י', כיום בן 29, התגייס לצה"ל לפני כעשר שנים. הוא היה אמור להיות משובץ ביחידת מחשבים ותכנות ושובץ בטירונות כלל צה"לית שנערכה באחד מבסיסי צה"ל במרכז הארץ. בעיצומה של הטירונות נדרש י' לבצע במשך שבוע תורנויות שמירה באחד הבסיסים הסמוכים לבסיסו. הוא נשלח לשמור בעמדה חשוכה, באזור מבודד במשך כל הלילה ובבסיס שלא הכיר בכלל.
במהלך השמירה הוא לקה בהתקף חרדה, התחיל להזיע, גופו רעד והוא חש בבחילות. "כמה ימים לפני כן מפקד המשמר בבסיס אמר לי שהייתה חדירה לבסיס ולכן אני ושאר השומרים חייבים להיות ערניים. זו הייתה הפעם הראשונה ששמרתי לבד. לא ידעתי מה לעשות באם אתקל במחבל או בסתם אזרח שנכנס והאם להשתמש בנשק", סיפר י'. הוא מיהר להתקשר לאביו ולשתף אותו בפחדיו. האב ניסה להרגיע את בנו החייל אך כל מאמציו עלו בתוהו. בסופו של דבר האב נסע לבסיס על מנת להרגיע את בנו ובדק שסביב הבסיס שבתוכו הוא שמר יש פטרול צבאי.
עשרה ימים לאחר מכן, במהלך יום ספורט יחידתי, לקה י' בהתקף חמור. כמה ימים לאחר מכן הוא קיבל עוד כמה התקפי חרדה נוספים. כעבור שלושה חודשים הוא שוחרר מצה"ל.
הוכר כנכה צה"ל
י' פנה לקצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה להכיר בו כנכה צה"ל בעקבות התקף החרדה שחטף במהלך השמירה, ואשר פגע בבריאותו ואילץ אותו להשתחרר מהצבא. קצין התגמולים דחה את תביעתו של י', בנימוק שלא הוכח כל קשר בין מחלתו (דחק נפשי) לבין שירותו הצבאי. הוא לא ויתר, וערער על ההחלטה לוועדה הרפואית. בנוסף הגיש חוות דעת של רופא מומחה מטעמו, אשר קבע כי יש קשר בין שירותו הצבאי לבין התקף החרדה בו לקה במהלך השמירה. הרופא קבע, כי יש להכיר ב-י' כנכה צה"ל בשיעור של 50 אחוז. מנגד קצין התגמולים הציג חוות דעת נגדית של מומחה רפואי שקבע, כי לא הוכח כל קשר בין אירוע החרדה בו לקה במהלך השמירה לבין שירותו הצבאי.
י' הגיש תביעה נגד קצין התגמולים לבית המשפט המחוזי בחיפה המשמש כערכאת ערעור. הוא ביקש להכיר בו כנכה צה"ל ולדחות על הסף את החלטת הוועדה. לאחר דיון מעמיק החליטו שופטי בית המשפט ברוב של שניים נגד אחד לקבל את תביעתו של י' ולהכיר במקרה של התקף החרדה שלו כחלק מתנאי שירותו הצבאי ולהגדירו כנכה צה"ל. השופטים חייבו את קצין התגמולים לשלם ל-י' הוצאות משפט בסכום של 10,000 שקל.
לטענת שופטי הרוב, עצם העובדה שמפקד המשמר בבסיס אמר ל-'י שהייתה חדירה לבסיס שאינו מכיר ואינו מגודר, הייתה בה כדי לגרום לו לאחר מכן ללקות בהתקף חרדה.
"אין המדובר באירוע טריוויאלי ואין המדובר באירוע שגרתי... יש שוני בין המציאות לבד במקום חשוך ב'אזרחות' לבין אותו החושך ואותה הבדידות כאשר מדובר בשמירה סביב בסיס צבאי עם נשק ותוך הפנמת האחריות הכרוכה באותה שמירה", הסבירה אחת השופטות.