בכל סרטי המלחמה האמריקאים, השאלה הראשונה של נשיא ארה"ב כאשר מדווחים לו על משבר עולמי היא "איזו נושאת מטוסים הכי קרובה לשם?", ויש לכך סיבה. נושאות המטוסים נחשבות לסמל סטטוס, ולא בכדי; מעטים הם חילות הים שמסוגלים להפעיל אותן, מסיבות כלכליות ולוגיסטיות. מדובר בלא פחות מערים מבוצרות הצפות על פני הים, כשהגדולות שבהן מגיעות לאורך של 300 מטר. מבחינה אסטרטגית, מדובר ביתרון צבאי מוחץ.
את נושאת המטוסים הראשונה, ה"ארק רויאל", בנו הבריטים בשנת 1914, רגע לפני מלחמת העולם הראשונה. למעשה, הם פשוט בנו משטח המראה על משחתת גדולה, ועליו הציבו מספר מטוסי קרב. במלחמת העולם השנייה כבר היו נושאות המטוסים השפיץ של חוד החנית, ונשאו בעיקר נטל הלחימה.
_c.jpg "נושאת המטוסים ארק רויאל")
אפילו סופה של מתקפת הפתע של היפנים על פרל הארבור היה ידוע, כיוון שלא היו אז נושאות מטוסים בנמל המופצץ. ואכן, מהר מאוד מצאו עצמם היפנים מול צי אדיר שהפעיל עשרות נושאות מטוסים. אלה העבירו מאוד מהר את המלחמה לערי יפן. מיד לאחר המלחמה גדלו נושאות המטוסים עוד יותר, בעיקר בשל המעבר למטוסי סילון, עד שהגיעו למה שהן כיום – מפלצות מלחמה.
צוללות משולבות בנושאות מטוסים: היתרון היפני שלא מומש
לפני שנגיע לספינות הגדולות והחדשות של ימינו, אי אפשר שלא להתחיל מהפרויקט היפני השאפתני ששילב בין נושאת מטוסים לצוללת. לקראת שלהי מלחמת העולם השנייה, כשביפן הבינו שהסוף אכן מתקרב, הם החלו לבנות כלי נשק מוזרים ביותר שאמורים היו לשנות את המאזן. אחד המעניינים שבהם היה פרויקט בו הציבו מטוסי קרב על צוללות ענק; אלו היו מגיעות ליעד בצלילה, עולות על פני השטח ושולחות מטוסי תקיפה. בתום המשימה, היה המטוס נוחת על הצוללת, שהייתה יורדת מתחת לפני המים ונעלמת. תרחיש זה היה מבטל את היתרון האווירי של בעלות הברית.
ביפן תכננו לבנות 18 צוללות-מטוסים כאלה, אולם הצליחו לבנות שתיים בלבד, שנקראו 400I ו-401I – וגם זה נעשה כשכבר היה מאוחר מדי. על גבי הצוללת נבנה האנגר אטום בצורת גליל, המסוגל להכיל שלושה מטוסים, ולאורך הצוללת נבנה מסלול המראה מיוחד. המשימה הראשונה – וגם האחרונה – אליה נשלחו שתי הצוללות, הייתה תקיפת תעלת פנמה. אבל עוד לפני שהספיקו להגיע ליעד התקבלה הודעה שהמלחמה הסתיימה, והצוות הסגיר עצמו לידי האמריקאים – מלבד מספר קצינים שבחרו להתאבד.
האמריקאית: 102 אלף טון, 330 מטר, 4.5 מיליארד דולר ליחידה
נושאות המטוסים הגדולות ביותר בעולם שייכות, איך לא, לארצות הברית – המעצמה שגם מחזיקה במחצית מכלל נושאות המטוסים בעולם. צבא ארה"ב מתהדר ב-10 נושאות מטוסים מסוג "נימיץ", שהאחרונה ביניהן נכנסה לשירות בשנת 2009. נושאת המטוסים ה-11 מסוג זה אמורה להיכנס לשירות בשנת 2014. שתיים נוספות נמצאות כרגע בתכנון, אבל ככל הנראה תבוטל לפחות אחת מהן בשל המצב הכלכלי – זאת, לאור העובדה שכל אחת מנושאות המטוסים עולה 4.5 מיליארד דולר. עלות התפעול של כל נושאת מטוסים מגיעה ליותר מ-150 מיליון דולר בשנה.
משקלה של נושאת מטוסים אמריקאית מגיע ל-102 אלף טון. היא מגיעה לאורך של 330 מטר. למרות המסה הזו, מצליחות נושאות המטוסים להגיע למהירות של כמעט 60 קמ"ש, וזאת בעזרת ארבעה מנועים המספקים 250 אלף כוחות סוס ומופעלים על ידי שני כורים גרעיניים.
את כל העוצמה הזו מפעילים 6,000 אנשי צוות, שלמרות גודל הספינה חייהם אינם קלים: שירות על נושאת מטוסים אמריקאית כולל מחזור חיים בן חצי שנה, כלומר חצי שנה של פעילות בים, שלאחריה חצי שנה בנמל הבית. על כל נושאת מטוסים מוצבים לא פחות מ-90 כלי טיס שונים, כולל מטוסי קרב, מסוקים ועוד. כל תנועה של ספינת הענק הזו מלווה בצי של 10 ספינות טילים ושתי צוללות המגינות עליה. כל צי שכזה נקרא "כוח משימה".
מעבר לכך, מפעילה ארה"ב עוד 10 נושאות מסוקים, ספינות ענק שנושאות טייסת קרב ובה כ-40 מסוקים. על כל אחת מהן מוצב גם גדוד או שניים של המארינס, על ציודו המלא, כולל כלי רכב.
הבריטית: מקפיצים את המטוס לאוויר באמצעות פליטת גז
לבריטים, אלה שהתחילו כאמור את טירוף הספינות העצומות הללו, יש כיום רק נושאת מטוסים אחת. על פי התכנונים, אמורות להיכנס לשירות עוד שתיים עד לשנת 2016. נושאת המטוסים הבריטית, "אילסטריוס", נמצאת בשירות מבצעי מאז שנת 1982. היא קטנה משמעותית מהדגמים האמריקאים ושוקלת "רק" 22 אלף טון. אורכה מגיע ל-210 מטר.
על סיפונה מוצבת טייסת ובה 12 מטוסי הארייר, וכן טייסת נוספת של 12 מסוקים מסוג סי קינג ומרלין לחילוץ וללחימה נגד צוללות. במצב מלחמה, יוצבו על נושאת המטוסים שישה מטוסים נוספים. על סיפונה משרתים כ-1,000 אנשי צוות, מהם כ-300 שייכים לגף האווירי, כולל טייסים, מכונאים ועוד.
בשל גודלה של הספינה, המטוסים ממריאים ממסלול קצר שלמעשה מקפיץ בעזרת פליטת גז את המטוס לאוויר. את הנחיתה מבצע ההארייר אנכית, בדומה למסוק. הספינה מוגנת על ידי מספר תותחי "שומר השער", שמסוגלים לפגוע במטרות מהירות, כולל טילים, ובנוסף יש לה יכול לשגר טילי ים-ים לטווחים ארוכים. הספינה פספסה את מלחמת פוקלנד, אך השתתפה במלחמות עירק ובמבצעים בסיירה ליאון ואף במהלך מלחמת לבנון השנייה, אז חילצה אזרחי בריטים מהמדינה.
הצרפתית: הגרעינית הראשונה באירופה
גם הצרפתים מחזיקים בנושאת מטוסים אחת, ה"שארל דה גול", שנמצאת בשירות מאז שנת 2001. על הספינה הצרפתית מוצבים כ-40 כלי טיס מסוגים שונים, כולל טייסת של מטוס הקרב החדש, רפאל. בנוסף, ישנם מסוקים נגד צוללות מסוג "סופר קוגר" ודגם נוסף של המסוק המיועד לצרכי חילוץ.
הצוות הימי של הספינה מונה 1,350 מלחים, ואילו הצוות האווירי מונה כ-650 חיילים. נושאת המטוסים הזו עלתה למשלם המיסים הצרפתי 3 מיליארד אירו, והיא הראשונה באירופה שמתהדרת בהנעה גרעינית.
_underway_2009_c.jpg "נושאת מטוסים צרפתית (צילום: צבא ארצות הברית)")
ה"שארל דה גול" מגיעה לאורך של 260 מטר ומשקלה עומד על 40 אלף טון. היא מגיעה למהירות של 50 קמ"ש. הספינה מוגנת על ידי מערכות אלקטרוניות מתקדמות, כמו גם מספר רב של טילי נ"מ מדגם "אסטר". "דה גול" מרבה להתאמן עם חילות ים זרים, בעיקר של ארה"ב. היא פעילה מאוד במלחמה באפגניסטן והשתתפה גם במלחמת עירק השנייה. לצורך הגברת עוצמת הכוח וגם לשם הגנה טובה יותר, היא תנוע תמיד מלווה במספר ספינות מלחמה.
משטח עצום ופגיע או יתרון אסטרטגי שאי אפשר לוותר עליו?
בסך הכל, 11 מדינות בעולם מפעילות נושאות מטוסים. לרוסים יש את ה"אדמירל קוזנצוב", עליה מוצבים כ-40 מטוסים מהדגמים הימיים של מטוסי המיג 29 וסוחוי 27; זו ספינה בעלת הנעה גרעינית שמעולם לא השתתפה בפעילות מבצעית.
לחיל הים הספרדי יש שתי נושאות מטוסים, וכך גם בחיל הים האיטלקי; חלקן נכנסו לשירות בשנת 2008. שאר המדינות שמפעילות נושאות מטוסים – כמו הודו וברזיל – מפעילות דגמים ישנים, שבדרך כלל נרכשו ממדינות אחרות אחרי ותק של יותר מ-20 שנה. כך גם במקרה של נושאת המטוסים של סין, שתצלומה פורסם ברעש גדול בשנה שעברה. גם שתי הספינות העתידיות של חיל הים הסיני הן ספינות רוסיות ישנות שנמצאות כיום בתהליך של שיפוצים ושדרוגים.
הפעלת נושאות המטוסים עומדת במרכזו של ויכוח עולמי. המתנגדים טוענים כי מדובר בעלות כלכלית גבוהה מדי שלא תמיד משתלמת, ובנוסף מציינים כי מדובר בספינה פגיעה במיוחד בשל גודלה. מי שבעד השימוש במפלצות הללו מציין כי לא ניתן להטביע את הספינות בשל אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, כי נושאות המטוסים אינן פועלות לבדן, וכי השימוש בהן מעניק גמישות פעולה רחבה. לכך יש להוסיף שבזכות ספינות אלו ניתן להציב כוח גדול בכל מקום בעולם, מבלי שצריך לקבל שום אישור לכך מאף מדינה. נושאת המטוסים היא הרבה יותר מאמצעי לחימה – מדובר בכלי שמאפשר למקבלי ההחלטות להציג עוצמה ויכולת פעולה מהירה במקרים מסובכים במיוחד.