יש הרבה מדינות בעולם שנחשבות למקור של רוע ואי יציבות, ובכלל, מדינות שבהן אנשים הורגים אחד את השני, לפעמים מסיבות שקשה להבין. חלקים גדולים בעולם שלנו לא בטוחים, בלשון המעטה, ולמרות זאת, יש מדינה אחת שנראה כי היא עולה על כולן, מדינה קטנה באופן יחסי, אך כזו שלא יורדת מהכותרות. היא משגרת טילים לכל עבר, מפוצצת דברים מעל ומתחת לאדמה, והמנהיג שלה מרשה לעצמו לאיים על ארה"ב ולזרוע פחד גם בסין, יפן, דרום קוריאה ובמדינות אחרות. המדינה הזו היא כמובן צפון קוריאה, אחת המדינות הכי מנותקות בעולם שמונהגת על ידי מנהיג בלתי יציב בעליל, ולצערנו, גם כזה שיש לו אפשרות ללחוץ על כפתור אדום שיפזר בעולם רעל גרעיני.
בחינה של הסד"כ הצבאי של צפון קוריאה תחשוף בפנינו צבא מאוד מיושן שכולל מטוסי קרב עתיקים, טנקים שאפילו לא יתקבלו למוזיאון וגם המצב הלוגיסטי שלו, איך נאמר, לא בשמיים. מדי פעם הם מתגאים ביכולות שלהם, אבל יתכן שלפעמים הם פשוט מעמידים פנים: הניסוי שעשו בחודש שעבר לדוגמה ב"פצצת מימן" התקבל במערב בספקנות גדולה, וכנראה שזו הייתה בניגוד להבטחות, פשוט פצצה גרעינית רגילה.
מנגד, אנחנו מדברים על צבא עצום בגודלו, עם יותר ממיליון חיילים שעברו שטיפת מוח, צבא שנמצא קרוב לכמה מדינות שמאוד חשובות לעולם הכלכלי וגם לנתיבי סחר חשובים. יש להם יכולת גרעינית מוכחת, והבעיה הכי גדולה בסיפור הזה היא טילים שמגיעים כמעט לכל נקודה בעולם, כולל לארה"ב ואירופה, וכמובן - מנהיג שמאוד יכול להיות שלא יהסס להשתמש בהם. אין ספק, צפון קוריאה היא בעיה עולמית, שאם תעשה צעד אחד יותר מדי - תשפיע על הרבה מאוד אזרחים בגלובוס.
מזון במקום טילים
זמן קצר אחרי שהכריזו על הניסוי שלהם בפצצת מימן, הודיע הממשל בפיונגיאנג על כוונתם לשגר טיל ארוך טווח שנושא לוויין לחלל. בעולם היו מי שאיימו כי אם השיגור יצא לפועל, יהיו לכך השלכות קשות, והיפנים אף איימו ליירט את הטיל. בצפון קוריאה כמו בצפון קוריאה, לא ממש התרגשו, וכמובן שהם כן שיגרו את הטיל. אז מה כל כך מלחיץ את העולם בטיל הזה? טיל שמגיע לחלל, יכול בהחלט להיות גם הטיל שיפול על מדינות רחוקות, ויכול להיות גם הטיל שיגיע לידיים הלא נכונות, ואולי זאת הסיבה לכך שגם מדינת ישראל הצטרפה השבוע למדינות המגנות.
"ישראל מגנה את שיגור הטיל הבליסטי הצפון קוריאני, שבוצע בניגוד למחויבויות הבינלאומיות של המדינה", נאמר בהודעה רשמית שפרסם משרד החוץ. "בישראל רואים את הפרובוקציות החוזרות ונשנות מצד צפון קוריאה בדאגה עמוקה, וקוראים לקהילה הבינלאומית למנוע צעדים נוספים מסוג זה, אשר מהווים איום ברור על שלום הקהילה הבינלאומית וביטחונה", עוד ציינו בהודעה.
נגד צפון קוריאה יש כיום סנקציות מאוד קשות שנועדו לגרום להם לעצור את תכנית הגרעין שלהם, סנקציות שגם אוסרות עליהם לשגר טילי ניסוי, אבל הבריון השכונתי מאסיה, כך לפחות נראה, מנצל את שלל הניסויים האלה כדי לסחוט את העולם ולקבל את מבוקשו. בעבר היו מספר מקרים, למשל בשיחות שניהלו עם האו"ם וארה"ב ב-2012, בהם הם עצרו את הניסויים בתמורה לאספקה של מזון. "צפון קוריאה תאפשר לפקחי האו"ם לעקוב אחר הפעילות בארצה, ובתמורה להפסקת הניסויים תעניק ארצות הברית לצפון קוריאה חבילת סיוע שתכלול גם מזון", נמסר אז. הסחיטה הזו אגב יצאה לפועל יותר מפעם אחת: בכל פעם שהרעב במדינה הגיע למצב חריג והמשטר חשש למעמדו, הם איימו בשורה של ניסויים ואף מלחמות של ממש, ואלה נמנעו אחרי תשלום בדמות סיוע כלכלי ומזון.
כאמור, צפון קוריאה מאיימת על ארה"ב, דרום קוריאה ועל שאר מדינות האזור על בסיס יומיומי כמעט. לצד ידיעות על כך ש"הצבא קיבל אישור לתקוף את ארצות הברית בנשק גרעיני", הם איימו להסתער על קוריאה הדרומית – מה שעלול היה להוביל אפילו למלחמת עולם. כמו כן, הם איימו גם על יפן ועל מדינות נוספות. לצד האיומים המפורשים, נראה שהם מנהלים גם מלחמת סייבר שקטה נגד אותן המדינות – וזה כבר אחד מהאיומים המשמעותיים ביותר.
הפרשה הכי מפורסמת בתחום, הייתה ללא ספק החדירה של האקרים מצפון קוריאה למחשבים של סוני בעקבות סרט לא מחמיא על המדינה ומנהיגה. ככל הנראה, היו חדירות גם לחברות נוספות, כשהנזק היה כלכלי בעיקרו. בתגובה, ארה"ב פתחה במתקפת סייבר משלה, ופשוט ניתקה את צפון קוריאה מרשת האינטרנט העולמית למשך מספר שעות.
הקשר הסורי
נחזור קצת אחורה: על פי פרסומים זרים, ב-6 לספטמבר 2007 יצאו מטוסי חיל האוויר הישראלי לגיחת תקיפה בסוריה, שם הם השמידו כור גרעיני לייצור פלוטוניום. על פי ה'דר שפיגל' הגרמני, "לוחמים של יחידת הקומנדו שלדג אספו מודיעין על הכור, והגיעו לשם כבר יום לפני התקיפה", שעל פי ה'שפיגל' בוצעה על ידי שבעה מטוסי קרב מסוג F-15I (רעם) שהמריאו מבסיס רמת דוד. הבידונים (מיכל דלק נתיק) של מטוסי הקרב, נמצאו לאחר מכן בגבול סוריה-טורקיה.
על פי העיתונאי יוסי מלמן בספרו "מלחמת הצללים", מי שסייעו לסורים לבנות את הכור היו הצפון קוריאנים. על פי ה'סאנדיי טיימס' הבריטי, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית פנתה לסוריה כדי לקבל תשובות על המקום, שלדעתם היה מאוד דומה לכור גרעיני מקוריאה הצפונית. הם ביקשו גם מהם תשובות, אולם, לא זכו לקבל אותן. נראה אם כן, שהצפון קוריאנים לא מהססים להפיץ נשק גרעיני בעולם, וזה ממש לא מעניין אותם באיזה סוג של מדינה מדובר.
איום מרכזי נוסף הוא הטילים של צפון קוריאה. חמישה סוגי טילים עיקריים עליהם העולם 'שם עין' יש להם: הראשון הוא הסקאד הישן והמוכר, בעל טווח של 500 ק"מ שמאיים בעיקר על דרום קוריאה. השני הוא הנו-דונג 1, לו יש טווח של 1,300 ק"מ שמכניס גם את יפן למפת האיומים. אחריו מגיע מוסודאן 4 עם טווח של 4,000 ק"מ שמכסה שטחים גדולים מרוסיה ומסין. הטיל הזה אגב, מסוגל לשאת ראש נפץ גרעיני או קונבנציונלי, ויש לו מערכת ניווט מתקדמת.
ויש גם את ה KN-08, בעל טווח של 9,000 ק"מ שמכניס למפת האיומים גם את אוסטרליה, קנדה, אלסקה ומדינות אירופה. האחרון ברשימת המאיימים הוא טיל הטאפו-דונג 2, והוא מכסה כבר את כל ארה"ב, את כל אירופה וחלקים גדולים מצפון ומזרח אפריקה. בצפון קוריאה יודעים שמתקפת טילים נגד ארה"ב ומדינות המערב תהיה סוג של התאבדות לאומית, אבל הם גם יודעים שזה אחד הקלפים הכי חזקים שלהם על שולחן האיומים. אין ספק שזה משהו שאפילו במדינות המערב לא מתעלמים ממנו, בכל זאת, מדובר במשטר לא יציב בעליל.
(קרדיט: סטודיו mako)
עם כל זה, לא פלא שהמודיעין היפני עוקב באדיקות אחרי כל הנעשה שם, כולל מעקב של לוויינים. זה אגב, נכון גם לארה"ב, אוסטרליה ועוד כמה מדינות שלא מרגישות בנוח. "הם מוכנים להקריב את טובת אזרחיהם לטובת קידום הצבא ופיתוח טילים בליסטיים וגרעין", אמר אטסואו סוזיקי, מנהל החטיבה למדיניות ביטחונית במשרד הביטחון היפני, אחרי שיגור אחד מהלוויינים.
ליתר ביטחון, היפנים רכשו כמה סוללות של טילים מסוג פטריוט שנועדו ליירט טילים. לצד זאת, גם הפנטגון השקיע מיליארדים במערכות ליירוט טילים שהוצבו בחוף המערבי, באלסקה ובמדינות נוספות. גם כאן הוזכר שמה של ישראל כאחת מהמדינות המובילות בתחום יירוט הטילים, ואולי זו אחת הסיבות לכך שארה"ב משקיעה כסף בפיתוח ובייצור של מערכות ישראליות נגד טילים. ליתר ביטחון, ארה"ב הציבה בדרום קוריאה כמה מטוסי קרב חמקניים מסוג F-22 ומפציצים מסוג B-52, ומשרד הביטחון הדרום-קוריאני אף הודיע על פיתוח של כטב"מים חמקניים שישמשו למעקב אחרי מערכות הטילים הניידות של צפון קוריאה, ובמידת הצורך, ידעו גם להשמיד אותם.
מצפון תפתח הרעה: התרחישים האפשריים
ישנם שלושה תרחישים מרכזיים אותם ניתן, פחות או יותר, לצפות: הראשון, הוא תקיפת פתע של דרום קוריאה. לצפון יש מיליון חיילים שטופי מוח שיכולים להציף את הדרום, שמחזיק לפחות מבחינת הסד"כ, צבא קטן הרבה יותר. אופציה כזו תכניס בוודאות גם את ארה"ב למלחמה, כי זו מחזיקה שם כוח צבאי גדול. הם יכולים כמובן לתקוף אותם בטילים ועוד כמה דברים לא נעימים. נציין שזה לא חייב להיות מתקפת פתע: החשש הוא בעיקר מתקריות גבול שידרדרו. תקריות גבול אגב, זה משהו לא נדיר בין הצפון לדרום.
תרחיש נוסף, וכבר עכשיו נגיד שהסבירות שלו מאוד נמוכה, הוא מתקפת טילים נגד ארה"ב, כולל בראש נפץ גרעיני, אם כי לא ברור האם הם כבר הצליחו למזער את ראשי הנפץ הגרעינים שלהם בצורה כזו שניתן להעמיס אותם על טילים בליסטיים. "אני לא רואה איך דבר כזה יכול לקרות, פשוט בגלל התגובה האמריקאית האפשרית", אמר בעבר ל'גרדיאן' הבריטי אדם קאצ'קארט, מומחה לצפון קוריאה באוניברסיטת המלכה בבלפסט, אירלנד. לדבריו, סיכויי ההצלחה של התקיפה אפסיים, וזה לא יהיה יותר מ"צעד של התאבדות".
את התרחיש הבא סביר להניח שנראה עוד לא מעט פעמים: צפון קוריאה תמשיך לאיים ולשגר טילים לכל עבר - טילי ניסוי כמובן, ולבצע גם ניסויים גרעינים במטרה להעביר מסרים וגם להמשיך לסחוט את העולם. הם ימשיכו לנהל קרבות שקטים וקצרים נגד הדרום, מה שמחזיר אותנו לחשש שיום אחד, המצב עלול להידרדר ולהכניס את העולם כולם למלחמה.