מרכז עזה. כוחות צה"ל מזהים חוליה של ארבעה מחבלים מתקרבים לגדר. צלפים וקלעים של צה"ל מתגנבים לאזור, מתמקמים בעמדה נסתרת. ממרחק של כמה מאות מטרים, הרחק מרעש המטוסים והטנקים, מפקד הכוח מחלק את המטרות בין אנשיו. הצלפים מדווחים "על", כלומר - המחבלים בכוונת שלהם. "קנה על, היכון לירי", אומר המפקד בקשר ומתחיל לספור לאחור. אש לכיוון המחבלים, שניים מהם מחוסלים. אחד הצלפים משחרר כדור מהיר נוסף, ועוד מחבל מחוסל. הם מזהים מחבל נוסף, עוד כדור וגם הוא מחוסל. שבעה כדורים וארבעה מחבלים, ועוד פיגוע סוכל.
האירוע הזה, שסרטון שלו דלף לרשת והפך לוויראלי בארץ ובעולם, יכול להיות דוגמה מעולה לכוח הקטלני של הצלפים: לוחמי צללים שמתגנבים, מחסלים ונעלמים. אימת שדה הקרב. אלא שהמקרה הזה מלמד גם על החולשה המסוימת של הצלפים בצה"ל - אמנם מדובר בהצלחה, אבל כל צלף מתחיל לומד כבר ביום הראשון בקורס שכדור אחד משמעו הרוג אחד, וכל כדור מיותר חושף את הצלף לאויב. אסור לנו לטעות: לצה"ל יש מערך צלפים איכותי, וצבאות מסוימים מגיעים לפה כדי ללמוד מאיתנו בנושא. ועדיין, המקצוענות מרוכזת בעיקר ביחידות המיוחדות. השוואה לעולם מלמדת שיש עוד הרבה מקום לשיפור.
האצבע על ההדק שיכולה לשנות הכל
"צלף איכותי יכול לעצור גדוד שלם, והיו מקרים שעצרו גם חטיבות", מסביר רס"ן (במיל') עמית, קצין צלפים עתיר ניסיון ביחידה מובחרת. "כשאני התגייסתי לשירות סדיר, למדנו על הצלף הסורי שמוציא כדור מדויק כל שלוש שניות. זה היה המיתוס של שנות ה-90 שעליו גדלנו. לימדו אותנו שהם כל היום מתאמנים בירי צליפה, וכדי להיות טוב צריך להתאמן ולצבור ניסיון".
צלפי החי"ר של צה"ל, כמו רוב צבאות העולם, עובדים בדרך כלל בזוגות ולפעמים בכמה צוותים בשטח. זוג כזה מורכב לרוב מצלף חמוש ברובה מסוג ברק, רובה צלפים בריחי בקליבר 0.338 אינץ' בעל טווח אפקטיבי של 1,200 מטרים, או ברובה מסוג M-24, רובה בריחי בקליבר 7.62 בעל טווח אפקטיבי של 800 מטרים. "ביחידות מיוחדות יש עוד רובי צלפים שלרוב נרכשו באופן פרטני על ידי היחידה", מסביר רס"ן עמית. "הם נרכשו אחרי שעברו התאמות לצלפים של אותה יחידה, כולל שיפורים שנעשו כאן בארץ". בין היתר, מדובר ברובי צלפים של מקמילן כמו ה-TAC-50 או TAC-338.
כדי להבין את העוצמה, עמית מספר על אחד המבצעים בעזה (הוא מסרב לציין איזה): "הגענו למקום מסוים. פלוגה של גדוד כלשהו נתקעה במקום בגלל כמה חמאסניקים, ואפילו הטנקים והמסוקים לא הצליחו לעזור להם. הצלחנו להגיע לשם בלי שאף אחד יראה אותנו. אגב, גם הכוח שסייענו לו לא ראה אותנו". לדבריו, "בשקט וביעילות וגם מאוד מהר, חיסלנו את האיום והם המשיכו במשימה שלהם".
את השקט והיעילות ראינו גם במקרים של סיכולים ממוקדים. בימי האינתיפאדה השנייה, צה"ל הפך את תחום הסיכול הממוקד לדרך פעולה עיקרית במלחמה שלו נגד הטרור. ב-31.12.2000 חוסל ד"ר ת'אבת ת'אבת, ראש הפת"ח בטול כרם. הוא חוסל על ידי צלף שראה פניו, את הלבן המפורסם שבעיניים, ובצורה מאוד נקייה.
מקרה דומה שאפשר לספר עליו היה ב-17 ביולי 2005, אז חיסל צלף של הימ"מ את סעיד עיסא ג'בר ציאם, שעל פי מערכת הביטחון היה מהנדס של החמאס. ב-20 באוקטובר 2015 חיסלו צלפים של צה"ל ושל הימ"מ חוליית צלפים פלסטינית, אחרי שזו ביצעה כמה פיגועים לאורך הגדר ברצועת עזה.
ויש סיפור הוליוודי משהו שמבוסס כולו על פרסומים זרים. באוגוסט 2008 חוסל הגנרל מוחמד סולימאן, איש סודו של אסד הבן ומי שהוגדר כקצין הקישור שבין צבא סוריה לחיזבאללה. הגנרל סולימאן נורה בזמן שאכל במרפסת ביתו שבעיר הנמל טרטוס בסוריה. על פי דיווחים זרים, הוא חוסל על ידי צלף של שייטת 13 שירה בו ממרחק גדול בים. בהצלחות כאלה נחשף היתרון הגדול של כדור הצלף: הפגיעה הכירורגית שלא גורמת נזק לבלתי מעורבים. אלא שבפועל, לא פעם פגעו גם בחפים מפשע - ולפעמים גם באדם הלא נכון.
ככלל, מערך הצליפה של צה"ל לא מנוצל כמו שצריך ויש עוד הרבה מקום להשתפר. זה קורה בין היתר בגלל מסלול הכשרה קצר וגם תקופת שירות קצרה, שרק לאחרונה קוצרה עוד יותר - משלוש שנים לשנתיים ושמונה חודשים.
ומה המצב מסביב לעולם?
קורס צלפים צה"לי נמשך חמישה שבועות. לוחם שנשלח לקורס צלפים נבחר על ידי מפקדו בלבד ולא על בסיס גיבוש או כל מבחן אחר. "אתה צריך לפגוע טוב במטווח ולהיות אהוד על המפקד כדי לצאת לקורס צלפים", הסביר לנו רס"ל (במיל') דייוויד, צלף בחטיבת הצנחנים וב-13 שנים האחרונות גם במילואים. אגב, עד שנת 2006 היה משך הקורס רק שלושה שבועות. מה ששינה את זה היה כישלון טוטאלי בכל הקשור לתחום הצלפים במלחמת לבנון השנייה.
התכנים המועברים בקורסים מאוד מתומצתים. בקורס צלפי חי"ר הם כוללים ירי במטווחים כמובן, שבוע הסוואה, התגנבות ועוד, אלא שרוב המדריכים התגייסו לתפקיד "מדריך בקורס צליפה" ולא הגיעו מהשטח עם ניסיון מבצעי (למעט חריגים שעברו לשם בגלל בעיות רפואיות או בעיות אחרות). במקרה של צלפי לוט"ר אנחנו מדברים על קורס של שבועיים, אבל רס"ן עמית מסביר לנו שהשירות הארוך ביחידות היותר מובחרות מפצה על הליקוי. עוד נתון ראוי לציון: כמעט כל מי שמתחיל קורס צלפים בצה"ל גם מסיים אותו.
מנגד, בצבא ארה"ב יוצא לוחם לקורס צלפים רק אחרי שהצליח לעבור גיבוש של מספר ימים - גיבוש שנחשב קשה מבחינה פיזית וגם מנטלית. קורס הצלפים שם נמשך חמישה שבועות, כמו בצה"ל, אלא שאחריו יוצאים לשלב מתקדם שאורך ארבעה שבועות נוספים.
הקורס הראשון מחולק לשלושה תכנים: הראשון נותן דגש לתחום הניווט וליסודות הקליעה לטווח רחוק. בהמשך ניתן דגש על נושא ההתגנבות, יכולות ירי מתקדמות, ולבסוף תקשורת ויכולות מודיעין. לא ניכנס לסד"כ הצלפים של צה"ל, אבל כן נגיד שביחידה של צבא ארה"ב יש פי שלושה יותר מאשר בצה"ל.
אצלנו יש צוותים יעודיים של צלפים במסגרת גדודי הסיור (צוות נץ) ומספר מסוים בגדודי החי"ר. במקרה של הנחתים בארה"ב אנחנו מדברים על קורס של יותר מ-12 שבועות, כולל תכני פיקוד ושליטה, וגם שם מגיעים לקורס רק אחרי גיבוש בן מספר ימים. הנחתים מתייחסים לכל הצלפים שלהם, גם בגדודי החי"ר הרגילים, ככוח מיוחד שנחשב לזרוע איכותית של המפקד בשטח. נציין גם ש-60 אחוז מהלוחמים שהחלו את הקורס יודחו במהלכו.
בעוד שאצלנו קורס צלפי לוט"ר שמיועד ליחידות המיוחדות נמשך שבועיים, לוחמי אריות הים לדוגמה יעברו קורס שנמשך לא פחות משלושה חודשים. הוא כולל תכנים של צליפה בשטח בנוי, ירי למקומות גבוהים, ירי בזווית ועוד. צלף של אריות הים לומד גם לפעול לבד, כלומר בלי בן זוג שמאתר מטרות.
הצלפים של הצבא הרוסי, לרבות אלה שבגדודי החי"ר הרגילים, עוברים קורס של שלושה חודשים. אחוז הנשירה שם עומד על 50, והתכנים כוללים גם יכולות פיקוד ושליטה, שדאות, ניווט ועוד. על פי משרד ההגנה הרוסי, בכל מחלקה אפשר למצוא בין צלף אחד לשלושה, וזה לא כולל צוותי צלפים ייעודיים ברמת הגדוד או החטיבה. בגרמניה יש קורס של חודשיים, וזה נכון גם לגבי הצבא הבריטי והצרפתי (במקרה של ליגיון הזרים - מקבץ קורסים שנמשך חודשיים וחצי, וביחידות המיוחדות שלושה חודשים).
>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו
"נושא ההכשרה הוא רק חלק ממהעניין. בצבאות המערב, ברוסיה והיום גם בחלק ממדינות ערב, הצלפים משרתים בקבע", מוסיף רס"ן (במיל') עמית. בצה"ל, לעומת זאת, לוחם שמיועד להיות צלף יוצא לקורס באימון המתקדם או מעט אחריו, ונשארות לו אולי שנתיים לשירות – פשוט לא מספיק זמן. חוץ מזה, רוב הצלפים הישראלים יעשו קווים ביו"ש או בגבול לבנון, ככה שכמעט ולא יצא להם לפעול כצלפים ובטח שלא לירות. לדברי עמית, צלפים בארה"ב, צרפת, בריטניה ואפילו רוסיה יבצעו משימות רבות מעבר לים ויצברו ניסיון חשוב.
"נסייג ונאמר שביחידות המיוחדות של צה"ל והמשטרה מדובר לרוב בלוחמים בקבע שכן צוברים ניסיון. יש יחידות שניתן למצוא בהן צלפים עם ניסיון של 20 שנה ויותר", מציין רס"ן עמית. כך לדוגמה היה רנ"ג פסקל אברהמי מהימ"מ שנהרג בגבול מצרים, "אבל יחידות מיוחדות לא מכריעות קרבות ומלחמות", מוסיף עמית.
אף אחד לא זוכר את הצלף
בשנים האחרונות עבר מערך הצליפה הצה"לי שדרוג משמעותי - ועדיין, כל מה שציינו פה פוגע באיכותו. נראה גם שהמפקדים בצה"ל עדיין לא השכילו לנצל באופן מלא את יכולות הצלפים שלהם, שלא לדבר על המצב הגרוע במערך המילואים.
"מבחינת רוב המפקדים, הצלף הוא בסך הכל עוד פק"ל ולא יכולת", אמר לנו רס"ל דיוויד (נזכיר - בעל 16 שנות ניסיון כצלף). "ברוב התרגילים שהשתתפתי בהם, סתם הלכתי עם כולם ולא פעלתי לבד כסייר או כחלק מטקטיקה שאפשר לבצע. בדרך כלל מישהו מציב אותך בעמדה של הרתק, אתה יורה משם על מטרות, ואז כולם מתקדמים ודי שוכחים ממך. בדרך כלל אני מוצא את עצמי מנדנד למפקדים ולקצינים שיקדמו אותי או שינצלו אותי בכל מני אקטים שכצלף, אני יכול לעשות בהם יותר מכל הגדוד".
רס"ן עמית מספר שגם הוא היה צריך לנדנד לא פעם ולא פעמיים למפקדים בשטח כדי שיפעילו אותו למטרות כאלה ואחרות. "היו לא מעט מקרים שבאתי למפקד ואמרתי לו 'אני פה, דבר אליי'. והיו גם מקרים שאמרתי לו 'שמע, אפשר לעשות פה ככה וככה', ורק אחרי שביצענו את מה שביצענו הגיע מג"ד או גורם פיקודי אחר ואמר ששיחקנו אותה". גם הוא מדגיש שלמפקדים בשטח אין מספיק מודעות לצלף: "תורת הלחימה עדיין לא מנצלת את התחום באופן הולם".
לדברי מומחים ששוחחנו איתם, הצלפים של צה"ל טובים - אבל הצבא חייב לשפר את המערך כולו, לנצל אותו יותר, להגדיל באופן משמעותי את כמות הצלפים בכל יחידה ולהוסיף צוותים ייעודיים של צלפים גם בגדודים הרגילים. לטענתם, הדבר יחסוך חיים של לוחמים רבים בשדה הקרב.
"במקרה של מערך המילואים, המצב ממש גרוע", מציין רס"ל דיוויד. "אין ימי אימונים מיוחדים לצלפים. מקסימום נותנים לך איזה חצי יום כשמגייסים את כל הגדוד לאימון או עוד יום לפני תעסוקה מבצעית. וגם כשזה קורה, שולחים אותך לאיזה מטווח בבסיס ולא לשטח אימונים רציני. צלף במילואים יורה בסך הכל יומיים-שלושה בשנה. זה בקושי מספיק בשביל להוריד חלודה".
דיוויד מסיים במור"ק אישי משלו, שבהחלט מדגיש את הנקודה: "יצא לי להוריד זוג מחבלים שניסו להניח מארב עם מטען לכוח שלנו. אחרי המקרה, הקצין אמר לי בקשר שהצלתי להם את החיים".