סיפורה של רס"ל מירית ראובן, לוחמת שהיא גם הפארמדיקית הראשונה אי פעם במשמר הגבול של משטרת ישראל הוא מרגש, מצמרר ויכול לגרום להרבה אנשים להזיל דמעה.
באותה נשימה, הוא יכול גם להוות מקור להשראה וגאווה, במי שלמרות כל המכשולים שברה את קו הרקיע והשמיים בשבילה הם כבר מזמן לא הגבול.
ראובן (24) נולדה בבאר שבע. בגיל 16 אמה חלתה בסרטן, אביה לקה באירוע מוחי והיא הפכה להיות האימא והאבא של שלוש אחיותיה. הבכורה בת 25 שעשתה שירות לאומי, חיילת משוחררת בת 20 ותלמידת תיכון בת 18 שמתכוונת להתגייס לצבא.
"התבגרתי מהר מאוד, לא היה לי זמן לחוות את הנעורים כמו כל ילדה שגדלה במשפחה רגילה נטולת דאגות", שחזרה ראובן בראיון שקיימנו איתה השבוע.
"גדלתי לתוך האווירה הזו של לטפל בבית", היא מפרטת. "אם זה באימא שחלתה בסרטן, באבא שלקה באירוע מוחי, בשלוש האחיות שלי, ובנוסף לכל ללמוד, לעבוד ולפרנס את הבית".
"היו רגעים שנשברתי, רציתי לעזוב הכל"
היא עבדה כבייביסיטר ובחנויות בקניון ותוך כדי, נדרשה לתמרן בין עבודות הבית - הכביסות, הבישולים והניקיונות.
"זה לנהל משק בית ולדאוג לשלם את כל החשבונות. נכנסתי לזה. הייתי חייבת לקחת אחריות, לא הייתה לי ברירה אחרת הכול היה קורס. עד היום זה ככה".
חיים אישיים כמעט לא היו לה, הכל הוקדש למשפחה. "המשפחה עבורי היא מעל לכל", הסבירה ראובן בהתרגשות, "נתתי הכול שלא תתפרק".
כשסיימה את הלימודים הבינה שלמרות המצב המשפחתי המורכב, היא רוצה לעשות שירות משמעותי. "חיפשתי לשלב בין לחימה בטרור ללחימה בפשיעה כך שהבחירה במג"ב ומשטרת ישראל הייתה טבעית".
לדבריה, למרות מה שעבר עליהם באותן שנים המוטיבציה הגיעה מהבית. "אבא תמיד עודד אותנו לתרום למען המדינה, תמך בנו שנתגייס לצבא ואם לא אז לשירות לאומי. היה חשוב לו שנעשה משהו למען תושבי מדינת ישראל".
הטירונות הייתה קשה עד כדי כך שהיא שקלה בשלב מסוים לפרוש. "היו רגעים שנשברתי, שרציתי לעזוב הכול. הראש לא היה נקי נטו לטירונות. הטרידו אותי המון דברים, כל עול הבית נפל על הכתפיים שלי".
מה גרם לך להמשיך ולא לוותר?
"היו לי שיחות עם חברים, בני משפחה שעודדו אותי ותמכו בי מאוד. בסופו של דבר הצלחתי להתגבר מנטלית על הקשיים ולסיים את הטירונות ולהיות לוחמת".
את הטירונות היא סיימה כחיילת מצטיינת, אך במהלך השירות אמה נפטרה מהמחלה הקשה.
"כשאמא הייתה במצב קשה מאוד, התקשרתי למד"א להבין מה עליי לעשות. בסוף היא נפטרה בבית. זה מה שהניע לעסוק בהצלת חיי אדם. אני רואה בזה את משימת חיי". למשימה הזו של הצלת חיים עוד נחזור בהמשך.
בינתיים, ראובן סיימה את הטירונות ושובצה לסמ"ג 5 שלוחמיה נלחמים בפשיעה החמורה בנגב וטיפול בהפרות סדר, שמירה על הביטחון ומיגור הטרור.
היא שירתה כלוחמת מן המניין, תפסה עבריינים כבדים, עברה הכשרה של שוטרים כדי שתוכל לעסוק לא רק בטרור אלא גם בתחום הפלילי והבילוש, אותה סיימה בהצטיינות.
הפראמדיקית הראשונה בתולדות מג"ב
וכאן, הרצון להציל חיים נכנס לתמונה. ראובן חתמה על שירות קבע במג"ב והחליטה שבנוסף להיותה לוחמת, תעבור קורס חובשים ולאחר מכן רוצה להיות הפראמדיקית הראשונה בתולדות מג"ב.
"זה קורס שנמשך שנה ושלושה חודשים. רציתי לשלב את השירות שלי כלוחמת לצד תפקיד שבו אוכל להציל חיים". בנוסף לכל, היא מתנדבת פעם בשבוע בסניף מד"א בבאר שבע והספיקה כבר לסייע לשתי לידות מוצלחות באמבולנס.
"הספקתי ליילד תינוק באמבולנס וזה היה מרגש מאוד. במקרה אחר הצלתי יחד עם הצוות במד"א חיי תינוק שהיה במצב של היפו-תרמיה קשה וזה סיפוק אדיר, גם למנוע טרור ופשיעה חמורה וגם להציל חיי אדם".
איך משלבים בין כל מה שהיא עושה ועוד בהצטיינות? מבחינתה אין שאלה. "חשוב לי תמיד להיות מצטיינת, הכי טובה. אין אצלי קיצור דרך", היא מתייחסת למה שמלווה אותה לכל אורך השירות. "אני נותנת הכול, מהלב והנשמה. חשוב לי להוכיח את עצמי כל פעם מחדש", היא אומרת בחיוך.
מה הקושי הכי גדול שהתמודדת איתו?
"הכי כואב לי שלא הצלחנו להציל את אימא שלי ממחלת הסרטן הארורה. זו גם הייתה הסיבה שהחלטתי להיות פראמדיקית ולעסוק ברפואת חירום כדי להציל חיי אדם".
מה את חושבת שאמך הייתה אומרת על הבחירה שלך?
"גם כשאימא חלתה היא תמכה בי כל הזמן. למרות שהמוות שלה היה צפוי עבור כל המשפחה והיינו חייבים להרים את עצמנו לא להתרסק ולהתפרק. מבחינתי סגרתי מעגל".
החלום הבא שלה הוא להיות רופאה והיא מתכוונת ללמוד רפואת חירום באוניברסיטת בן גוריון. "החלום בגדול הוא להיות רופאה ולהמשיך במקביל את השירות במג"ב", מדגישה ראובן. "אפשר להיות גם לוחמת וגם להציל חיי אדם".
במקרה של רס"ל מירית ראובן, כבר למדנו, ההכשרה כנראה תסתיים בהצטיינות, וגם התפקיד שיבוא אחרי ההכשרה לבטח.