חוק השיפוט הצבאי קובע עונש של שלוש שנות מאסר למי שלא מבצע פקודה של מפקדו. כאשר הדבר קורה בזמן מלחמה, העונש יכול לעלות ל-15 שנות מאסר. אין ספק שבגוף היררכי כמו הצבא, פקודה היא דבר הכרחי להתנהלות וביצוע המשימות, אך עדיין, ההיסטוריה הצבאית מלאה במקרים בהם קצינים וחיילים סרבו לבצע פקודה שקיבלו – ובכך הצילו חיי חיילים, חיים של חיילי האויב ואף הוכרזו כגיבורים. ההבדל נקבע לרוב על פי מבחן התוצאה או כמילות הקלישאה, "צל"ש או טר"ש".
חלק מהקצינים עליהם נספר, הגיעו לעמדות בכירות ביותר בצבא, זאת למרות שסירבו לבצע פקודות שהוטלו עליהם, לרב פרשה אותה הם נושאים עד סוף ימי חייהם. חלק רואים בהם כגיבורים, חלק אחר רואה בהם עד היום כבוגדים, לא פחות.
"לא מוכן להיות תחת פיקוד של מח"ט שמוציא אותי להורג"
כאשר פרצה מלחמת יום כיפור היה עמי מורג מפקד גדוד 599 בחיל השריון. יחד עם הגדוד שלו הוא עובר את שלב ההלם הראשוני ושורד את ניסיונות הבלימה של הצבא המצרי בסיני. בכל מהלך המלחמה מורג מפגין גבורה ויכולת פיקוד גבוהה. חייליו הולכים אחריו בעיניים עצומות, לא מעט מהם נהרגים ונפצעים. כאשר מתחיל מבצע צליחת התעלה הגדוד של מורג ממוקם בראש ואמור להיות הראשון שחוצה את התעלה. אז העניינים מתחילים להשתבש, גשר הגלילים עליו הגדוד היה אמור לעבור, נשבר. הגדוד מוצא עצמו נלחם בקרבות החווה הסינית ומסייע בחילוץ פצועים של חטיבה 14 וגדוד 890 של הצנחנים.
בעדות שכתב לאחר המלחמה, מספר מורג שהבין עד כמה המודיעין לקוי ושחיילים נשלחים לחזית כבשר תותחים. הוא מבין שהוא חייב להוציא את הטנקים שלו מאזור החווה לאחר שאלו היו כבמטווח ברווזים של טילי הנ"ט של האויב ולא היו יעילים ללחימה. אלא שמורג מתבקש למסור דו"ח מצב – ולצאת להמשך משימות. מורג מסרב פקודה ואף מודיע למח"ט 14, אמנון רשף, שהוא יורד מרשת הקשר ושאינו מוכן להיות תחת פיקוד של מח"ט שמוציא אותו להורג. בניגוד לפקודות, הגדוד יוצא מהחווה הסינית ומורג ממשיך לפקד למשך כל ימי המלחמה. הגדוד בפיקודו מסיים את המלחמה בצד המצרי והוא מקבל את עיטור המופת על תפקודו במלחמה. חייליו של מורג, שסיים את שירותו הצבאי בדרגת תא"ל, מאמינים עד היום שהציל את חייהם.
הסגן שסירב לאלוף והציל חיים
יוסי כהן, כיום פרופסור למתמטיקה ומתגורר בארה"ב, היה במהלך מלחמת יום כיפור קצין זוטר. כהן, אז סגן צעיר במילואים, פיקד על כוח שהיה אמור להסתער בגל השני על מתחמי אויב, בהם, על פי המודיעין, נמצא כוח מצרי קטן. אלא שהכוח של כהן רואה את הסתערות הגל הראשון מתנפצת על מתחם מצרי בגודל של דיביזיה. כמובן שההסתערות נכשלת ולא מעט חיילים נהרגים ונפצעים. הכוח של כהן נאלץ לפנות פצועים במקום להסתער. הלילה יורד והכוח מקבל פקודה מהאלוף בעצמו, שמואל גורודיש, להישאר על הגבעה עליה היו. כהן מסביר לאלוף שהמצרים מאירים את השטח ויורים עליהם ללא הפרעה ומבקש לסגת. למרות שהאלוף מסרב, כהן מחליט לעזוב את הגבעה ובכך מציל ככל הנראה את חיי חייליו – כאשר עלה הבוקר ראו חיילי הכוח כמות אדירה של חיילים מצרים.
סירוב פקודה בזמן טיסה מעל שטח אויב
האלוף יוחנן לוקר שלא מזמן סיים את תפקידו בתור המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, נחשב בחיל האוויר לפורץ דרך. הוא הנווט הראשון שפיקד על טייסת ולאחר מכן על בסיסים ושאר אגפים בחיל האוויר שעד אז היו פתוחים בפני טייסים בלבד. האלוף לוקר, סוחב על גבו אירוע קשה ממלחמת לבנון הראשונה, אירוע שהוא היה מאוד קרוב למניעתו: הפצצת גדוד של חטיבת הנח"ל על ידי חיל האוויר. יום אחרי שהטייסת של לוקר, אז נווט פנטום בדרגת סרן, השתתפה במבצע השמדת סוללות הנ"מ של הסורים בלבנון, יוצא לוקר לגיחת תקיפה של כוח קומנדו סורי עם הטייס סא"ל דניאל שאקי. שאקי חושב שהוא מזהה את הכוח ולפי התחקיר בתא הטייס פורץ ויכוח סוער. לוקר טוען שזה לא יעד התקיפה בעוד ששאקי בטוח שכן. על פי התחקיר שנעשה לאחר האירוע לוקר בצעד חריג מסרב לבצע את תפקידו כנווט ולשחרר את הפצצות. שאקי מתעקש, נכנס לתקיפה אך בשל תקלה, הכפתור שלו לא משחרר את הפצצות. בשלב זה לוקר מחליט לחזור בו ומשחרר את פצצות המצרר. התוצאה קשה: הפצצות נופלות על גדוד של חטיבת הנח"ל עשרים וארבעה חיילים נהרגים, עשרות נפצעים. זמן לא רב לאחר מכן, שאקי פרש מחיל האוויר בדרגת סא"ל. באשר ללוקר, עד שהודיע על פרישתו, היו שצפו לו עתיד כמפקד חיל האוויר.
איש המודיעין שהחליט להציל חפים מפשע
לא מעט ביקורת נכתבה על מדיניות החיסולים של צה"ל. אין ספק בנחיצותה של המדיניות, אולם לאורך הדרך התגלו לא מעט מקרים בהם אנשי צוות סרבו לבצע את משימתם בכדי שלא לפגוע בחפים מפשע.
סגן א' היה בימי האינתיפאדה השנייה קצין מודיעין מוערך, שהוכשר בתכנית היוקרתית חמ"ן תלפיות אליה מתקבלים מעטים. לאחר פיגוע שהתרחש בתחנה המרכזית בתל אביב, הוחלט כי התגובה הצה"לית תהיה נגד יעד של הרשות הפלשתינית בשומרון ויעדים משניים ברצועת עזה, בינהם, מחרטות לייצור טילים. סגן א', שהיה חלק מהמעטפת המודיעינית למבצע, סבר שלא נאסף מספיק מודיעין ושאזרחים רבים חפים מפשע יהרגו בתקיפה. הוא מחליט שלא להעביר מידע שנחשב כקריטי לתקיפה עד שהיה מאוחר מדי. הפרשה עוררה סערה לא קטנה בצבא, בעיקר לאחר שסגן א' טען שפקודת המבצע היתה פקודה בלתי חוקית בעליל. לבסוף, הוחלט להדיח אותו מתפקידו ולהעביר אותו לבסיס מודיעין במרכז הארץ. עד היום, רבים טוענים שסגן א' נענש שלא בצדק וכי פעל כפי שמצופה מקצין של צה"ל.
הגיבור שחיסל מחבלים אך הודח במילואים
כאשר השתחרר סגן אדם קימה מצה"ל הוא הוגדר על ידי מפקדיו כלא פחות מגיבור. סגן קימה הסתער בשנת 2002, אז היה מפקד מחלקה, על מחבל שביצע את הפיגוע בישוב איתמר. בין השנים 2003-2004 קיבלה יחידת הסיור של גדוד ההנדסה 603, עליה פיקד קימה, צל"ש מאלוף פיקוד הדרום על מעורבותם בחיסול שבעים ושניים מחבלים ברצועת עזה. היחידה של קימה פוצצה מבנים בהם הסתתרו מחבלים, הרסה מנהרות והשמידה מצבורי תחמושת.
זמן קצר אחרי שהשתחרר קימה, פרצה מלחמת לבנון השנייה והוא גויס למילואים. במשך כמה יממות, המחלקה שלו נמצאה בשטח לבנון, פרצה צירים וחילצה פצועים. הכל תחת אש וללא נוכחות של מפקדים, שלדברי קימה היו צריכים להיות בשטח. הכוח של קימה וכוח נוסף של שריון מקבלים פקודה להיכנס ולתפוס מספר כיפות שולטות בשטח. על פי המודיעין הכיפות נמצאות בלב שמורת טבע (יעד מבוצר של חיזבאללה) ויש בהן מיקוש רב. קימה טען לאחר המלחמה שהמח"ט שלל את המודיעין, אולם, בדיקה שהם ערכו, אימתה אותו. לכן, הם סירבו לצאת למשימה. קצינים בכירים האשימו את קימה וחייליו שהם פחדנים, אך הוא מצדו סירב להכניס למקום כוח של נגמ"שי פומה וכלים עם מכלי סולר ובכך לסכן את חייליו. לבסוף, הבינו הקצינים בגזרה שאין טעם והמשימה בוטלה. לקימה זה לא עזר ולמרות עברו המפואר, הוא נשפט ואף נכלא במעצר. לבסוף הצבא ירד מהעץ כשהפרקליט הצבאי הראשי קבע שהחיילים לא הבינו שזו הייתה פקודה ושחרר ממעצר את כל המעורבים, כולל קימה.