לסגן נירן תורג'מן, מפקד צוות אימונים במדור הפס"ד (הפרות סדר) בבא"פ לכיש, יש כמה סיבות טובות לרצות שסופו של חודש ספטמבר יעבור חלק. מעבר לשאיפה המובנת מאליה שההכרזה הפלסטינית על מדינה לא תגרור סבב נוסף של מהומות ושפיכות דמים – יש לו גם מניע אישי. לידיעת הקורא אבו-מאזן: אם הימים האחרונים לחודש ספטמבר יעברו בשקט, תורג'מן יצליח לגזור את החוגר שלו כבר בסוף החודש ולצאת לאזרחות. מה שנקרא, תעיר אותי כשספטמבר יגמר – וקח אותי ישר לקוסמוי.
אלא שגם אם תפילתו של תורג'מן תענה, והתסיסה בגדה תסתכם בכמה דגלים שהונפו גבוה מידי באוויר, עד לשעת השי"ן תהיה לו לא מעט עבודה. ככה זה כשאתה צריך להמשיך ללמד את הכוחות שמגיעים מידי יום לשטח את השלבים בהתמודדות עם הפרת סדר, וכשהלו"ז לא מותיר יותר מדי מקום לאפטרים.
"כשרק הגעתי לכאן, לפני כמה שבועות, כמעט ולא היו לנו אימונים - אבל החל מלפני חודש וחצי בערך התחלנו פה במדור להרגיש את העומס, בטירוף", הוא מספר. "מאז הגרף מלא, הכל מפוצץ. אין מקום לדחוף סיכה".
את העדות הזאת אפשר בהחלט גם לתרגם לנתונים מספריים. בחודשיים וחצי האחרונים נאלץ המדור, אשר הוקם לפני כשנתיים וחצי בסך הכל, כמעט לשלש את כמות אנשיו ואת מספר האימונים שהוא מעביר ליחידות הלוחמות בצבא כהכנה לקראת העימותים הצפויים. אנשי הקבע שמשרתים כאן (וחייל החובה האחד) יודעים היטב שלא מספיקה ההצטיידות הצה"לית באמצעים לפיזור הפגנות, והם עובדים מבוקר עד לילה כדי להבטיח שבכל רגע נתון יהיה גם מי שיסביר לכוחות על ההבדלים בין רימון גז לרימון הלם – ולמה בשני המקרים חשוב מאוד לשחרר את הנצרה לפני שזורקים.
"חייבים להיות מוכנים לכל תרחיש"
את השבוע הזה פותח הצוות של סגן תורג'מן עם גדוד החילוץ וההצלה "שחר" של פיקוד העורף. אחרי נסיעה קצרה מהבא"פ (בסיס האימונים הפיקודי) לשטח האימון, כשתורג'מן פותח בחלק העיוני של היום, הוא נתקל בנציגות די דלילה של כל אחת מהפלוגות. הסיבה: במסגרת ההתחממות בדרום הוקפצו מרבית הלוחמים בפלוגות שביט, חץ ורותם ליישובי עוטף עזה כדי לממש את ייעודם המקצועי ולהיות מוכנים לחילוץ נפגעים והרוגים.
מפקד פלוגת החץ , סרן נהרי דניאל, פותח את האימון במספר מילים: "כולם פה יודעים על ההתראות ועל הצפי של מה שהולך להיות", הוא אומר ללוחמים היושבים בשטח המוצל. "אנחנו חייבים להיות מוכנים לכל תרחיש".
כמה דקות אחר כך, האימון נכנס לשלביו הראשונים, וכמו כל מורה טוב – סגן תורג'מן מתחיל עם הרבה מאוד חומר רקע, בניסיון לרדת לשורש הבעיה. "אף אחד לא יודע מה תהיה התשובה שתתקבל באו"ם", מסביר המדריך. "אפשר רק להניח שהיא תהיה חיובית, ואז נראה בכל רחבי הגדה תהלוכות שמחות וצוהלות. במידה והיא תהיה שלילית – הצפי הוא שהפלסטינים יצאו לתהלוכות זועמות יותר". הלוחמים תולים בו עיניים עייפות. נראה שהם עדיין מתלבטים איזו מן האופציות טובה יותר - אבל כך או כך, ברור שכרגע ההתחממות הגלובאלית, והטמפרטורות המזנקות שאיתה, מטרידות אותם הרבה יותר מהתרחישים המאיימים.
את מקומו של סגן תורג'מן תופס עכשיו אחד המדריכים האחרים, וההסברים המפוצצים על אופי ההפגנות מפנים את מקומם לטובת הוראות שימוש ספציפיות בכלים שלפניהם והדגמת ירי באלפ"ה (אמצעים לפיזור הפגנות). המבט הכבוי בעיניים של הלוחמים מתחלף ברצון להיאבק על זכותם להיות אלו שמדגימים, אך המ"פ ממהר לצנן את הרוחות ומסביר שבסופו של דבר כולם ירו, ואפילו יקבלו על זה תעודות הכשרה.
עם כמה שההתלהבות הזו מחמיאה לפרזנטור האלפ"ה, סמ"ר רפאל סופר, שמשמש מדריך במדור בשנה וחצי האחרונות - מבחינתו היא דווקא שייכת לתקופות אחרות. "בעבר החיילים היו מתלהבים באימונים שלנו בעיקר מהירי, אבל היום יותר קל להבחין לרוב ברצון שלהם באמת ללמוד את רצף הפעולות ולהבין את הטכניקות לפיזור ההפרות סדר", הוא אומר. "כמו שאני מבין, המפקדים שלהם מחדדים אצלם את החשיבות של זה. הם שומעים שבכל הצבא מדברים על ספטמבר - והם ממש לא רוצים להגיע לא מוכנים".
המטרה: לאמן כל לוחם בצה"ל
בסוף ההדגמה, כשהחיילים מתנפלים על הרינגו, השאט-גן והררנ"ם (רימון רובה נגד מפגינים) שנשארו ללא השגחה על השולחן, סופר מתפנה לדבר על איך זה מרגיש להיות "מדריכת חי"ר" של הפס"ד. "התפקיד קצת שוחק, אבל זה מאוד תלוי בפלוגות מולן אתה עומד", הוא אומר. "יש פלוגות של לוחמים עייפים, כאלה שסוחפים אותך בעייפות שלהם. אבל עדיין, בשום מקרה אנחנו לא מוותרים כאן על כלום, אפילו לא על הפרט הכי קטן. זה הרי תחום שבו כל טעות קטנה יכולה להוביל למפולת שלגים".
ובאמת, לחיילים במדור ההפס"ד ברור שבתחום העיסוק שלהם כיום אין הרבה מקום לפשרה. במציאות שבה הקודקודים בצה"ל לא מפסיקים להדגיש עד כמה עדין יכול להיות המעבר בין תהלוכה המונית חולפת להסלמה רצחנית, הם יודעים כי הגבול בסופו של דבר עובר בכל התנהלות לא מבוקרת של חפ"ש בשטח - "אפקט הרב"ט", אם תרצו - ולא רוצים להשאיר מקום לספק.
זו גם הסיבה שהיומיום שלהם נראה כמו שהוא נראה. קשה מאוד למצוא שבוע אחד בתקופה האחרונה בו כל אחד מהם לא חתם לפחות שלושה אימונים - ולפעמים, הם מספרים, זה יכול להגיע עד למצב בו אימון אחד מתחיל בשש בבוקר, וממנו ישר ממשיכים לאימון נוסף בצהריים. אפילו עכשיו, תוך כדי שסופר והמפקד שלו מעבירים אימון באזור הבא"פ, שני צוותים אחרים נמצאים בבא"ח צנחנים כדי להרביץ גם שם קצת מהתורה. ואם האינטנסיביות הזאת לא מספיקה, מסתבר שבשבועות האחרונים הצבא עבר לשיטת "תעביר את זה הלאה", והחל מחודש יוני ביצעו בבא"פ קרוב לחמש השתלמויות למפקדים בגדודים, במטרה שאלה יאמנו את חייליהם. ככה זה כשהשאיפה המרכזית היא לסמן בשבועות הקרובים "וי" על כל לוחם ולוחם בצה"ל – והשעון באולם העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק ממשיך לתקתק ללא הרף.
"אין יום שאין בו אימון", אומר תורג'מן ונאנח. "הריטואל הזה חוזר על עצמו כל הזמן כי בצה"ל מבינים שזה חשוב שכל לוחם יידע איך להתנהל ברגע האמת. אנחנו בסוף הגורם המבצע".
למרות הקצב המהיר, המדריכים לא פוטרים את עצמם מלוודא שכל אחד מהחיילים שעוברים תחתם יצא כשהוא בקיא ברזי ההפס"ד. זה מתחיל במבחנים שכל חייל ממלא בסוף האימון – "החומר קל, לא קרה שמישהו אי פעם נכשל במבחן" - ונמשך בתחושות שהם גוררים איתם לסופי השבוע בבית. "ברור לי שאני ממלא תפקיד שהוא בסך הכל פונקציונאלי בתוך הצבא, אבל הרקע שבו אני פועל בימים האלה מעלה מידה מסוימת של אחריות שיכולה קצת להפחיד", מגלה תורג'מן. "רק אתמול יצא לי לדבר על זה עם אימא שלי - אני יודע שהתרגולת נעשית הכי טוב שאפשר, אבל בסופו של דבר התסיסה בשטח תמיד יכולה להפתיע, ואין שום אינדיקציה לדעת מהי מידת ההטמעה של החיילים".
"קל יותר להיות פלסטיני; אתה לא צריך להתחשב במי אתה פוגע"
לקראת סוף היום, אחרי שלמדו לירות מספר בלתי מבוטל של רימונים וכדורי גומי, דפקו ריצת אמוק לתוך מגני גוף כדי לגלות איך זה מרגיש לחסום בגופך, וזכו ללא מעט הפוגות מתודיות, מגיע החלק שלו כולם ציפו – תרגיל "בימוי אויב".
הכוח מגדוד שחר מתחלק לשניים, ובשעה שהחצי הראשון אוחז בכלים שרק למד להכיר ומתמגן לקראת ההפגנה, החצי השני, אשר זוכה לגלם את הצד המפגין, עושה את דרכו בעלייה המתפתלת שבתוך הלש"ביה בבא"פ, דגלי פלסטין ביד והתרגשות קלה ממשחק התפקידים בלב. ה"פלסטינים" הטריים נשענים על אחד מבנייני הענק העשויים מקרטון, אלו שאמורים לדמות כפר איו"שי ובעיקר מזכירים תפאורה של יריד "פסח מהאגדות", ומתכוננים להוראות.
בשעה שהכוח שנשאר למטה מתחמש ברימוני גז מדמיע ובכדורי גומי, הם בינתיים מתחמשים בכמה אצטרובלים - כי בכל זאת, אבנים זה כואב – ומתאספים סביב אחד המדריכים מהבא"פ. הוא, שממש כמו יתר חבריו למדור מוצא זמן בין אימון לאימון כדי לצאת למוקדי ההפגנות הקבועים של סופי השבוע בניסיון לפגוש את המציאות ולחזור עם תובנות חדשות לשיעורים, מלמד אותם את להיטי ההפגנות האחרונים. "פרי פרי פלסטין", הוא צועק והם חוזרים אחריו. "ברוך בידם – ידיקי יא סאדם", הם צורחים ולא מתעכבים על משמעויות.
"אני מרגיש כאילו אנחנו בקורס חמאס", זורק רב"ט נתנאל סלע מפלוגת החץ.
"באמת נראה שיותר קל להיות פלסטיני מחייל ישראלי", מוסיף רב"ט אור וינוקור. "אתה לא צריך להתחשב במי אתה פוגע, או במה. אתה מונע מאידיאולוגיה נטו".
האות ניתן, ההפגנה מתחילה, ובראש הצועדים בולט בדמות המפגינה הקשישה רב"ט וינוקור, כשהוא עטוי שמיכת פיקה משובצת. "תרחמו, יש פה זקנה", צועק אחד המפגינים לעבר כוחות צה"ל כשרימוני הגז מתחילים לעוף באוויר.
המהומה מתגברת ונדמה שהחיילים שהתחפשו לפלסטינים לא מחמיצים שום הזדמנות להוציא קצת אגרסיות על החברים והמפקדים. הם מקללים בלי סוף ופה ושם כמה מהם גם מכופפים את החוקים ומשליכים כמה אבנים. בשלב שהכוחות שועטים לעבר המפגינים ומתפזרים בתוך הכפר המדומה, המ"פ מחליט לרכז את כולם ולהזכיר להם שהם בעצם מאותו הכפר.