קבלת המעטפה עם הזמנה מצה"ל לצו ראשון היא בדרך כלל רגע של התרגשות, וגם חששות ופחדים לקראת המסגרת החדשה וה"לא נודע" שיש בה. עבור מתגייסים שמתמודדים עם מופנמות וחרדה חברתית - האתגר הוא גדול במיוחד: הם ייאלצו לעמוד במגוון סיטואציות חברתיות, שגרתיות לכאורה, שעבורם הן זרות ומאיימות.
זו התופעה שלא מדברים עליה בגיוס לצבא. הקושי החברתי של הנערות והנערים היותר מופנים, שלא רגילים בכלל לישון מחוץ לבית, להיות מוקפים בכל כך הרבה אנשים ולהתמודד עם מגוון סיטואציות חדשות, זרות ומלחיצות.
"עבור צעירים כאלה השירות הצבאי עלול לכלול התמודדות מורכבת במיוחד במסגרת חברתית מלחיצה ותובענית", מסבירה אינה פרוג, פסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית (MSC) ומנהלת מקצועית בעמותת רקפת, המסייעת למתמודדים עם קשיים חברתיים.
הנער המופנם, אומרת פרוג, יעדיף סביבה רגועה, קשר אישי, והתכנסות לעולמו הפנימי - על פני התבלטות ומוחצנות. "מופנמות היא תכונה, מרכיב אישיותי מולד. זו לא בעיה", היא מציינת, "עם זאת, לעיתים היא תהיה מלווה גם בחשיבה שלילית, ביקורתיות ושיפוטיות עצמית, שיובילו לדפוסי התנהגות של הימנעות ואף לחרדה חברתית".
ואם סיטואציות חברתיות רגילות עלולות לעורר חרדה, בצבא הלחץ רק גובר: "הם מוצאים את עצמם מוקפים בהתנהגויות ונורמות שזרות להם. למשל שינה מחוץ לבית, זה לא משהו שהם נהגו לעשות כילדים או מתבגרים וזה עלול לאיים ולהרתיע", אומרת פרוג.
"גם המסגרת הנוקשה מעלה את החרדה ומורידה את רמת התפקוד. החייל המופנם עלול לחוש שקוף מצד אחד, ומנגד – הוא מוצף וחווה שחזור של חוויות לא מוצלחות, הזכורות לו מתקופות אחרות בחייו. בלי לטפל בנושא, דפוס ההתנהגות צפוי לחזור בהמשך הדרך, בצבא, באזרחות ובכל מעגלי החיים".
בעיה נוספת היא שמעבר לתפקידים מאוד ספציפיים, כמעט כל מקצוע צבאי מצריך תקשורת בין אישית. חייל בעל חרדה חברתית עשוי להקרין אדישות, ניתוק, קרירות וחוסר שייכות - שלא יעזרו לו בהשתלבות. "גם אם לבסוף יצליח להתגבר ולהיפתח, חבריו כבר התחברו ומצאו את מקומם, והוא עלול להישאר, שוב, מאחור", מציינת פרוג.
גם לדברי יפעת פליאקוב, מנחת קבוצת צעירים המתמודדים עם חרדה חברתית, החששות והרתיעה מהצבא עולים לא פעם בסדנאות שהיא מעבירה. בנוסף לאתגרים האישיים עמם מתמודדים מופנמים, היא אומרת, יש המון ציפייה של המשתתפים לא לאכזב את ההורים, המשפחה והסביבה. "הם מוצפים, צריכים להתמודד עם בירוקרטיה, ללמוד לבקש סיוע, להעז ולתקשר עם אחרים. היעדר המיומנויות הבסיסיות האלו הופכות את החוויה ממרגשת למורכבת ושלילית".
פטור משירות צבאי הוא לא פיתרון
והאתגר, מתברר, הוא גם של ההורים. "אחת התגובות המוכרות לנו אצל הורים היא הנטייה לעזור לילדיהם לקבל פטור משירות צבאי", אומרת אפרת חנן, רכזת תחום הורים בעמותת רקפת, מדריכת הורים וצוותי חינוך. "כמובן שזה נעשה מתוך דאגה אבל הם צריכים לשאול את עצמם אם הם באמת עוזרים, אם בדרך הזו הם מחזקים או אולי דווקא מחלישים את הילדים שלהם".
לדברי חנן, הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות הוא בעיקר להיות שם בשבילם: "הם זקוקים לאוזן קשבת, בלי שיפוטיות, בלי למהר ולפתור ולהעלים את הקושי. הם זקוקים להורים כמקור לכוח ולחיזוק, לאמונה בהם שהם מסוגלים".
ואכן, אם יצליחו הנערים והנערות האלו להתגבר על המכשולים, המסגרות כמו הצבא ירוויחו אותם בענק. הסופרת והמרצה האמריקאית סוזן קיין, מחברת הספר "שקט - כוחם של המופנמים" מצביעה על שורה של כוחות המאפיינים אותם. הם מתוארים כאנשים קשובים לסביבתם, בעלי אינטליגנציה רגשית מפותחת, ויעילים מאחרים.
"היום חלק גדול מהמופנמים לא מתגייסים, או מתגייסים לשירות לאומי, מצב שאנו מנסים לשנות ברקפת על ידי חיזוק המיומנויות, הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות", מציינת ליזי סעדו-ינוב, מנהלת תחום בוגרים בעמותת רקפת.
"ישנם מגוון תפקידים ותחומים הדורשים פרופיל חברתי נמוך ויכולים להתאים לאנשים עם חרדה חברתית, ובהם מודיעין, סייבר, אלקטרוניקה ועוד. המערכת הצבאית יכולה לאפשר תנאים מתאימים לחיילים כאלה, כמו שירות בבסיסים פתוחים, הכשרות ותפקידים עם צוות מצומצם של אנשים".
רותם הוא חייל שלקח חלק בקבוצת רקפת. הוא בחר להתגייס לצבא, ויותר מכך – הוא שירת בבסיס סגור בתפקיד שבו הוא פגש עשרות חיילות וחיילים מדי יום. לדבריו הבחירה הזו אפשרה לו להשתנות, להתפתח ולהיפתח.
לסביבה הוא מציע לקבל ולחבק אנשים כמוהו: "תזכרו שמי שמתמודד עם חרדה חברתית מתקשה לנהל שיחות, ומי שמגיע ומנסה לדבר איתם בזמן הזה, עלול להיתקל בהתעלמות, אדישות או קושי לדבר. כדאי לזכור שאין פה שום רצון לפגוע, אלא רק קושי שהם אינם מצליחים להתגבר עליו, כרגע".