חיל האוויר האמריקאי מאשר שמערך מפציצי הענק שלו מסוג B-52H נפרד מפצצות גרעיניות. החימוש הגרעיני היחיד שהמפציץ הזה נושא כרגע הוא טיל שיוט AGM-86 בעל ראש נפץ גרעיני. רוב הטילים הללו הוסבו לגרסה לא גרעינית בשל הסיכוי הנמוך לשימוש בהם ובעתיד יוחלפו בטיל שיוט ארוך טווח וחמקני.
השמועות על כך שמפציצי הענק האייקונים לא יישאו יותר פצצות גרעין החלו לצוץ כבר בחודש ספטמבר האחרון. ההחלטה שלא להשתמש בפצצות ש"נופלות" הגיעה אחרי ההבנה שהמטוסים האלה "לא יכולים לשרוד בשדה הקרב כמו מפציצים חמקנים מסוג B-2".
B-52 לא יכול להיכנס לשטחי האויב או אזורים מוכי טילים משום שמדובר במפציץ איטי וכבד. האמצעים היחידים שהוא יישא יהיו כאלה שניתן לשגר מרחוק.
B-52H הוא המפציץ הוותיק ביותר בחיל האוויר האמריקאי ובין הוותיקים בעולם. המריא לראשונה ב-1952 ואף ביצע הפצצות כבדות בשמי וייטנאם, משם הגיע גם לעיראק, אפגניסטן ומדינות נוספות.
המפציץ הזה מסוגל לשאת לא פחות מ-31 טון פצצות בגופו ועל הכנפיים ולהוביל אותן לטווח עצום של כ-16,000 ק"מ כולל כאמור חימוש גרעיני. על היותו מוצלח תעיד העובדה שעבר שדרוגים רבים כולל כמה שבוצעו ממש בתקופה האחרונה ונועדו להאריך את חייו בשירות חיל האוויר האמריקאי עד לשנת 2050.
השימוש במפציצים מהסוג הזה עם טילים אורכי טווח מול מערך נ"מ כבד הוכיח את עצמו כבר במלחמת המפרץ הראשונה. למעשה החימוש הראשון שחדר לעיראק היו טילי AGM-86 ALCM ששוגרו מרחוק והשמידו את המטרות שלהם עוד לפני שחמקנים מסוג F-117 נכנסו למרחב האווירי של עיראק.
בדרך כלל כשארה"ב רוצה להעביר מסר, למשל לאיראן, היא שולחת לאזור מספר מפציצים כאלה ומפיצה סרטונים שלהם באוויר. בשנה האחרונה הם עברו שדרוג של מערכת השיגור שהיא סוג של מחסנית פצצות מסתובבת (CRLs) שממוקמת בתוך גוף המטוס ועליה תולים את הפצצות. כאשר המפציץ מגיע ליעד המערכת הזו מסתובב ומטילה את הפצצות במהירות.
המשגר המשופר נושא כ-20 פצצות חכמות מונחות במשקל של 500 ק"ג כל אחת. זה לא כולל נקודות על הכנפיים, מה שהופך את המטוס למשאית ענק של פצצות וטילים ולמעשה הסיבה למה ארה"ב לא מוותרת עליו.