תא"ל במיל אמיר השכל ותא"ל במיל אסף אגמון הם שני טייסי חיל אוויר מוכרים ובולטים, עם אלפי שעות טיסה וכמות אדירה של מבצעיים חשאיים שרובם אסור בפרסום עד היום. השניים גם בולטים במחאה מול בית ראש הממשלה בבלפור ומאז מעצרו המתוקשר של השכל, ביתר שאת.
כבר תקופה ארוכה מאוד שהשכל, ממובילי המחאה נגד השחיתות, מבקש מאגמון חברו לנאום בהפגנות, בקשה ששוב ושוב נתקלה בסירוב מצדו של אגמון, שהיה משתתף בולט אבל סרב להיות על הבמה. זה השתנה ביום שישי האחרון, בעקבות מעצרו של השכל.
זה לא סתם שהוא ביקש משותפו ולא פעם מפקדו לשירות בחיל האוויר לנאום. ההיסטוריה של השניים מתחילה לפני עשרות שנים בטייסת 131 ועוברת דרך שלל מבצעים ומלחמות שהביאו לחיבור נדיר.
"בגיל 29 נשלחתי לטייסת 131 כדי לעשות הסבה למטוסי קרנף (הרקולס) ואסף היה מפקד הטייסת", מספר השכל על המפגש הראשון שלו עם אגמון בשנת 1982. אגמון משתף מצדו ש"בסוף הקורס שאמיר סיפר עליו התקיים דיון אצל מפקד הבסיס כשכל מפקדי הטייסות 'רבו' על לקבל את הטובים ביותר אליהם ובמקרה שלי אני זכיתי לקבל את אמיר".
השיחה עם השניים מלווה בלא מעט עקיצות והומור שנרקם בין שני חברים לנשק. השכל מזכיר לאגמון שכשהגיע לטייסת היא בדיוק עברה למבני הקבע והמהלך לא עבר חלק, "עד שאסף נתן לכולם בראש כמו שהוא יודע". אגמון עונה בחיוך "מאז אמיר מפחד ממני. גם כשהוא היה מפקד טייסת ההוקאיי הייחודית 192 עדיין המשכנו באותה מתכונת – מתווכחים ומשתפים פעולה". אגמון היה גם זה שעשה להשכל את מבחן ההסמכה לקברניט.
כשהם נשאלים מי טייס טוב יותר מבין שניהם מיד ניצת ביניהם ויכוח לא צפוי: "טייסי התובלה הם הנמוכים ביותר בשרשרת המזון", משיב השכל. "אבל הסוד זה עבודת הצוות והניהול שלו". אגמון מתקומם: "הנה דוגמה למשהו שאני לא מסכים עם אמיר. אני לא אחרון בשום שרשרת מזון ואם אני מסתכל מה עשיתי כטייס מול חברים שלי לקורס שהלכו לקרב, תאמין לי שהם מקנאים בי ולא אני בהם".
"בסך הכל במקום שטסנו לא היה איזה חיל אוויר מאיים", נזכר השכל בימים בהם עסק בהנחתת הרקולסים על מסלולי עפר חשוכים במדבריות סודן. "אני לא חושב שאלה היו מבצעים קשים כי התאמנו הרבה לקראתם".
למרות דבריו השכל מבהיר שבאותם מבצעים הרגיש שותף ל"יציאת מצרים השנייה", כהגדרתו. "בסודן הרמפה של המטוס נפתחה ואז הגיעו יהודי אתיופיה, קשה להסביר את ההתרגשות למי שלא היה שם. ירדנו מהקוקפיט בתורות כדי לראות את זה".
אגמון מספר שהיו שם כמה טיסות מסמרות שיער. "הייתה לי טיסה אחת שנכנסנו לסופת חול שגרמה להגבלת ראות קשה מאוד לנחיתה. בטיסה אחרת עם ישראל בן חיים (טייס מעוטר צל"ש, כמו אגמון) כמעט התרסקנו אחרי שקטענו צמרת של עץ ובמזל החזרנו את צמרת העץ הביתה ולא נשארנו עליה שם. מזל שהייתי עסוק בעבודה ולא היה לי זמן לפחד, אבל זה מאוד מפחיד".
"אתה אבא דפוק"
המבצעים להעלאת יהודי אתיופיה נמשכו כמה שנים ובניגוד להיום לאנשי הצוות אסור היה להגיד כלום בבית מסיבות ביטחוניות ומדיניות. בגילוי לב נדיר, אגמון משתף שפעם אחת בלבד הוא שבר את השו"ס (שומר סוד) עליו חתם. "זה היה במבצע שלמה שיצא בדיוק בסופ"ש של האירוע השנתי של מפקדי הטייסות בגבעת אולגה, מנהג שייצר אביהו בן נון שהיה מפקד חיל האוויר".
מדובר בסופ"ש של הפוגה למפקדים בכירים בחיל עם בני המשפחה שלהם שכולל הופעות ועוד. "ביום חמישי הודעתי למשפחה שלי שלא נוסעים ולא יכולתי להגיד למה. הילדים שלי אמרו לי אתה אבא דפוק, תמיד אנחנו נדפקים בגללך, ועדיין לא הייתה לי אפשרות להגיד להם".
אבל הטייס הבכיר שהקריב לא מעט נסדק הפעם ולפני שהמטוס האחרון הגיע עם העולים החדשים, הוא דאג שבני משפחתו יגיעו לבסיס. "הם ראו הנחיתה האחרונה ואת האנשים יוצאים מהמטוס ומנשקים את האדמה. אז הם אמרו לי: אבא, אתה לא כ"כ דפוק".
השניים לחמו גם בלבנון הראשונה בשנת 1982. טייסות ההרקולס בהן טסו אגמון והשכל הטיסו כוחות לעומק לבנון, שם נחתו על מנחתים מאולתרים. בדרך הלוך סיפקו כמויות אדירות של ציוד ובכיוון ההפוך חזרו עם זוועות המלחמה אותה ראו בעיניים, בניגוד למה שמקובל לחשוב על טייסים שמשקיפים כביכול מלמעלה, כשחזרו עם הפצועים וההרוגים.
רק מעטים יודעים שבמבצע "ערצב 19" להשמדת סוללות הנ"מ הסורי היו שותפות גם טייסות הקרנף להן היה חלק מכריע בדיוק הטילים ששיגרו מטוסי הפנטום, שגרפו את התהילה במבצע. "אז הייתה לנו מערכת ייחודית שסייעה לנו לנהג את הפצצות החכמות (חניתות) למטרה שלהן אחרי ששוגרו מהפנטומים", מסביר אגמון. "כמפקד טייסת לא הטסתי את המטוס וישבתי מאחור עם המנהגים".
מאז אותם ימים שניהם יחד וכאמור, אחרי מעצרו של השכל נענה אגמון לבקשה החוזרת לנאום בהפגנות מול בית ראש הממשלה. "אנחנו שונים בהשקפה שלנו על מחאות", מסביר אגמון. "אבל ברגע שהוא עלה לירושלים וזה הייחוד של טייסי התובלה, אמרתי שאני בא לעזור ולפרגן".
"כמה שאסף מאצ'ו", מפרגן השכל בחזרה, "הוא התרגש בנאום הזה, זה לשבחו. אסף יודע לדבר ולכתוב, ידעתי שזה יהיה מוצלח ורבים רואים בנאום הזה כמכונן".
להפגנות מגיעים לא מעט בכירי חיל האוויר לשעבר, אבל השניים הם שעומדים בפרונט, סופגים הרבה אש ולא פעם שנויים במחלוקת.
"אין ספק שההיכרות האישית שמה אותנו במקום הזה", אומר השכל, "אנחנו שנינו מאותו הכפר". אגמון מוסיף: "יש בנינו המון חילוקי דעות על הדרך, לא המהות והרבה פעמים אחד מתגייס להיות חייל של השני. הסכמתי לנאום כי אני מאמין שהתפקיד של הדור של אמיר ושלי זה לשכב על הגדר למען הילדים והנכדים שלנו. אנחנו די מסודרים, הבעיה היא של הדור הבא ואנחנו צריכים לעזור להם. זה חובה כדי שיפרצו קדימה ויחליפו את מי שפוגע במדינה".
"אין לי שום זכויות יתר מול אחד שלא היה בצבא"
הם ספגו לא מעט ביקורת על הרעש התקשורתי סביב מעצרו של השכל. "הכי מעצבן אותי במה שקורה, זה שאומרים אלוף או תא"ל, מה אתה שונה מטוראי או מי שלא היה בצבא", פותח אגמון את הנושא.
הוא מבקש להסביר את ההבדל ואומר: "אין לי שום זכויות יתר מול אחד שלא היה בצבא. יש לי יותר חובות כמי שהיה קצין בכיר. זו חובתי לפעול למען המדינה שלי ובדיוק כמו בתקופת הצבא אני לא מרגיש הקרבה אלא זכות להיות שם. על מי שמכנה אותי בשמות גנאי אני יכול רק לרחם".
השכל מצידו מוסיף על הקשר בין השירות למחאה ואומר: "באופן אישי אני בא כי כמו שמתגאים שיש לנו את הצבא המוסרי בעולם אני רוצה שתהיה לנו גם ממשלה מוסרית. יש לנו ילדים ונכדים והשאלה מה אנחנו משאירים להם".
מאז שפרש משירות, עוסק השכל בחקר השואה והדרכה בפולין. "שם למדתי לעומק שהנטייה של הרוב היא לעמוד מהצד ואת הסכנה שבזה. אני לא יכול לעמוד מהצד. נכון, מקללים אותי ולקח לי זמן ללמוד לא להגיב, בפייסבוק או ברחוב. לאסף ולי יש אלפי חיילים וקצינים שמכירים אותנו, יחד עם מאות שהדרכתי בפולין. הם שיהיו השופטים שלי".
