לאורך ההיסטוריה, לא מעט כלי נשק הצליחו להפתיע עם יכולות מעולות ודיוק מרהיב – אבל גם לא מעט הצליחו לאכזב. המחבר סטיב דוהרטי סוקר אותם בספרו "כלי הנשק הגרועים ביותר בעולם", וה-Business Insider בחר את השמונה שללא ספק התעלו על אחרים. כלומר, מלמטה.
8. סטן MK II
התת-מקלע הבריטי ששימש במשך מספר שנים את חיילי צה"ל נחשב לנשק גרוע במיוחד. הוא נוטה לפספס לעיתים קרובות, ולפעמים הכדורים שלו פשוט "מדלגים" מעל המטרה. ייצורו של הסטן החל במלחמת העולם השנייה, ומאז הוא יצא במספר גרסאות. "בתקופה שבה בריטניה התמודדה עם המלחמה, היה לה צורך דחוף באמצעי לחימה", מסביר דוהרטי. "סטן היה מהיר וקל להרכבה, וזה היה הרבה יותר טוב מכלום".
7. הבזוקה
לבזוקה המפורסמת הייתה בעיה אחת: כשחייל ירה בכלי הנשק השנוי במחלוקת הזה, הוא חשף את העמדה שלו ולמעשה ירה גם אבק, פסולת ולהבות. מדובר בנשק אמריקאי שייצורו החל בשנת 1942, והוא למעשה מטול רקטות נגד טנקים. "הדבר הכי טוב בבזוקה, הוא שהיא יצרה את הבסיס לכלי הנשק הטובים יותר שבאו לאחר מכן", מוסיף דוהרטי.
6. אקדח תופי לה-מאט
אקדח תופי הוא סוג של כלי נשק שבו התחמושת נמצאת בתוך תוף. העובדה הזו גורמת לכלי הנשק להיות מוכן לירי באופן קבוע, בלי שיש צורך לדרוך אותו קודם. אקדח לה-מאט שייצורו החל בשנות ה-50 של המאה ה-19 שימש את הכוחות הלוחמים במלחמת האזרחים האמריקאית. דוהרטי מסביר שבעוד שרעיון ה"פעולה הכפולה" (כלומר, דריכה וירייה) נשמע כמו רעיון יעיל בתיאוריה, במציאות הוא הוכח כגרוע ומסרבל.
5. קרומלאוף
הקרומלאוף היה יכול להיות רעיון נהדר – אילו רק חוקי הפיזיקה מהסרטים המצוירים היו מתקיימים גם במציאות. הקרומלאוף, מעין אביזר בצורת קנה מעוקל, היה אמור לירות מעבר לפינות בזוויות שבין 30 ל-45 מעלות הודות למבנה שלו, וכמו כן כלל גם כוונת מתאימה. אחרי שהושקעו לא מעט משאבים בפיתוח הנשק הזה, הוחלט שהוא פשוט יקר מדי, ובעיקר לא ניתן לייצור בכמויות גדולות. ייצורו החל בשנת 1945 בגרמניה בתור ניסיון נואש לשנות את פני המערכה בשלהי מלחמת העולם השנייה.
4. השושא
שנת 1915, ימי מלחמת העולם הראשונה. השושא הצרפתי, מקלע קל שזכה לתואר המפוקפק המקלע הגרוע ביותר שנכנס לשירות צבאי, היה כל מה שמקלע לא אמור להיות. מנגנון הירי שלו נתקע לעיתים קרובות ובוץ, לכלוך, וגורמים זרים אחרים חדרו אליו בקלות.
3. ג'יירוג'ט
נשקים ממשפחת הג'יירוג'ט יוצרו באמצע שנות ה-60 בארצות הברית. האקדחים מהמשפחה ירו מעין רקטות קטנות, אך הם היו לא מדויקים בעליל. הם נחשבו לאיטיים, לא אמינים, ונכשלו לעומת מקביליהם בשוק.
2. אקדח מארס
ממציא אנגלי בשם פאיירפקס ניסה בתחילת המאה ה-20 ליצור אקדח חצי אוטומטי בעל טעינה עצמית. אלא שהאקדח שלו היה כל כך גרוע, שמפקדים בצבא בצבא הבריטי שהתנסו בו אמרו "מי שירה בו פעם אחת, לא ירצה לעשות זאת שוב לעולם". הוא היה מסובך לתפעול ולפעמים פלט מחסניות משומשות היישר לתוך פני היורים. "כ-80 יחידות שלו יוצרו, עד אשר שהוא נעלם, ובצדק", מסכם דוהרטי.
1. אקדח תוף אפאצ'י
דוהרטי אומר שזה ללא ספק כלי הנשק הגרוע ביותר ברשימה הזו. האפאצ'י (לא המסוק, כן?) היה מעין שילוב של אגרופן, סכין ואקדח – אבל אף אחד מהם לא באמת פעל. להב הסכין היה דק מדי, האקדח היה לא מדויק וההדק, שלא היה עליו כל מגן, היה נלחץ בטעות לעיתים קרובות מדי. למזלנו הוא נשכח אי שם בסוף המאה ה-19, אז יוצר להגנה עצמית.