה המון. אז הם עברו לטוס בגובה נמוך בלילה וחטפו מהטזק"א המערבי. מרגע זה הם עושים תקיפות אסטרטגיות עם טילים מרחוק, ויש לזה כמות מוגבלת, ולפטרל עם המטוסים מרחוק", אמר דנק.
חיל האוויר הרוסי הפך לחסר משמעות מבחינת המערכה הכוללת. כך קרה שהטור הענק שנע לכיוון קייב התגלה על ידי מטוסים ללא טייס וחטף מכות קשות שפגעו בעיקר בלוגיסטיקה והפיקוד שלו. מעבר לזה, זו הפכה להיות מלחמת שחיקה ופה המספרים משחקים תפקיד שוב.
"עוצמת האש שאתה יכול להביא עם כוח אווירי חוסכות ממך לוגיסטיקה לחזית, יותר קל לחמש מטוסים שיעשו כמה מטסים ביום. אתה יכול לגוון בחימוש, עוצמת האש גבוהה יותר ועוצמתית יותר אם יש לך חופש פעולה אווירי".
דנק ממשיך ומסביר שהשחיקה שכוח אווירי יכול לייצר מול צבא סטנדרטי, משמעותית יותר גבוהה מיכולתו של כוח קרקעי להילחם לבד. "אם יש משהו שהיה יכול לשנות מהותית את יחסי הכוחות בחזית, שם המצב יחסית מאוזן, זה כוח אווירי שפועל בחופשיות. והכוח האווירי הרוסי לא יכול לטוס בחופש פעולה בלי להיפגע".
בתקופה האחרונה משרד ההגנה הרוסי מפיץ ומדגיש את הפעלת מטוסי הקרב המתקדמים שלהם מסוג סוחוי 35 ומיג 31 עם מכ"מים עוצמתיים וטילי אוויר-אוויר ואוויר-קרקע, שפועלים בחופשיות - אבל מרחוק מאוד נגד אוקראינה. "בסוף אין לזה משמעות. כן הם מפטרלים באוויר אבל הם לא משפיעים על המלחמה", אומר דנק. "הרוסים כן מנעו מאוקראינה לטוס בחופשיות בחזית, אבל אף אחד לא באמת ציפה לזה".
דנק מוסיף שבחינה של השנה האחרונה מלמדת ש"חיל האוויר האוקראיני הצליח לשרוד וגם להקשות על הרוסים לתקוף את מערך ההגנה האווירית שלהם, שזה הרבה מאוד והישג אסטרטגי מבחינתם אולם עיקר ההצלחה שלהם, מגיע בעיקר מכך שחיל האוויר הרוסי נלחם במלחמה שהוא לא התכונן אליה".
מטוסי קרב מערביים לאוקראינה - ההסבר
אוקראינה מפעילה לחץ אדיר לקבל מטוסי קרב מערביים שלטענתם ישנו לחלוטין את המערכה האווירית ובכלל. באוקראינה מדברים על מהפך דרמטי. דנק מסביר את מה שעומד מאחורי הפרסומים האוקראינים.
"אנחנו לא יודעים במה האוקראינים יצטיידו ואני מניח שזה יהיה בחשיבה מבצעית עם האמריקאים. אבל יש פה משהו אחר, לדעתי. מה שהאוקראינים הכי צריכים זה נשקי GPS שאפשר להטיל מרחוק כמו SDB או JDAM לטווח ארוך. למה? יש לא מעט מטרות רוסיות בטווחים סבירים מהחזית, שתקיפה מסיבית שלהם יכולה לכתוש את הרוסים במידה אחרת".
הכוונה למפקדות, מתחמים לוגיסטיים גדולים בהם חלקי חילוף, תחמושת ארטילרית ואחרת, דלק ועוד. אלה דברים שצריכים להיות יחסית קרובים לחזית ולא ניתן לשנע אותם בקלות. "כדי לשגר 'הימארס' שעולה 150, 200 אלף דולר אתה צריך מטרה משמעותית שיש בה 600 רוסים או שזה מתחם לוגיסטי אוגדתי אדיר. זה חימוש יקר שהמלאי שלו מוגבל. אם אתה רוצה לתקוף מטרות לוגיסטיות בהספקים גבוהים, אתה צריך חימוש זול שיש מלאי גדול ממנו".
מכאן החשיבות של מטוסי קרב מערביים עבור אוקראינה. התאמת פצצות JDAM למטוסי המיג 29 האוקראינים מציבה אתגר טכני לא פשוט. "הפלטפורמה (המטוס) חשובה כדי שהיא תתקשר עם החימוש. אם אתה רוצה למשל לקבל מודיעין מהאמריקאים ולהכניס נ"צ למטוס באוויר שידע לזרוק פצצה, קשה מאוד לעשות את זה כשהפצצות לא מחוברות לאוויוניקה של המטוס".
יתכן שהאוקראינים ינסו בינתיים להכניס נתונים לפצצות לפני המראה, מה שאומר שבאופן הזה הכוח האווירי יהיה פחות גמיש ומהיר. אפשרות נוספת, זה שהם יעשו את הפיתוח על מטוסים פולנים ואז יעבירו לאוקראינה. אולם כאמור, זה סיפור לא פשוט.
לכן, מטוסים מערביים יאפשרו חיבור לאותו חימוש ויכולת לייצר נפח אש מדויק נגד מערכים עורפיים, בעיקר של הרוסים. "בצורה הזאת אפשר לתקוף במדויק בין כמה עשרות לכמה מאות מטרות ביום. זה מכפיל כוח. האוקראינים לא תוקפים ארטילריה כי זה לא פוגע, הם תוקפים את מצבורי הפגזים והלוגיסטיקה. אבל עם חימוש כזה, הם יכולים לתקוף עשרות תותחים ביום ואני חושב שזה הרעיון", אמר דנק.
הוא מעריך שבניית מערך ראשוני של כלי טיס מערביים יקח בין ארבעה חודשים לחצי שנה, כאשר עיקר הזמן יושקע בהקמת מערך לוגיסטי טכני. "צריך מעבדות ולהכשיר בסיסים. יש פה תהליך של בניין כוח, האמריקאים יודעים לבנות את זה מהר, גם ככה המלחמה לא תסתיים בקרוב".
רוסיה הפסידה מזמן אך פוטין מחפש הישג
דנק מדגיש שאין יכולת להעריך ולנבא לאן תלך המלחמה וכיצד תסתיים. אולם מסביר שיש כמה תרחישים אפשריים. "יש שאלה מה אורך הנשימה של ההגנה האווירית האוקראינית שאם תתקצר ותפגע הרוסים יוכלו לכתוש את החזית. הגעת חימושים ומטוסים לאוקראינה יכולה לפגוע מאוד ברוסים והם יצטרכו לתת לזה מענה", אמר כשהסביר את ההתפתחויות האפשריות לחצי השנה הקרובה. כלל לא בטוח שלרוסים תהיה היכולת לתת מענה.
"כרגע לא נראה שאף צד בשל להגיע להסכם ושיש על מה לדבר", אמר האס. "הפלישה בכלל ומעשי הטבח בפרט ליכדו את החברה האוקראינית, שכרגע לא נראית מותשת. לא יהיה גיבוי לממשלה על פחות מהסגה מוחלטת של הרוסים מכל שטחי אוקראינה, כשכרגע, בניגוד ללפני הפלישה, לא מוכנים להתפשר על קרים. פוטין מצידו לא יכול לקבל תבוסה, למרות שלמעשה רוסיה כבר מזמן הפסידה במלחמה, והשאלה איך יצליח להציג משהו כהישג ומה זה יהיה".
מצד אחד נראה ש"האסטרטגיה שרוסיה נקטה בפרק הזמן הקצר שגנרל סורובקין קיבל פיקוד מלא - קיצור קווים כולל ויתור על חרסון, התבצרות והגנה והמתנה למתקפה אוקראינית שתשחוק את הרוסים, במקביל תקיפות באש מנגד על העומק, הייתה נראית נכונה ובעיקר המתאימה לרוסים במצב שאליו הביאו את עצמם", אמר האס.
אולם זה לא סיפק את הקרמלין "ובוצעו שינויים בפיקוד שהביאו את הרוסים לחזור למתקפות שחיקה עם כוחות לא מתאימים וזה משחק לצד האוקראיני. אנחנו מניחים שהאוקראינים, לאחר בניית כוח מספקת מבחינתם ולאחר שהרוסים יתישו עצמם, ינקטו מהלכים התקפיים במטרה לשחרר עוד שטחי מולדת. גם אם ינחלו הצלחה משמעותית זו לא בהכרח תסמן את סוף המלחמה, כי בשביל זה צריך שרוסיה תכיר בהפסד".