צה"ל, מעצם היותו מסגרת צבאית נוקשה, עמוס בחוקים ובנהלים. נדמה שלכל דבר נכתב חוק: איך להתנהג בבסיס, איך להתנהג בחו"ל ואיך להתנהג בשטח אויב – לכל מצב יש דין. לאחר עיון מקיף וקריאה של כל פקודה אפשרית בספר, אנחנו גאים להציג בפניכם כמה מפקודות המטכ"ל ההזויות ביותר שקיימות בצה"ל.
אסור לקבל מתנות
בצה"ל יש הרבה ועדות: ועדת קבלה, ועדת איתור, ועדת חיפוש, ועדה רפואית. על ועדה אחת ודאי לא שמעתם מעולם: ועדת המתנות. "חייל לא יבקש ולא יקבל כל מתנה עקב היותו חייל", נכתב בפקודות מטכ"ל. "חייל שהוצעה לו מתנה יסרב לקבלה. אם מחמת נסיבות מיוחדות אין אפשרות לסרב לקבל את המתנה, רשאי החייל לקבל אותה - בתנאי שמייד עם קבלתה ידווח עליה כמפורט בפקודה זו". למי הוא מדווח? ניחשתם נכון. לוועדת המתנות. תוך שבעה ימים, למקרה שתהיתם.
אסור לך לשאת גז מדמיע אם את לא לוהטת
אמנם פקודות המטכ"ל נכתבות בלשון זכר, אולם הן מתייחסות לנשים במידה שווה – ולעתים אפילו מתמקדות בחיילות בלבד. כך, לדוגמא, מתייחסת פקודה לתרסיס הגז המדמיע אותו מחויבת לשאת כל חיילת: "החיילת תחזיר לקצין התחזוקה היחידתי את המרסס במקרים האלה: א. אם המיכל ריק. ב. אם התגלה במרסס ליקוי. ג. אם מפקד היחידה הורה לחיילת להחזיר את המרסס לאחר ששוכנע כי אין החיילת מתאימה לשאתו". אותנו מטרידה במיוחד אפשרות ג' – מיהי חיילת שאינה מתאימה לשאת תרסיס גז מדמיע? האם חיילות שאינן אטרקטיביות דיין למשוך אנסים פוטנציאלים יכולות להיחשב כבלתי מתאימות? קצת מעליב, לא?
אסור לשחק עם כלבים
צה"ל מייחס חשיבות רבה להתנהלות היומיומית של החייל: לשגרת האימונים שלו, לשעות השינה שלו ולכלב הנאמן שלצידו. רגע, איזה כלב? סליחה, צודקים. "אין להחזיק בעלי חיים במחנות צבאיים או במתקנים צבאיים", גורסת הפקודה. "חייל לא ייזום כל סוג של מגע עם בעלי חיים... לא יאמצם, לא ילטפם, לא יאכילם, לא ישחק עימם ולא יטפל בהם בכל דרך אחרת". אוקי, אוקי. קצת מפורט מדי, לא?
אסור להוציא שום דבר מגן לאומי
פקודת מטכ"ל שלמה בצה"ל עוסקת בגנים הלאומיים. "חייל לא יוציא חי, צומח או דומם מתחום שמורת טבע וגן לאומי", פוקד צה"ל על חייליו, ומסכל לרבים מהם את התכנית לייבא ייחור אקליפטוס לגינתם הפרטית. "חייל לא יחפור או יעסוק בכל דרך אחרת בחיפוש עתיקות", קובעת פקודה נוספת. ואנחנו שואלים - מישהו העביר את המידע הזה לחייל משה דיין?
חייבים לשיר את התקווה
פרק שלם של פקודות המטכ"ל, לידיעתכם, עוסק בשירת ההמנון הלאומי - התקווה. "חובה לשיר את ההמנון הלאומי בטקסים ובאירועים המפורטים להלן", נכתב בפקודה, ומפורט: "מסדר חגיגי, מסדר סיום תקופת אימונים, מסדר השבעת טירונים, מסדר סיום מחזור טירונות, מסדר סיום קורס, מסדר פטור משירות ביטחון, כינוס חגיגי וכינוס קצינים, כינוס חיילי עצרת חיילית או עוצבתית, בסיום תחרות או חידון...". קצינים, שימו לב: הסחבקייה הקבועה שלכם בשק"ם עשויה להיחשב כ"כינוס קציניים", ולכן בין הקולה לבמבה - קומו ושירו את ההמנון.
חלק נוסף של הפקודה עוסק בהמנון זר וקובע בפסקנות ובחד משמעיות: "אין לשיר המנון זר". טוב, בסדר. למרות שההמנון הצרפתי ממש נחמד. למה סתם לבאס?