הם התגייסו יחד, הפכו לחברים טובים וחצו זה לצד זה את הגדר לרצועת עזה – ואז ברצף אירועים מצער איבד כל אחד מהם את ראייתו בעין אחת בהפרש של שעה בלבד.
סמ"ר (מיל') יואב מגמי וסמ"ר (מיל') טל קידר התחברו זה לזה כבר מיום גיוסם ובהמשך שירתו יחד כלוחמים בגדוד הסיור (גדס"ר) של חטיבת גולני. "מהרגע הראשון היינו חברים טובים", סיפר סמ"ר (מיל') מגמי בחיוך. "עברנו יחד את הטירונות, המסלול, קורס המ"כים ובעצם את כל השירות הצבאי שלנו".
ה-19 ביולי 2014 היה היום בו נקשר גורלם פעם נוספת. אז נכנסו השניים לעזה כ"זוג ברזל" - צמד לוחמים המחויבים להישאר זה לצד זה והאחראים כל אחד על ביטחונו של האחר. עם הכניסה קיבל סמ"ר (מיל') קידר את תפקיד המפק"ץ וסמ"ר (מיל') מגמי שירת כקשר שלו.
"זו תמונה שאני לא אשכח לעולם"
"לא נפרדנו לרגע", תיאר מגמי. "הגענו לשג'עיה ב־04:00 לפנות בוקר ונכנסנו 'לטהר' את אחד הבתים. בזמן ששמרנו על דלת הכניסה, נשמע רעש מהבית הצמוד וקיבלנו הוראה מהמ"פ לוודא שאין בו כלום וירינו לעברו שני כדורים", שחזר. כעבור מספר דקות נזרק מהבית רימון אל עבר השניים. הרימון פגע בקידר והעיף אותו ארבעה מטרים לאחור. לאחר הפיצוץ החל גם ירי לכיוון השניים. "זו תמונה שאני לא אשכח לעולם", תיאר מגמי. "רסיס אחד פגע בפנים של טל והוציא לו את העין ורסיס אחר פגע לו בברך. גם אני נפגעתי מרסיסים ברגליים אבל בהתחלה לא הרגשתי אותם, לכן המשכתי לתפקד". חבריהם לצוות פינו את קידר, ששכב על הרצפה מחוסר הכרה וסבל מפציעות חמורות.
בחלוף שעה מהאירוע הראשון בו המפק"ץ נפצע קשה, נורו שלושה טילי נ"ט לתוך הקומה העליונה בבית בו שהו באותו זמן הלוחמים, ביניהם מגמי – תקרית שכתוצאה ממנה נהרגו סגן מפקד הגדוד, רס"ן צפריר בר־אור ז"ל וקצין המבצעים, סרן צביקה קפלן ז"ל. "אחרי הפגיעה הראייה שלי התחילה להיטשטש", שחזר מגמי. "אני כמעט לא זוכר כלום ואת רוב המידע על מה שהיה קיבלתי אחר כך מחברי הצוות שלי. נפצעתי מרסיסים בכל הגוף וכתוצאה מפגיעת הדף טיל הנ"ט בצד ימין של פניי, נפגעה הראייה שלי בעין אחת". חרף ההדף שהיכה בפניו, הבהירו לו הרופאים שמצב העין שלו יהיה בסדר וכי לא נשקפת סכנה לראייתו. אולם הכאבים נמשכו ולאחר סדרת בדיקות התגלה סיבוך שהרופאים לא הבחינו בו קודם. בעקבותיו נאלץ מגמי לוותר על עינו הימנית, כדי למנוע מהסיבוך להגיע למוחו ולגרום נזק בלתי הפיך.
"נעשה הכול אחד בשביל השני"
שבוע לאחר אותו יום קשה בשג'עיה, יום שגבה את יכולת הראייה בעין אחת משני הלוחמים – הם נפגשו. הדבר הראשון שעשה המפק"ץ כשיצא מבית־החולים היה ללכת לבקר את קשרו. "הרגשתי צורך אמיתי לבקר אותו, הוא חבר נפש", שיתף. היינו 'צמד ברזל' וכל אחד מאיתנו עבר אירועים דומים. מאז יש בינינו קשר מיוחד ואנחנו מבינים אחד את השני טוב מכולם, שכן שנינו איבדנו עין. אני אעשה הכול בשבילו והוא יעשה הכול בשבילי". בעקבות האירועים עברו השניים תהליך שיקום ממושך שמאפשר להם היום לנהל חיי שגרה. סמ"ר (מיל') קידר גר ועובד כיום בחווה אקולוגית בצפון וסמ"ר (מיל') מגמי גר ועובד בתל אביב.