עיראק חזרה לאחרונה לכותרות לאחר סדרת תקיפות אוויריות על בסיסי מיליציות שיעיות הקשורות לאיראן בשטחה, תקיפות עלומות לכאורה שחלקן יוחסו לישראל על פי פרסומים זרים.
כנראה שלמיליציות במדינה נמאס ובימים האחרונים, הן הודיעו על כוונה להקים "כוח אווירי" שיפעל בנפרד מהצבא וחיל האוויר העיראקי הרשמיים.
"אנחנו פועלים באזורים רבים נגד מדינה שרוצה להשמיד אותנו", ציינו בהכרזתם שדי ברור כי כוונה לישראל, "לכוחות ניתנה הוראה לעשות כל מה שצריך".
רבבת שיעים על הגבול
באופן רשמי, המיליציות הפרו-איראניות התאחדו עם כוחות הביטחון המקומיים בשנת 2016. מעשית זה ממש לא המצב וממשלת עיראק לא מצליחה לשלוט בהם באמת.
מדובר במיליציות שהן זרוע ביצועית של האיראנים. רק בינואר האחרון דווח שמפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, ריכז 10,000 לוחמים ממיליציית אל חאשד א-שאבי, שבשעת פקודה יחצו את הגבול לסוריה.
זו גם המיליציה שלכאורה הותקפה על ידי חיל האוויר הישראלי. "הכוחות האמריקאים אפשרו למל"טים ישראלים לפעול נגדנו מהצי שלהם במרחב האווירי של עיראק", פרסמו המיליציות בהודעה על כך ואיימו: "נתייחס לכל מטוס שלא קיבל אישור מהממשלה בבגדד כמטוס עוין".
לא ברור עד כמה יש להם יכולת לפגוע במטוסי קרב מתקדמים וספק אם חיל האוויר שיקימו יצליח לתת מענה אמיתי לתקיפות מהסוג המיוחסות לישראל.
למרות שלא ציינו איזה מערכות יופעלו על ידי אותו חיל אוויר שיקימו, הערכה היא שהאיראנים יחמשו אותם בכלי טייס בלתי מאוישים, כטב"מים, כולל כאלה שיש להם יכולת לשאת שימוש.
הם אמנם לא יריב ראוי למטוסי קרב אולם הזרוע הזו יכולה ואולי גם תבצע תקיפות טרור באמצעות אותם מטוסים ללא טייס נגד ישראל. זה האיום האמיתי שנשקף מהחיל הזה, איום שישראל ערוכה אליו ואף הוכיחה את היכולות שלה בסיכול תקיפות מהסוג הזה.
מנגד, יותר מסביר להניח שבמסגרת הכוח האווירי האיראנים יספקו להם גם מערכות הגנה אווירית שגם להן יש לחיל האוויר הישראלי מענה, אולם הן יסכנו את התוקפים שם.
החולות של סדאם זו המתנה של איראן
איום אווירי נוסף שבימים אלה עובר תהליך של התעצמות משמעותי זה חיל האוויר העיראקי הרשמי. מדובר בחיל שבעברו היה אחד מהגדולים בעולם עם עשרות אלפי משרתים וכ-950 כלי טיס מהם כמעט 600 מטוסי קרב כולל מטוסים איכותיים כמו המיג-29 והסוחוי-24.
אבל החיל הזה קרס במלחמת המפרץ הראשונה. למעשה הביצועים של מי שנחשבו לאחד מחילות האוויר מהמסוכנים בעולם היו על גבול המביכים. באירוע אחד מטוס מיג 29 הפיל את בן הזוג שלו למבנה במקום את האויב ואח"כ התרסק.
זה לא היה המקרה היחיד. בנוסף לאירועים המביכים 39 מטוסים ומסוקים עיראקים הופלו בקרבות אוויר במהלך אותה מלחמה אל מול מטוס F-18 אמריקאי אחד, שהופל בתחילת המלחמה על ידי מיג 25 עיראקי.
שישה מטוסים התרסקו בתאונות ובתקיפות של הקואליציה הושמדו 375 דירים תת קרקעיים (דת"קים) של מטוסים מתוך כ-570. לפחות מאה מטוסי קרב הושמדו בתוך הדת"קים האלה או על המסלולים.
העיראקים ניסו לעשות הכל כדי להציל את חיל האוויר שלהם מהשמדה. הם אפילו קברו מטוסים ומסוקים במדבריות המדינה. אחרי שעיראק נכבשה על ידי ארה"ב ב-2003, הכוחות שם גילו את המטוסים הקבורים.
לאורך תקופה ארוכה צצו קברים של מטוסי מיג ויש שחושבים שיש עוד קברים סודיים למטוסים שעדיין לא נחשפו.
לכל זה יש להוסיף גם את המהלך המכונה "הבריחה הגדולה". חוץ מלקבור מטוסים, העיראקים הבריחו לאויבת הגדולה שלהם, איראן, לפחות 122 מטוסים כדי להציל אותם מתקיפות ארה"ב והקואליציה.
מדובר במטוסי מיראז', מיג, סוחוי ועוד. עד היום העיראקים לא קיבלו בחזרה את המטוסים שלהם ונראה שלמרות הבקשות הרבות שהגישו הם יכולים רק לחלום לקבל אותם בחזרה. חלק גדול מהם טס בצבעי חיל האוויר האיראני, שלא מסכים לוותר על המתנות היקרות שקיבל בחינם.
מטוסים רוסים והכשרה אמריקאית
כאמור, החיל האדיר הזה נמחק סופית בשנת 2003. אולם כחלק מתהליך הנסיגה של ארה"ב, ושיקום הצבא העיראקי הם מסייעים לבנות את הזרוע האווירית מחדש.
נכון להיום יש להם מעט פחות ממאה כלי טיס, רובם מטוסי סיור קלים, תובלה ומסוקים. אולם ארה"ב מכרה להם כמעט 40 מטוסי קרב מסוג F-16. ובאפריל האחרון המטוסים האלה השתתפו בתקיפה הראשונה שלהם כשהפציצו יעדים של דאעש במדינה.
לחיל האוויר העיראק יש כיום כ-20 מטוסי קרב מסוג סוחוי 25 רוסים, המכונים טנקים מעופפים וכמה מטוסים קלים מסוג Cessna 208 לסיוע קרוב. מספר קטן בטח ביחס למאות שהיו להם בעבר. לחיל יש גם כ-40 מסוקי תקיפה מסוג MI-28 ו- MI-17 ומטוסי תובלה מסוג הרקולס אותם קיבלו מארה"ב.
ככל הנראה יש להם גם 10 מטוסי מיראז' 2000 שנרכשו מצרפת על ידי איחוד האמירויות והועברו לעיראק. מדובר במקביל הצרפתי של מטוס ה- F-16, מטוס קרב רב-משימתי מתקדם שיכול להוות איום על מי שחודר לשמי עיראק.
חשוב לציין שבעיראק פועלים לשקם גם את מערך ההגנה האווירי שלהם, את תחום המכ"מים ושאר הסנסורים שאחראים על גילוי איומים. כמו גם את היכולת של המערך הזה לנהל מבצעים אוויריים.
בארה"ב ושאר מדינות אירופה מנהלים בימים אלה משא ומתן למכירת עוד מערכו לחימה לחיל האוויר העיראקי, אבל ההשקעה היותר חשובה היא בכוח האדם.
טייסים מעיראק נמצאים בארה"ב, שם הם עוברים קורסי הסבות ולומדים גם להילחם. בנוסף לזה, האמריקאים משתתפים באימון שלהם גם על אדמת עיראק. יותר מסביר להניח שהביצועים של הטייס העיראקי כיום טובים יותר מאלה של הקולגות שלו במלחמה שהייתה בתחילת שנות ה-90.
בארה"ב לא מפרטים איזה אימונים הם מעבירים לטייסים העיראקים, ואם זה כולל גם את תחום קרבות האוויר, שזה, בסופו של דבר, מה שרלוונטי לטייסים של אותו חיל אלמוני שתוקף בעיראק.