אחת מהפקות הטלוויזיה המסקרנות של השנים האחרונות היא The Selection: Special Operations Experiment. הרעיון פשוט: 30 מתמודדים ללא רקע צבאי נזרקים לתוך אתגר פיזי ומנטאלי מתמשך שמבוסס על מסלולי ההכשרה של היחידות המיוחדות בארה"ב. המטרה היחידה היא לשרוד את המסלול; אין מנצחים ואין מודחים, רק נשברים ולא נשברים. המדריכים הם יוצאי יחידת אריות הים, הכומתות הירוקות והריינג'רס. לדבריהם, לשרוד את הטירונות הטלוויזיונית הזאת זה לא יותר קל מהדבר האמיתי.
אחד המדריכים בתכנית הוא ריי קר, לוחם לשעבר באריות הים עם עשר שנות שירות ביחידה המובחרת. לאחר שפרש שימש קר כ"קצין ביטחון עבור סוכנויות ממשלתיות בחו"ל", שזה שם מכובס לשושואיסט. בקיצור, מדובר באחד שיודע דבר או שניים על מסלולי הכשרה מפרכים.
ה"ביזנס אינסיידר" ישב השבוע עם קר כדי להבין את ההיגיון שמאחורי מסלולים אכזריים כמו שעבר בעצמו, וכמו שמתחרי "The Selection" עוברים תחת השגחתו. כתב האינסיידר, ג'ף היידן, הופתע לגלות שמאחורי האימונים הברוטאליים יש פילוסופיה ברורה: בחיים או על המסך, מדובר במסע לגילוי עצמי. ממש ככה. הנה 8 התובנות המרכזיות של קר לאחר צילומי העונה הראשונה של "The Selection".
1. כל הרעיון הוא לגלות את הגבולות שלך, וזה כמעט כאילו אתה רוצה שאנשים יישברו. אבל בתכנית וגם במסלולים הצבאיים, טוען קר, המטרה האמיתית היא לא לשבור אותך אלא להכריח אותך ללמוד את עצמך. עד כמה רחוק אתה יכול ומוכן ללכת.
קר אומר שמניסיונו, הבעיה היא שרוב האנשים לא מעוניינים לגלות מהם הגבולות שלהם. לדבריו, ההבדל בין הטירונים של אריות הים (או לצורך העניין משתתפי "The Selection") לשאר העולם הוא שאנשים רוצים להישאר באזור הנוחות שלהם. הם לא רוצים לבחון את עצמם בתנאים של קושי פיזי, רעב, חוסר שינה, זרים שפולשים למרחב האישי שלך. "זה שילוב מרושע ונפיץ", אומר קר, "ורוב האנשים לא בנויים לזה. אבל אני לא רוצה לראות אותם נשברים: אני רוצה לראות אותם מתגברים".
2. אפשר להתאמן חודשים לקראת אתגר פיזי כמו טירונות של יחידה מיוחדת, אבל אין שום הבטחה שזה יעזור. קר עצמו מודה שהוא בעצמו היה כנראה מתאמן בטירוף אילו נבחר כמתחרה בתכנית, אבל מוסיף באותה נשימה שאי אפשר באמת להתכונן לאתגר כזה. "אתה יכול לעשות המון שכיבות סמיכה ולרוץ, אבל בסופו של דבר זה מסתכם בשאלה אם יש בך את התעצומות הדרושות – ואם תצליח למצוא אותן", אומר קר. "אני מצאתי אותן לשמחתי, וכך גם המדריכים האחרים בתכנית, אבל זה לא עניין פיזי: זה משהו בתוכך. מה שאתה באמת צריך לעשות זה בדק בית עמוק בתוך הנפש שלך".
>> אריות הים מסבירים: כך אפשר להינצל מטביעה
3. זה לא מקרה שאין שום פרס בסופה של "The Selection". קר מסביר את ההיגיון שמאחורי ההחלטה הזאת במילים פשוטות: "כל מה שמחכה בסוף זאת הידיעה שסיימת. אז לא משנה מהי המוטיבציה של המתחרים, הם עומדים ללמוד את הדבר הבסיסי ביותר: האם היא מספיקה בשביל לגרום להם להגיע לקו הסיום".
4. הלך הרוח שאתה רוצה לפתח לקראת מסלול הכשרה מפרך מסתכם בשלוש מילים: פרישה אינה אופציה. בלי להיכנס לפרטי סיפורו האישי, קר אמר להיידן שהוא הגיע להכשרה של אריות הים לאחר שאנשים אכזבו אותו כל חייו – וכשהוא נחוש לא לאכזב אף אחד בעצמו. "חוץ מזה, לא רציתי להיות ממוצע", הוא אומר.
"כשהגעתי למסלול של אריות הים, הכנסתי את עצמי למצב תודעה של 'פרישה אינה אפשרות'. כשיצאתי לדרך אפילו דאגתי שאימא שלי תקנה לי כרטיס שאין עליו החזר כספי. זה נשמע כמו דבר קטן, אבל דברים כאלה הם מה שגורם לך להצליח – בכל דבר. הרי תמיד יש דרך החוצה. לפרוש זה קל. אבל הצלחתי לשכנע את צמי שאין דבר אחר בעולם הזה שנועדתי לעשות".
5. אם נדמה לך שאתה לא יכול לעשות עוד שכיבת סמיכה אחת, זה סימן שאתה יכול לעשות עוד שכיבת סמיכה אחת. קר מדבר פה על משהו שנשמע הכי "וואלה" כשחושבים עליו לרגע: "יש קטע עם המצב הזה שאתה אומר, 'אני גמור, אני לא יכול לעשות עוד אחד'. כשאתה באמת גמור, כשבאמת לא נשארה לך טיפת דלק, אתה מתעלף או שאתה מת. זהו. אחרת יש בך עוד אחד. זה שוב העניין של לצאת מאזור הנוחות שלך".
קר אומר שכשאדם נדרש לבצע כך וכך עליות מתח או לרוץ כך וכך קילומטרים, הוא מגיע בסופו של דבר למעין צומת טי מנטאלי: כיוון אחד הוא לוותר והשני הוא לומר "אני הולך לעשות את זה". ואם אתה בוחר באפשרות השנייה – זה הרגע שבו אתה מוצא את עצמך, את הגבולות האמיתיים שלך. "תמיד נשאר לנו משהו במכל", אומר קר. "אנחנו פשוט לא רוצים להשתמש בו, כי אף אחד לא רוצה לחיות על אדי דלק. אנשים לא רוצים לעבור את מה שהם חושבים שהוא הגבול שלהם, אבל הדגש הוא על 'חושבים'".
>> לוחם לשעבר: "ללוחמי 'אריות הים' של היום חסרה צניעות"
6. מעבר לגבול הפיזי מחכה מקום פסיכולוגי מעניין. המסקנה המצטברת של קר מניסיונו האישי וממעקב אחרי משתתפי "The Selection" היא שאם אתה לא נשבר, אתה מגלה שלהיות עייף או רעב או רטוב זה לא סוף העולם. "בתכנית לא עיגלנו פינות ולא שיפצנו דברים בעריכה", הוא אומר. "לא גרמנו לשום דבר להיראות קשה או קל יותר ממה שהוא. אם נראה שמישהו נפגע, זה כי הוא באמת נפגע. הרי במלחמה אתה לא יכול סתם לעצור. כשזה מצב של 'הילחם או ברח', אתה יכול רק לקוות שתצליח להילחם ולנצח. ככה אנחנו מתוכנתים. יש אנשים שנמצאים במקום הזה באופן טבעי ויש כאלה שלא, אבל כל אחד יכול למצוא את האינסטינקט הקדמוני הזה שחבוי אצלו".
7. ההבדל בין לוחם ביחידה מיוחדת לאדם מן השורה הוא בראש ובראשונה מנטלי. "מה שמאפיין את אנשי היחידות המיוחדות – מה שעושה אותם גם קצת טמבלים – הוא האמונה שאם מישהו אומר שזה אפשרי, אז זה אפשרי. תגידו לי שאפשר לרוץ דרך הקיר, ואני ארוץ. לכן האתגרים האלה שנחשבים פיזיים הם קודם כל מנטליים. כמובן שמעורב בזה הרבה מאמץ פיזי, אבל מה שמנצח הוא המצב הנפשי. המון פעמים ראיתי טיפוסים מגודלים קורסים ובחורים קטנים מנצחים. זה ממש משחק מחשבה".
8. לעולם אל תחשוף את החולשות שלך בפני המדריך. זה, אומר קר, עוד דבר שנכון בתכנית מפני שהוא נכון גם בחיים הצבאיים: אתה חייב ללמוד לסבול בשקט. אם תחשוף חולשה, המדריך או המפקד יזהו אותה כנקודת שבירה אפשרית וייכנסו בך, כי התפקיד שלהם הוא להביא אותך לאותה צומת טי – אותו מקום של שבירה או הליכה הלאה עד הסוף.
בהקשר הזה מספר קר על תרגיל קטן שעוזר לו: להזכיר לעצמך שתמיד יכול להיות יותר גרוע. "פעם חטפתי בעיטה בביצים", הוא מספר, "וזה היה איום ונורא. אבל אפילו אחרי שבעטו בך שם למטה, יכול להיות יותר גרוע".