יום שני, שעת בוקר, קניון הזהב בראשון לציון. מאות מבלים יושבים בבתי הקפה, פוקדים את החנויות, פותחים את הבוקר ברוגע. הם לא יודעים שביניהם מסתובבים אנשים שעוקבים אחריהם, בוחנים אותם ולפעמים יוזמים איתם שיחה כדי לאסוף עליהם מידע. זה יכול להיות הבחור שיושב לידם ב"ארומה" או זה שכאילו מסתכל על ספר בדוכן הספרים. זה יכול להיות גם השומר בכניסה. אבל אין מה לחשוש מהמרגלים האלה: הם לא כאן כדי להזיק למישהו, אלא כדי לעבור את הגיבוש של יחידת דרור.
יחידת דרור היא הזרוע המבצעית והמודיעינית של אגף המבצעים וחטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר. היא הוקמה ב-1994 כדי להילחם בהברחת סמים לכלא, וכשהיכולות שלה הוכחו בשטח עברה תהליך של הגדרה מחדש שהפך אותה ליחידה כלל ארצית ללחימה בפשיעה - בתוך מתקני הכליאה וגם מחוץ להם. זו יחידה סגורה שלא אוהבת חשיפה, אבל הם מאפשרים לנו הצצה נדירה לחלק ממבחני המיון שלהם. וזה לגמרי מזכיר סצנות מסרטי ריגול.
על הנבחנים מפקחים בין השאר רב-כלאי (מקביל לרס"ן בצה"ל) ש', סגן מפקד היחידה, ומ"מ מפקד היחידה - כלאי (מקביל לסרן) נ', קצין ההדרכה של דרור. בין תרגיל לתרגיל הם מספרים לנו על פעילות היחידה ועל אנשיה, ומפתיעים אותנו עם כמה סיפורים שלא נחשפו בציבור.
"למודיעין שהיחידה סיפקה היה תפקיד מאוד מאוד דומיננטי במבצע 'שובו אחים'", אומר לי ש' בשלב מסוים.
"כמה דומיננטי?", אני שואל.
"קריטי", אומר הרב-כלאי, "ולא נוסיף מעבר לזה".
מי אמר שלא כל יום פורים
התפקיד של יחידת דרור הוא מודיעיני בעיקרו: הייעוד שלה הוא לתת מענה לפשיעה בבתי הסוהר. מדובר בראש ובראשנה בהברחות של סמים, טלפונים, וגם אמל"ח וחומר נפץ. סחורה שהאסירים יודעים להסליק כך שלא תתגלה בחיפוש שגרתי בתאים.
אנחנו יושבים בנחת על כוס של אספרסו, צופים על הקניון (וכנראה שגם על הנבחנים, שאני לפחות לא מבחין בהם), ו-ש' מסביר: "ברגע שמתקבל מידע על הברחה, אנחנו נהיה שם. אנחנו יודעים לעשות מארבים, להתחפש ולתצפת, ואנחנו גם יודעים לזהות פעילות שהיא סמי צבאית". האנשים של דרור יפעלו בכל מקום שצריך כל עוד יש לזה הקשר של מתקן כליאה, גם אם הפעילות עצמה תהיה עשרות קילומטרים מכל בית סוהר.
הנה דוגמה לפעילות השוטפת: לא מזמן התקבל ביחידה מידע על הברחת סמים קשים לאחד מבתי הכלא בארץ. בשיתוף פעולה עם יחידת מצדה והמשטרה, הם התמקמו במארב בתחנות אוטובוס בצומת בית ליד. המידע אמר שכל המעורבים בעסקה יתקבצו בתחנה ויבנו נתיב הברחה חדש לבית הכלא. ספק אם מישהו בתחנה חשב שהגברת הקשישה על הספסל, עם סלי מזון והכל, תיעלם ותחזור כעבור דקות עם תגבורת. הזקנה הספיקה להפוך לבחור שרירי בשמלה פרחונית וחזה ספוגים גדול, שעצרה עם חבריו שלושה חשודים. בכליהם נמצאו 42 גרם קוקאין, מחולקים ל-294 מנות.
קבלת מידע היא רק תחילת הדרמה. לוחמי דרור יודעים להסוות את עצמם בתוך בתי הכלא, בבתי משפט ובבתי חולים שמנוצלים לפעילות עבריינית כשאסירים מאושפזים שם. גם מארבים בערים ובשטחים פתוחים הם חלק מהרפרטואר. "כל מידע נבדק בקפידה, בין השאר כדי לוודא שהמניע האמיתי הוא לא לגרום לפעילות שלנו ואז לפגוע בנו", אומר רב-כלאי ש'. "אנחנו צריכים לראות גם שלא גורמים לנו לעבוד על הסחה, מידע שבעצם מסתיר הברחה אחרת. בתכנית המבצעית אנחנו יודעים להיות ערוכים בנקודה מסוימת, ועם לחיצה על כתפור לשנות למקום אחר בלי לחשוף את עצמנו".
מדי פעם מופיעות בתקשורת כתבות על סיכול של הברחות לבתי הכלא. "לרוב זה אנחנו", אומר ש'. "אנחנו יודעים להיטמע בכל מיני תאי שטח, בין דמויות האזרחיות וגם כאלה שלא. גם בין מבקרים בבתי הכלא. אף פעם לא ידעו מי אנחנו". באופן טבעי יש להם ארון תחפושות שלא היה מבייש תיאטרון גדול, אם כי ש' מעיד על עצמו שהוא באופן אישי דווקא מעדיף את המראה הטבעי.
לוחמינו כבר פרושים בבית המשפט
האסירים הביטחוניים הם תחום משמעותי בעבודה של דרור. מצד אחד הם מנסים בכל דרך להבריח לתאים טלפונים או מסרים והנחיות לפעילי הטרור, ומצד שני – מדובר במקור מודיעיני עצום שמשמש בהמשך את כל גופי המודיעין של מדינת ישראל. "כשאנחנו יודעים שמוברח טלפון למטרות טרור זה תופס משמעות שונה, אבל מבחינה מבצעית זה ממש לא משנה לי אם זה טלפון או גרם של סם", אומר ש'. "אסור לנו לתת לשום דבר לעבור דרכנו. האנשים מבינים שאם עבר סם, יכול להיות שגם משהו אחר יעבור".
קשה למדוד, וממילא אי אפשר לספר, כמה פיגועים הצליחו לסכל אנשי יחידת דרור. סביר שמדובר במאות. בזכות היכולות שלהם ושיתוף הפעולה המלא עם גופי מודיעין אחרים, אנשי דרור יודעים להתחקות אחר התנועות של המבריחים בחוץ, בקרב האוכלוסייה האזרחית ("אנחנו יודעים לאן זה אמור היה להגיע, לאיזה אגף ותא, ולחבר את זה", אומר ש'). כל אירוע כזה מוביל למבצע מעצר כפול ומתוזמן היטב - מי שבחוץ ומי שבפנים נתפסים בבת אחת, כדי לא לתת למי מהצדדים את הזמן להזהיר את השני.
התפיסות הן רק חלק מהעניין. חלק ממטרת הפעילות של דרור היא לזהות את דפוסי הפעולה וההתנהגות של המבריחים – בדגש על אלה שמשתייכים לארגונים עוינים. ש': "אני אוסף ראיות שבקצה יביאו אנשים לבתי משפט. בבתי הכלא יושבת ההנהגה שלהם, והחומרים שאנחנו תופסים מועברים באופן מיידי לפענוח, לחשיפה של דברים שמתנהלים מעבר למה שהעין יכולה לראות".
היחידה הזו רוויה באנשים יצירתיים ובטכנולוגיה מסווגת ומתקדמת. המפקדים פשוט דורשים את שני הדברים על בסיס יומי, סיפור לא פשוט בהתחשב בגודל היחידה. בחלק ניכר מהפעילות, אנשי דרור הם היוזמים והמייצרים של המודיעין, תהליך שמניע מבצעים כאלה ואחרים. שוב, אפשר רק לנחש כמה מחבלים נלכדו בזכות הפעילות הזאת.
דוגמה למודיעין יזום מביא לנו ש' מתחום הסמים, סיפור שהחל כשביחידה התקבל מידע על הברחה לבית הכלא דרך אסיר שהגיע לדיון בבית המשפט. "האולם היה מלא בבני משפחה של האסיר והרבה אנשים אחרים", הוא מספר. "היינו צריכים להיות מאוד יצירתיים ביכולת שלנו להיות לאורך זמן באולם. בסופו של דבר, ועם אמצעים מאוד מיוחדים, עלינו על השיטה וסיכלנו".
במקרה אחר הם עלו על תופעה של הברחות באמצעות השלכה מעבר לחומה של בית הסוהר בבאר שבע. כדי לעלות על המעורבים ברשת הם היו אמורים לשכב במארב ליד חומות הכלא והסביבה, אלא שבאזור שוכנת אוכלוסייה בדואית שמכירה על אבן וסימן בקרקע. "לעשות את זה בלי שיראו וישמעו אותנו זה סיפור עם קשיים עצומים. הם מכירים כל חלקיק של עפר, והיינו צריכים להשתמש ביכולות האישיות של האנשים ואמצעים מיוחדים כדי להיות יעילים ולא להתגלות". איך נגמר? ש' מסכם את זה כ"תפיסה מצוינת".
רק אתה ו-150 ביטחוניים
יחידת דרור בנויה כמו ימ"ר במשטרה, בשלוש זרועות. אחת - הבלשים שהם הכוח המבצעי של היחידה. השנייה היא זרוע המודיעין, והשלישית היא זרוע הפעלת סוכנים, תחום בלעדי לדרור בשב"ס. "אנחנו יודעים להגיע לאירועים שבהם מוצעים כספי שוחד לסוהרים או אסירים, ולהתחיל תהליך ארוך ומייגע של הפעלה", מסביר ש'. "אנחנו יודעים להתחקות אחרי כל קוד או ניואנס של מילה, אם זה אסירים ביטחוניים או עבריינים מכל מיני מגזרים שלכל אחד מהם יש שפה משלו. זה תהליך ארוך שמסתיים במעצרים בכלא ומחוץ לכלא, בעיתוי מאוד מדויק".
מטבע הדברים, לוחם ביחידת דרור צריך להיות אדם שיודע לעבוד בצוות, ובאופן אישי להיות מאוד ורסטילי. אותו לוחם שמתחפש, שוכב במארב או עוקב אחרי מטרה, יודע גם לפרוץ לתא. "תחשוב שלוחם נכנס בשעות שאנחנו לא בוחרים לאגף בטחוני של 120 או 150 אסירים ביטחוניים. זה משהו שמדליק את הסביבה", אומר ש'. "זה תא שטח מסובך ולא פעם אנחנו יכולים להיפגע. אנחנו חשופים לדקירות או לצורות אחרות של אלימות, גם כזו שמצריכה מאתנו איפוק ואי תגובה, כמו קללות ויריקות. הרי אסור להכשיל את הפעילות".
כלאי נ', קצין ההדרכה, מוסיף: "לוחם צריך לדעת שכניסה לתא של ביטחוניים זה לא סיפור פשוט. יש שם בעלי תפקידים, תצפיתנים ואנשים ששומרים כל הלילה ומחפשים דברים לא שגרתיים. לוחם של דרור צריך לדעת איך להגיע עד לידית התא בלי שרואים אותו. אנחנו יודעים להגיע בצורה שקטה עד לפתיחה של התא".
למרות הטריקים הייחודיים שלהם, האסירים יודעים שמשהו מתרחש כשאנשי דרור בסביבה. "המצב באגף הופך למתוח כשאני נכנס", אומר ש'. "אני לבוש אחרת, עם ציוד מלא ומסכה על הפנים. הם יודעים למה אני שם וימנעו ממני למצוא את מה שאני צריך למצוא, לא פעם בתקיפה". לא אחת זה גורר מהומות והתפרעויות, והאנשים של דרור נשארים שם עד שהרוחות נרגעות: "קורה משהו - אנחנו שם. אין דבר כזה ללכת ולהשאיר אותם עם הבלגן".
היחידה לאבטחת נישואים
הגיבוש שאני נחשף לחלק ממנו נמשך כמה ימים. "אני מחפש אנשים עם יכולת של זיקית", אומר לי כלאי נ', קצין ההדרכה של היחידה. "יום אחד הוא לוחם, למחרת הוא במעקב או במארב, כל יום זה משהו אחר".
המועמדים עוברים סינון ראשוני וראיון, והגיבוש הוא התחנה האחרונה שלהם. מה שאני רואה בקניון –או ליתר דיוק לא רואה - הוא מילוי של משימות כמו מעקב אחר אנשים מסוימים, או קשירת שיחה עם זרים לצורך איסוף מידע. כמובן שלאובייקט אסור לדעת שמדובר בנבחן, וכמובן שהנבחן חייב לחזור עם מה שביקשו ממנו.
אחרי הגיבוש ותחקיר ביטחוני ("ברמה של שב"כ"), הלוחם מתחיל קורס של חודש וחצי. ביחידה הוא ממשיך לעבור הכשרות, ורק אחרי שישה או חודשים מתחיל לעבוד בשטח.
רב-כלאי ש': "אנחנו בודקים את היכולות הפיזיות, הקוגניטיביות והמודיעיניות. הצד המנטלי חשוב לנו במיוחד. הם לומדים הכל מהכל, אפילו איך להעיד בבית משפט. הם צריכים להגיע לרמה שבה הם יכולים לפעול בכל שטח אורבני, כולל כפר שבו כולם מכירים את כולם. אם ילדי הכפר משחקים כדורגל והכדור עף לכיוון המארב, הילד יגיע עד אליהם ולא יראה אותם. חיות בר יעברו לידם ולא ירגישו בהם. רגע אחד הם שוכבים עם בגדי הסוואה במארב, וברגע הבא עולים על ציוד ומסכה ונכנסים לתא של אסירים ביטחוניים".
ש' מסרב לדבר על מספר המועמדים שנבחנים בכל גיבוש, אבל מספר ש"היה לנו מקרה שרק בן אדם אחד סיים את הגיבוש. אין פשרות. אחוז האנשים שעוברים נע בין 25 ל-30 אחוז".
הגיל הממוצע של המתגייסים לדרור עומד על 25. רוב הלוחמים ביחידה נשואים, וזה לא פשוט בהתחשב באופי העבודה שלהם. "זה יכול להתחיל בנשיקה לאישה בשעה חמש בבוקר וחזרה רק ב-12 בלילה, ולפעמים גם חזרה אחרי שלושה ימים", מספר נ'. אבל כשאני שואל מהו אחוז הגירושים ביחידה, הוא עונה: "אפס". מה הסוד? לדעתו, בעיקר העבודה שדרור היא "סוג של משפחה שמאוד תומכת במשפחות. זה יישמע מצחיק, אבל ממי שרוצה להגיע ליחידה אנחנו מבקשים אישור מהבית. שהאישה תחתום שהיא מסכימה".
אנחנו מסיימים את השיחה והם חוזרים להיות אלמונים בקניון, בדרך לעוד משימה. רגע לפני שאני יוצא משם, נ' מציע שבפעם הבאה אצטרף לפעילות מבצעית של דרור. אולי חיפוש באגף של ביטחוניים עם מסיכה על הפנים. ש' מתפלץ כשהוא שומע על הרעיון שעיתונאי ייכנס לזירה שלהם, אבל מבחינתי זה חתום וסגור.