משככי כאבים במקום צילום רנטגן: ס', כיום בת 27, התגייסה לצבא לפני כתשע שנים ושירתה כמדריכה בקורס מדריכות איסוף קרבי ובהמשך כמדריכת ניווטים. במהלך שירותה אובחנה ס' כסובלת מגמישות יתר לאחר שהתלוננה על כאבים עזים בברכיים. היא נבדקה מספר פעמים על ידי אורתופדיים צבאיים ואלה המליצו לה לקחת משככי כאבים ולקבל טיפולי פיזיותרפיה.
לטענת ס' היא ביקשה לעבור צילומי רנטגן כדי לאתר את מקור הכאבים, אך לא קיבלה מענה מגורמי הרפואה בצבא. כעבור כמה חודשים, החליקה ס' בחדר האוכל בבסיס ושברה את הירך. היא הועברה לטיפול בבית החולים רמב"ם, שם עברה צילום רנטגן. בצילום התגלה שהיא סובלת מגידול שפיר בברך.
כעבור כמה שבועות הועברה ס' לטיפול בבית החולים איכילוב, שם נותחה במפרק הירך והרופאים הסירו את הגידול מברכה. לאחר תהליך שיקומי, ס' פנתה לקצין התגמולים במשרד הביטחון וביקשה להכיר בה כנכת צה"ל. קצין התגמולים דחה את תביעה בנימוק שלא נמצא שום קשר בין הגידול לבין שירותה הצבאי.
באמצעות עו"ד מירב וייס-קרטייה הגישה ס' ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בחיפה. לערעור צירפה ס' חוות דעת של רופא מומחה, ד"ר יהודה קולנדר שקבע בצורה חד משמעית שהטיפול במהלך השירות הצבאי היה רשלני: "האיחור באבחנה והופעת השבר הפתולוגי שנגרם עקב הגידול ועקב ההחלקה הבנאלית בחדר האוכל, גררו יצירת נכות לצמיתות שניתן היה להימנע ממנה".
מנגד טען רופא מומחה מטעם קצין התגמולים, שמדובר על מקרה של התפתחות גידול שלא נגרם מהשירות הצבאי ואין הוכחה שהוא אכן התפתח בזמן השירות. לטענתו, לא מדובר ברשלנות רפואית אלא באיחור באבחון ובליקוי במחשבה הקלינית ושאין הצבא אחראי לגידול. בסופו של דבר הסכים המומחה להכיר בחיילת כנכה בשיעור של 50% בלבד.
מומחה מטעם בית המשפט הדגיש שאילו ס' הייתה נשלחת לצילום רנטגן חודשיים לפני הנפילה, הגידול היה מתגלה והיה סיכוי מסוים למנוע את השבר הפתולוגי.
השופטים החליטו לקבל את ערעורה של ס' ואת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולקבוע לה החמרה באחוזי הנכות ל-75%. השופטים חייבו את משרד הביטחון לשלם לה סכום של 10,000 ש"ח הוצאות משפט.