24 בינואר 2011. ענן עשן שחור עולה משדה התעופה הבינלאומי "דומודדובו" במוסקבה, מהעמוסים ביותר ברוסיה. עשרות נהרגים ויותר מ-130 נפצעים כשמחבל מתאבד מפעיל מטען במשקל 10 ק"ג ומפוצץ עצמו. ערוצי הטלוויזיה במדינה קוטעים את שידוריהם כש-80 צוותי ההצלה שמגיעים לזירה מתקשים לאתר את הלכודים בין הריסות המבנה.
22 במרץ 2016, נמל התעופה של בריסל. שני מחבלים מתאבדים מפוצצים את עצמם, קוטלים 12 אנשים ופוצעים עוד עשרות. המחבלים מצליחים להשבית לגמרי את שדה התעופה, מהמרכזיים במערב אירופה.
28 ביוני 2016. שלושה מחבלים מבצעים פיגוע ירי והתאבדות בשדה התעופה אטאטורק שבאיסטנבול. בשדה שנחשב לאחד מעשרת הגדולים בעולם, עם תעבורה של עשרות מיליוני נוסעים בכל שנה, נהרגים 45 בני אדם ויותר מ-200 נפצעים.
בינואר האחרון זה הגיע לארה"ב, או ליתר דיוק חזר אליה. אמנם לא פיגוע, אבל עדיין - אדם חמוש שהצליח לשלוף אקדח ולרצוח חמישה בני אדם ב-LAX, שדה התעופה של לוס אנג'לס. 13 נוספים נפצעו לפני שהיורה - חייל משוחרר ממלחמת עיראק עם תסמונת פוסט טראומטית – נעצר לבסוף. זה היה אירוע חמור שני ב-LAX: בשנת 2002 רצח ישאם מוחמד הדיאת ארבעה בני אדם, בהם שני ישראלים, אחרי ששלף שני אקדחים וירה לעבר נוסעים שהיו אמורים לעלות לטיסה של אל על. מאבטח של אל על קפץ עליו ואחר ירה בו לפני שהספיק לפגוע בנוסעים נוספים.
נכון לכתיבת שורות אלה, שדה התעופה האחרון שבו נרשם אירוע ביטחוני היה "אורלי" בפריז, שבו אדם ניסה לחטוף נשק מחיילת ונהרג. איש לא נפגע, אבל שדה התעופה נסגר למשך שעות ארוכות ואלפים פונו - "מה שאומר ניצחון למחבל", כפי שמסביר לנו מומחה אבטחה.
כל זה קורה על רקע עלייה במספר הטסים ברחבי העולם, עד כדי שבירת שיאים בתיירות החורף. זה מתבטא בכל מיני דרכים – למשל מחסור חמור כל כך בטייסים מסחריים, שבסין פורסם לאחרונה כי המדינה תצטרך לגייס לפחות 100 טייסים בשבוע במשך 20 השנים הבאות רק כדי לעמוד בביקוש הגובר לטיסות. אלא שבכל הנוגע לטרור, כל ההיצע והביקוש מסתכמים בגידול במספר ההזדמנויות לפגע.
שדות תעופה נחשבים יעד מועדף של ארגוני הטרור. כל פיגוע כזה, גם אם אין בו הרוגים, מושך מיד את תשומת הלב העולמית ובכך מייצא את אפקט הפחד שארגוני הטרור מחפשים. זה יעד אסטרטגי שמכניס מיליוני אזרחים ללחץ, ולא פחות חשוב מזה עבור ארגוני הטרור - פוגע באופן משמעותי בתיירות באותה מדינה. "התעופה היא בטן רכה עם הד תקשורתי אדיר. לא לחינם שדות תעופה מאובטחים, אבל אי אפשר לסגור אותם הרמטית. הפיגוע פוגע במדינה ויוצר לה דימוי של מדינה מסוכנת", הסביר פרופ' יואל מנספלד למגזין MoniTour אחרי הפיגוע בטורקיה.
זו הסיבה שעולם התעופה משקיע כמויות מטורפות של מאמצים וכספים בנושא האבטחה. כוח אדם מיומן, מערכות מודיעין, נשק ופיתוחים טכנולוגיים על גבול הדמיון - הכל כדי שמיליוני בני אדם יעברו בשלום את המסע מצד אחד של העולם לצד השני. ועדיין, פיני שיף - לשעבר ראש מערך האבטחה בנתב"ג - לא מרגיש מרוצה כשהוא טס לחו"ל, וזה בלשון המעטה. לפני שנפרט למה, בואו רגע ללוס אנג'לס.
המודיעין מתחיל עוד לפני שהמזוודה נארזת
מומחי אבטחה מסכימים שעיקר המלחמה נמצא בתחום המודיעין. ברגע שהמחבל הגיע ליעד זאת כבר תחילתו של כישלון, לכן משקיעים לא מעט אמצעים וכסף בתחום המודיעין המסכל.
בכתבה שפורסמה לאחרונה במגזין The Atlanticסיפרו אנתוני מקגי ומישל סוזה על יחידת המודיעין המסווגת שהקימו והם עומדים בראשה בנמל התעופה של לוס אנג'לס, LAX. באופן טבעי הם לא פירטו יותר מדי על אופי העבודה, אבל ציינו שעיקר הפעילות הוא שילוב בין כל סוכנויות המודיעין של ארה"ב – מדינתיות ופדרליות.
לא פעם קיים מידע מודיעיני בסוכנות אחת, אבל לא מגיע ליעד האמיתי שלו. אחד מהיוזמות של אנשי המודיעין ב-LAX היא תרגיל שנערך אחת לשנה וכולל את כל גופי האכיפה, המודיעין והחירום. מחדר מצב מיוחד שהוקם בתחום שדה התעופה מתרגלים את אנשי המודיעין של המשטרה, את ה-FBI ואת שאר הסוכנויות לצד המאבטחים ואפילו הכבאים. ככה כולם לומדים להכיר אחד את השני, לדבר את אותה השפה ולעבוד יחד. תנאי בסיסי לעבודה נכונה.
אחת מנקודות המפתח היא מינוי של מנהל לענייני מודיעין. "תפקידו לאחד, לתאם ולשתף את כל המידע המודיעיני הקשור לאיומי הטרור בשדה, כולל שדות התעופה שבאזור", אמרו מקגי וסוזה ל"אטלנטיק". לצד זה מוקם ב-LAX גוף שיתמקד באופן עצמאי ובלעדי באיסוף וניתוח מודיעין המצביע על איומי טרור. כך שדה התעופה לא תלוי בסוכנויות המודיעין השונות, שממילא לא אוהבות לשתף באופן מלא את החומר שהן אוספות ואת הניתוחים שלהן. זה בדיוק מה שעושים מקגי וסוזה: מודיעין אין-האוס.
זה נשמע פשוט, אבל כשבוחנים כדוגמה את LAX מתחילים להבין את גודל המשימה. מדובר בשדה תעופה עם משטרה משלו ואפילו יחידת ימ"מ משלו; עובדים שם לא פחות מ-50 אלף עובדים, לא מעט מהם בעלי גישה לאזורים רגישים; בחנויות ובכבישים של שדה התעופה עוברות כ-100 אלף מכוניות ביום; ונכון לשנת 2015 עברו בשדה התעופה הזה 75 מיליון נוסעים. לאמריקאים יש גם בעיה ייחודית - העובדה שמותר לטוס עם כלי נשק, בתנאי שהוא ננעל במזוודה שלא עולה למטוס.
לאור כל זה, ברור למה היחידה שהוקמה ב-LAX עובדת הרבה מעבר לגבולות המדינה ולמעשה בכל העולם. "זה נמל תעופה בינלאומי עם טיסות שמגיעות מ-100 מדינות", הסבירה ל"אטלנטיק" בכירה בשדה התעופה. "אם תעצור את הטיסות ב- LAX זה ישפיע על התעופה בכל העולם".
אנתוני מקגי, ממנהלי יחידת המודיעין, היה בעברו בלש במחלק הרצח וחוקר ביחידת הטרור של המשטרה. הוא דואג להתעדכן במידע על כל סכסוך בעולם, כל איום בדגש על מדינות שמטוסיהן נוחתים ב-LAX. לדבריו הוא מתייחס לכל מידע כזה כחקירה של ממש, כמו במשטרה: "כדי להגן על השדה אתה צריך להכיר את כל האיומים. מהזאב הבודד ועד להתארגנויות של ממש".
ב-LAX מאמינים שבעוד כמה שנים, השילוב של יחידת המודיעין החדשה עם שדרוג של משטרת הנמל ויחידות האבטחה ישימו אותם "במקום טוב יותר מאשר חלק מסוכנויות המודיעין של בעלות הברית של ארה"ב".
כלומר, ותסלחו לי אם זה יישמע כמו גאוותנות מקומית - ב-LAX שואפים בעצם להגיע למצב שקיים בנתב"ג כבר שנים.
מתחת לרגליים של הנוסעים בנתב"ג
פיני שיף, כיום מנכ"ל הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל, נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם לאבטחת שדות תעופה. את דרכו המקצועית החל בשנת 1973 כמאבטח בשב"כ, ואת ההתמחות הספציפית בנמלי תעופה השיג כראש מערך האבטחה בנתב"ג. תוך ניסיון מובהק לשמור על צניעות הוא אומר: "את מה שהעולם רק מתחיל ללמוד היום אנחנו זיהינו כבר בשנות ה-70". לראיה, אמר אחרי שהקיש בעץ, אצלנו לא קורים הדברים שניתן לראות בעולם. וזה לא שלא ניסו.
שיף מסביר שעולם התעופה השתנה לחלוטין: "לטוס היום לחו"ל זה כבר לא הרפתקה. כולם טסים. ישראלי ממוצע טס בין 4 ל-6 פעמים בשנה, כמות חברות התעופה גדלה באופן משמעותי. נתב"ג, שרק לפני כמה שנים העביר 3 עד 6 מיליון נוסעים בשנה, מגרד כבר את ה-17-18 מיליון נוסעים בשנה. וכל זה רק יגדל".
הגידול הזה הוא כאב ראש לא קטן לעולם האבטחה, שמצד אחד צריך להיות קפדני ומצד שני חייב להתחשב בעולם אזרחי-תיירותי על כל המשתמע בכך. לדברי שיף, אנשי הביטחון בישראל צפו מראש את הגידול בכמות הנוסעים והבינו שלא ניתן להגדיל בהתאמה את מספר הבודקים. "הבנו שאם נמשיך להעסיק 2,000 בודקים ביטחוניים שיעמדו ליד דלפקים ויבדקו כל נוסע, נוכל לסגור את השדה. ביטחון יהיה, אבל תעופה לא".
לכן, מספר שיף, פועלת היום בנתב"ג מערכת ייחודית בשם HBS שנמצאת מתחת לאדמה, מחוץ לעיני הנוסע. "זה אולם ענק, בגודל של מגרש כדורגל, כולו טכנולוגיה. דמיין תעלות עם מסועים, ממש כמו רשת כבישים שעובדת 24 שעות ביממה, עוצרת כל מזוודה בנקודת הבידוק שלה, בודקת אותה וברגע שהכל בסדר שולחת אותה למסוע שמוביל לטיסת היעד". פיתוח המערכת נמשך 15 שנה והיא כוללת רכיבים אמריקניים וגרמניים ("אבל השכל והתכנון ישראלי", מדגיש שיף).
תחום אבטחת התעופה בישראל מונחה על ידי שב"כ, שלא הזדרז לאשר את המערכת לפני שהוכח כי היא חסינת טעויות. כיום, למרות שהנוסע הממוצע לא מודע לזה, מרגע שהוא מפקיד את המזוודה שלו בבורדינג היא נוסעת מתחת לאדמה, נבדקת בכל מני שיטות טכנולוגיות מסווגות, ועולה למטוס.
האם המענה הזה, שעובד בנמל תעופה של 17 מיליון נוסעים בשנה, יעבוד גם בנמלי תעופה של 80 וגם 90 מיליון? שיף עונה כן חד משמעי. "זה כמו אפליקציה בטלפון החכם. הכל תלוי בכמה מקום אתה נותן לזה. אז שם השטח יהיה יותר גדול, יותר מסועים ושטח מתאים. אבל בסוף הטכנולוגיה זה מה שעושה את העבודה".
אלא שישראל מקדימה את העולם לא רק בתחום הטכנולוגי. "היום כשאתה מגיע לנתב"ג אתה לא רואה אבטחה, נכון? אין חיילים במדים עם נשק אוטומטי, אין כלבי זאב ושריוניות. זה כי בישראל אתה חייב להחזיק מאבטחים שהם מקצוענים. לא גלויים לקהל או למחבל הפוטנציאלי, גם לא לאוסף המודיעין. הרי אין ספק שבבריסל למשל המחבלים אספו מודיעין, ובנתב"ג קשה לאסוף מודיעין, מה שאומר שגורם ההפתעה הוא לצד המאבטח".
המאבטחים בישראל הם בוגרי צבא, לא פעם קצינים ובוגרי יחידות עילית, שעוברים הכשרה ארוכה באקדמיה לאבטחה. "חיילים שעומדים בחזית הטרמינל באורלי או בבריסל הם חיילי חי"ר שהוצבו שם – עם נשק אוטומטי, שאתה לא יורה בו לתוך קהל", אומר שיף. "כדי להגיע למחבל צריך ללמוד את הזירה שבה אתה פועל ולהגיע אליו בעשירית השנייה ובלי לפגוע באף אחד. לחיילים יש אולי הרתעה בעיני המתבונן, אבל לא ככה בונים אבטחה. בבריסל הם ראו חיילים ובכל זאת באו, למרות החיילים עם המדים המנומרים וכלבי הזאב".
כולם באים ללמוד מהניסיון הישראלי
העיקרון הישראלי הוא מבצר של ממש, כזה שמאויש על ידי מאבטחים מקצוענים – ובלתי נראים. איך עושים את זה? שיף מסביר: "אצלנו יש סינון ראשוני של כל מי שמגיע לנמל התעופה. העצירה הזו של כל כלי רכב שמגיע לשדה ואמירת 'שלום' או 'מאיפה אתה מגיע' – את ההצצה הזאת של השנייה האחת עובר כל מי שמגיע לשדה, ואין את זה בעולם. זה מה שנותן לנו את עומק האבטחה עד לטרמינל, כי ככה הורדת לך מהראש 99.9 אחוז מהנוסעים והגעת למצב שאתה בודק רק אדם חשוד".
בישראל עושים בעצם את מה שהאמריקאים מכנים Profiling, כלומר חלוקה של האוכלוסייה הנבדקת ל"פרופילים" שונים שחלקם נחשבים בסיכון גבוה יותר. במדינות מערביות רבות, ביניהן ארה"ב, נמנעים מ"פרופיילינג" משיקולים שונים – ואכן, על הצד השלילי של זה אנחנו שומעים בכל פעם שאדם בעל שם ערבי או מה שנקרא "חזות מזרחית" זוכה בנתב"ג ליחס של טרוריסט. הצד החיובי הוא אותם 99.9 אחוז, ושאלת הכדאיות והמוסריות של הגישה היא עניין של ויכוח מתמיד.
כשאדם חשוד עובר את שער נתב"ג ונכנס לשדה, הוא לא יידע שיש מי שבודק אותו ואולי גם עוקב אחריו. אם יתברר שמדובר בחשד שווא, הוא לעולם לא ישמע על זה. אם יתגלה כמחבל, הוא ינוטרל. זאת רמת האבטחה בשגרה, ובהקשר הזה מציין שיף נקודה מעניינת: "האם בעקבות הפיגועים בפריז או בבריסל הרימו את הכוננות בנתב"ג? אני אומר לך שלא. אין צורך. אנחנו נמצאים היום בנקודה כזו שאתה לא צריך להתרומם כדי למנוע, כי אנחנו נמצאים לפני העולם בעשרות שנים. זה קורה כי התחלנו לפעול בנושא בשנות ה-70 הראשונות. תחשוב כמה שנות ניסיון מאז שהתחלנו לעסוק בזה. אולי צריך DNA ישראלי כדי להבין טוב יותר את רמת האיום".
המדינות הפחות מנוסות הן אלו שחוטפות, אומר שיף: "כל פיגוע פירושו שהיריב פשוט זיהה הזדמנות. לדאע"ש אין משהו מיוחד נגד בלגיה למשל: הם פשוט זיהו שם בטן רכה שמאפשרת להוציא פיגוע. באופן כללי, גופי המודיעין של אירופה עדיין מתקשים לזהות את מיליוני הפליטים שנכנסים לשם - מי אזרח תמים ומי מחבל - וברור שנכנסו גורמים שליליים. מדובר במסה לא פשוטה ובהתמודדות לא פשוטה".
בעולם מבינים את חשיבות הניסיון הישראלי בתחום הזה ושולחים בכל שנה נציגים לסדנאות בחטיבת האבטחה של נתב"ג. "אני התגייסתי לאבטחה בסוף שנת 73' וכבר אז ישבנו וניתחנו את כל התרחישים שיכולים להיות נגד התעופה הישראלית בארץ ובחו"ל", אומר שיף. "בנינו קונספט של אבטחה מאפס כבר אז, כשהאירופאים בכלל לא חשבו בכיוון הזה. היום הם באים ללמוד, והשאלה הגדולה היא באיזו מידה הם מאמצים את שהם לומדים פה".
איך מרגיש אדם עם הניסיון של שיף בשדה תעופה במדינה זרה? "אני בדרך כלל אומר, תתקדמו כבר. תתקדמו ותפסיקו עם הבידוק הביטחוני המטופש הזה. יש לכם עשרות אלפי נוסעים באולמות ואין לכם מענה לזה. האירופאים והאמריקאים הגבירו בשנים האחרונות משמעותית את סדרי האבטחה בשדות התעופה, אבל הם עדיין רחוקים מרמת האבטחה הישראלית. תראה מה היה בפיגוע האחרון בפריז: השביתו את השדה לשעות בגלל אירוע קטן, לא ארגון ולא מכונית תופת. איזו מהומה, שלא לדבר על האירוע בבריסל שהשבית את השדה לשבועיים. אז אף אחד לא נהרג, אבל המחבל ניצח".
המערכת שיודעת לקרוא רגשות
המחבל ניצח ללא ספק בפיגועי ה-11.9, אירוע ביטחוני מהחמורים שהיו מאז ומעולם – ואירוע ששינה, אולי לנצח, את הדרך שבה אנחנו עולים למטוס. שדות תעופה הציבו את הביטחון בראש סדר העדיפויות, לא פחות מהמקום של עמידה בלו"ז הטיסות. טכנולוגיה לאיתור חפצים וחומרים מסוכנים, אפילו איתור התנהגות חשודה בעזרת אמצעים מיוחדים, משלימות את אמצעי האבטחה המסורתיים. בעצם זאת צפירת ההרגעה: באירופה ובארה"ב צריכים אמנם ללמוד את מה שבישראל כבר הספיקו לשכוח, אבל הטכנולוגיה סוגרת חלק מהפער.
חלק מאמצעי האבטחה, במיוחד המסורתיים, גלויים לעין. לצד אלה אימצו בשדות שונים בעולם טכנולוגיות חדשות, סמויות. אחת מהן היא ThruVis שפיתחה החברה הבריטית "דיג'יטל באריירס", המתמחה בטכנולוגיות אבטחה. המערכת מבוססת על מצלמה רגישה במיוחד שמסוגלת לזהות חפצים מוסתרים כמו כלי נשק, חומרי נפץ ואפילו סמים.
אמצעים אחרים סורקים את הנוסעים בלי שהם מרגישים בכך. בבריסל הציבו לאחר הפיגוע אוהלים שבתוכם אמצעי סריקה חשאיים המאפשרים לנוסעים לעבור בדיקות במהירות (ולא פחות חשוב, בלי ליצור התקהלות גדולה). בכנס AVSEC העולמי לאבטחת תעופה, שנערך לאחרונה בקואלה לאמפור, העריכו שנראה אמצעים מסוג זה במספרים גדולים יותר בעתיד הקרוב.
יש אפילו טכנולוגיה ראשונית שמסוגלת לזהות רגשות. חברת Voxpopme (מתמחה בתוכנות מבוססות וידאו) וחברת Affectiva (מפתחת תוכנת זיהוי רגשות) עובדות במשותף על תוכנת בינה מלאכותית שתשולב לפלטפורמה של Voxpopme כדי לאפשר ניתוח של הבעות פנים. ויש גם גלאי שקר כמו ה-AVATAR, עמדת צ'ק-אין ממוחשבת ששואלת את הנוסעים שאלות ומאתרת שינויים בפיזיולוגיה ובהתנהגות שלהם במהלך הריאיון. המערכת הזו, שכבר מוצבת בכמה שדות תעופה בעולם, מסוגלת לאתר שינויים שלא נראים לעין בפניו, בקולו ואפילו בצורת העמידה של הנוסע המרואיין.
הסינים מצדם הביאו לנו את ה-AnBot, רובוט שמבצע סיורים ברחבי שדה התעופה. הוא מצויד במצלמות דיגיטליות, יודע להרתיע חשודים באמצעות קול ואור ולהגיב למצבי חירום באמצעות אמצעי לפיזור מהומות. ביכולתו לפרוק מנשקם חשודים בלי לסכן איש.
אלא שבסופו של דבר עדיין יש צורך באדם שבשטח, כפי שמעיד סיפור ישן של שיף על אישה שהמזוודה שלה עברה שיקוף בבריטניה ולא התגלו בה פתיל רועם ו-10 ק"ג של חומר נפץ – ודווקא הבודק של "אל על" הבין בסדרה של שאלות בסיסיות שמשהו חשוד בקשר אליה. את זה, לפחות נכון להיום, אף מכונה לא יודעת לעשות.