"כשנסענו ליוון, הבנו שבישראל פליטים תמיד נחשבים לדבר רע, פליטים זה טרור. ואז אנחנו מגיעים, עומדים על החוף ורואים אנשים שאין להם כלום, בלי נעליים אפילו. ילדים וזקנים שלא מאיימים על אף אחד והלב נשבר. אתה אומר לעצמך, מה עושים עם הדבר הזה". את הדברים אומר לי ליאור ספרנדאו, צלם ותיק שראה הרבה מאוד במסגרת עבודתו. הוא יצא ליוון לעוד משימה חדשותית, הפעם עבור רשת ABC, אבל חזר הפעם עם מסמך עוצמתי ומרגש במיוחד.
רובנו מעדיפים להתעלם מבעיית הפליטים, ואם לא להתעלם אז לראות בה משהו סטטיסטי בלבד: רוב דיווחי החדשות הם על כמה פליטים נכנסו בכל יום, כמה נהרגו בדרך ומה זה יעשה ליבשת ה"לבנה". בראייה של לא מעט ישראלים פליטים הם דבר רע; ליאור רצה להביא משהו אחר מעבר לחדשות, וחשוב לו להדגיש שמדובר בנקודה אנושית בלבד בלי שום סממן פוליטי.
"הייתי חייב להוריד את המצלמה ולהושיט יד"
לצד המצב הקשה של הפליטים הוא ראה גם את הצד השני: "יש פה אנשים מכל העולם, כולל מישראל, שהגיעו כדי להתנדב. בעצם למטרה הזאת הגענו, אנחנו עושים סרט דוקומנטרי על יחידות החילוץ של ישראל בכל העולם. בעבר היינו בנפאל למשל, והפעם הגענו ליוון. בכל פעם שאני חוזר ממשימה כזו, אני רוצה להביא את הסיפור של האנשים שבדרך כלל אנחנו לא נוגעים בהם. הייתי צלם חדשות וראיתי שכל הזמן אתה במרדף אחרי האייטם הבא והסקופ הבא, ואין לך בדרך כלל את הזמן להעביר את הסיפור של האנשים".
אז הפעם, בניגוד למשימות הקודמות שלו, ליאור הכין יחד עם חבריו סרטון שמציג את הפן האנושי של הבעיה אותה יצא לתעד. כפי שניתן לראות, לא מדובר בעוד דיווח שמציג נתונים סטטיסטיים, אלא בהתמקדות באנשים עצמם - ברגעי השבר הקשים, בהלם, בדרמה האדירה ולא פחות חשוב, ברגעי המפגש עם המתנדבים הרבים שעזבו הכל כדי להעניק לאחר.
"אני רוצה להעלות את המודעות של האנשים, שיקבלו גם את הצד השני ויסתכלו על המצב בעין יותר רחבה", מסביר ליאור את מה שעמד לנגד עיניו בעת הכנת הסרטון. "הלכתי כצלם לקבל את הסיפור שלי, אבל כשעצרתי וראיתי מה קורה סביבי, הייתי חייב להוריד את המצלמה ולהושיט יד", אמירה מאוד נדירה, בייחוד מפיו של צלם מקצועי שבדרך כלל לא יעצור את עבודתו. "עזרתי לאנשים לצאת מהמים ונדהמתי מהעבודה הבינלאומית שמתבצעת בשטח. בשבילי, זה היה רגע של תקווה לאנושות. הייתה שם דינמיקה של ישראלים, יהודים וערבים שעובדים יחד ונותנים טיפול לסורים יחד עם מתנדבים מכל העולם, כולל ממדינות שמחרימות את ישראל".
>> מכורים לפז"ם? כך תקבלו את הידיעות ישר לסלולר
הפליטים היו מודעים היטב לעובדה שהם מטופלים בין היתר, על ידי ישראלים, מסביר ליאור. "חלק מהרופאים לבשו חולצות ועליהן דגלי ישראל. היו שם המון רגעים יפים, לדוגמה אבא סורי שמנשק במצח רופאה ישראלית שטיפלה בבן שלו".
מעניין לציין, על פי העדות של ליאור, שרוב האנשים שמסייעים לפליטים הם ארגוני מתנדבים, ולא מדינות, כשכל מתנדב מוצא את הדרך שלו לעזור. "הנורבגים לדוגמה, ניקו את החוף מדי יום כי הפריע להם את הלכלוך. המצילים מאיביזה שחו בין הגלים כדי להציל את האנשים, והרופאים הישראלים היו ללא ספק נכס על החוף, כי הם רגילים למצבי לחץ וכמו כן כי חלקם יודעים ערבית והצליחו לתקשר עם הפליטים".
יצא לו לראות לא מעט במסגרת המקצוע שלו וגם כצרכן חדשות, ובכל זאת, הוא מציין כי מעולם לא נתקל במראות דומים. "כשהגעתי, פתאום ראיתי סיפור אחר. אנחנו רואים את הפליטים כמטרד ואני רציתי להראות את אותם ברגעים של אנושיות. אני מקווה שהמסר הזה יתפוס תאוצה, במיוחד אצלנו, הישראלים, שלא מזמן היינו במקום דומה. אמנם זה בעייתי מבחינתנו להכניס אותם, אבל עדיין אפשר להגיע לאזור, למשות אנשים מהמים". אין ספק שמדובר במסמך חשוב ומרגש, בזמן שבו לפעמים, אנחנו שוכחים שגם אנחנו היינו פעם פליטים.
קרדיטים:
צילום ועריכה - ליאור ספרנדאו. עוזר צלם וצילום אוויר - יואל דייויס. מוזיקה - רביד כחלאני וחברת אינזימה פבלישינג 2003 בע"מ.
עוד ב- פז"ם: