1. אתם מקבלים את השיבוץ שלכם בצה"ל ב-SMS
לפני שנים לא כל כך רבות, ישב המלש"ב בביתו והמתין בסבלנות עד ליום גיוסו כדי לדעת היכן הוא הולך להעביר את השנתיים-שלוש הקרובות. שנים לאחר מכן, מלש"ב אחר ישב בביתו, בסבלנות גם הוא, וחיכה למכתב המיוחל שיגיע בדואר ויבשר לו את שיבוצו בצה"ל. היום לעומת זאת, יושב לו מלש"ב חסר סבלנות שמקבל את השיבוץ שלו היישר ב-sms אל הסמארטפון שלו, כולל איחול הצלחה לבבי מצה"ל. המלש"בים של היום בוחרים את ההעדפות שלהם באינטרנט, את השיבוץ שלהם הם מקבלים ב-sms ובכלל, על פי הבטחה של קצינים באגף כוח האדם בצה"ל, בקרוב צה"ל כבר לא ישלח לכם מכתבים בדואר, אלא התקשורת כולה תעשה באתר "עולים על מדים".
2. בנות – יותר תפקידים פתוחים בפניכן
בשנת 2000 התגייסו לצה"ל הלוחמות הראשונות בגדוד קרקל, והיתר היסטוריה: כיום בצה"ל ישנם שלושה גדודי חי"ר ללוחמים וללוחמות (קרקל, אריות הירדן וברדלס), ולוחמות אפשר למצוא גם בחיל התותחנים, בגדודי החילוץ וההצלה של פיקוד העורף, ביחידת סנפיר בחיל הים ועוד. חוץ מתפקידי לחימה, ניתן למצוא היום בצה"ל חובשות קרביות, קצינות קשר גדודיות ופרמדיקיות שאפילו נכנסו לשטח עזה במהלך מבצע 'צוק איתן'. נכון, לוחמות היו גם בפלמ"ח, אבל מה שבטוח זה שאחרי שנים שתפקידים מסוימים הוגבלו לגברים בלבד, בשנת 2016 הרבה יותר קל להיות אישה בצה"ל ולדעת שכמעט כל תפקיד פתוח בפנייך.
3. אתם לא צריכים ללכת עם כומתה על הראש כל הזמן
הרמטכ"ל ה-11, רא"ל רפאל (רפול) איתן ז"ל, ראה בדיגום חשיבות עליונה: בין היתר, הוא הורה לכל חיילי צה"ל להלך עם כומתה על הראש כל זמן שהם על מדי א'. כמעט 40 שנה חלפו ויחידה אחת לפחות בצה"ל עדיין מקפידה על הכלל הזה – בית הספר לקצינים, בה"ד 1, שמקפיד שכלל חניכיו יחבשו כומתה בכל זמן שהם בשטח הבסיס. בשנת 2016 הכומתה מהווה בסך הכל פריט לבוש צבאי תמוה (זה חתול? זו פיתה?) ומלבד בטקסים צבאיים רשמיים או במעמדים מיוחדים אחרים, אין לכם צורך לחבוש אותה על הראש, וזה יתרון לא קטן בכלל.
4. אתם לא צריכים להסתובב עם M-16 ארוך (טוב, אולי רק בטירונות)
במהלך מלחמת יום הכיפורים, נכנס לשירות בצה"ל ה-M-16, רובה אמריקאי פופולרי שיוצר אי שם בארצות הברית של אמצע שנות ה-60. אגדה אורבנית מפורסמת אודותיו מספרת על כך שהוא שימש את החיילים האמריקאים דווקא כמשוט, אבל הנשק הפופולרי הגיע בתחילה לישראל במספרים קטנים ונכנס לשירות מאסיבי כמעט בכל יחידות צה"ל כמה שנים מאוחר יותר. את המקוצר היה ניתן לראות כבר במלחמת לבנון הראשונה, אבל אז זכו ליהנות ממנו רק לוחמים ביחידות מיוחדות. אם גם אתם סבלתם את הנשק הארוך והמסורבל הזה בטירונות, אתם בהחלט צריכים להיות אסירי תודה על כך שאתם ככל הנראה, לא תפגשו אותו יותר בהמשך השירות שלכם. לוחמים אגב, כבר עברו ל-M-4 שהגיע לצה"ל בתחילת שנות ה-2000 והחליף את הדגמים הקודמים.
5. אין לוף
בשנת 2012 נפל דבר: אחרי שנים שהלוף כיכב כמרכיב העיקרי במנות הקרב, צה"ל נפרד מפחית הלוף הידועה לשמצה. דורות של לוחמים גדלו על הלוף, בשר משומר שהפך למעין סמל. את הלוף, צה"ל החליף בקציצות בקר, שווארמה הודו וגולש בשר, והתחייב כי המאכלים החדשים יהיו חמים ומוכנים לאכילה בכל תנאי שדה. נכון, האוכל הצה"לי הוא עדיין לא בדיוק מה שהייתם מזמינים במסעדה, אבל חייבים לתת קרדיט מסוים לתזונאי צה"ל ולומר תודה.
6. הפריטים קלים יותר
נראה שבשנים האחרונות, צה"ל הצמיד את המילה קל כמעט לכל פריט. את החגור הכבד והמסורבל החליף אפוד קל ומותאם, ונעליים קלות, אלו שפעם היו רכושם של "מקומבנים" בלבד, ניתן למצוא היום כמעט אצל כל חייל. כמובן שיש דברים שלא משתנים לעולם - כמו לסחוב מ"ק 77 או אלונקה, אבל חייבים להודות שצה"ל בהחלט הקל עלינו עם השנים.
7. לא צריך טלכרד
מי לא מכיר את התחושה המנחמת של הקול המוכר והאהוב מהצד השני של הטלפון, שברגע יכול לשנות לכם את מצב הרוח ב-180 מעלות? בעצם, למה שנלך רחוק עד שיחת טלפון, אפילו סתם לקבל אמוג'י קטן בווטסאפ יכול לשפר לכם את היום ולהעלות חיוך על הפנים בכל רגע משביז. בקיצור, יש לכם סמארטפון, להורים שלכם לא היה, תגידו תודה. חוץ מזה שאפשר ליצור סרטונים מצחיקים ולהעביר אותם בין כל החבר'ה, או לשחק "חדר וחצי" עד שיימאס, אתם צריכים להעריך את העובדה שבשביל ליצור קשר עם המשפחה והחברים אתם לא צריכים לעמוד בתור לטלפון הציבורי, להכניס את הטלכרד ו"ליהנות" משיחה של 30 שניות עד שהבחור מאחוריכם יכחכח בגרון וירמוז לכם לפנות את הטלפון. שנת 2016, אנחנו אוהבים אותך.