בסיס חיל האוויר עובדה, תשע בבוקר. השקט המדברי מופר כשרעש מנועי הסילון ניצת ברחבי הבסיס. תוך זמן קצר רביעייה אחר רביעייה של מטוסי קרב ממריאה וישראלים, אמריקאים, בריטים, גרמנים, יוונים, צרפתים והודים מזנקים לאוויר. מטוסי החמקן, F-16 ו- F-15, טייפון, ראפאל ומיראז'.
רס"ן צ', סמ"ט (סגן מפקד טייסת) ב' בטייסת 106 שעומד לצדי קרוב מאוד למסלול, מפרשן עבורנו את ההמראה של כל חיל. "האמריקאים המריאו רגוע במסלול שטוח", הסביר רס"ן צ', "הצרפתים וההודים אגרסיביים, ניתקו וטיפסו בחדות". טייס F-16 ישראלי קיפל את הגלגלים פחות משנייה אחרי שניתק מהמסלול, כשמיד אחריו טייסי טייפון גרמנים הרעידו את האוויר עם עוצמת המנועים שלהם. כך החל עוד יום אימונים במסגרת הבלו פלאג, התרגיל הבינלאומי האווירי הכי גדול בישראל שמתקיים אחת לשנתיים.
בלו פלאג הוא מגה-פרויקט עבור בסיס עובדה, המורכב מכמות אדירה של פרטים וחלקי תרגיל. סד"כ (סדר כוח) החיילים בבסיס גדל משמעותית לקראתו ובמהלכו, וכך גם של המטוסים. כל זה משתלב יחד למשימה אחת ברורה: הכנה של חילות אוויר רבים לפעילות מבצעית, כשלכל אחד מהם יש משימות מבצעיות שונות.
"אתה לא יכול לפשל בכזה תרגיל, שהוא חלון ראווה למדינת ישראל", אומר אל"מ ח', מפקד בסיס עובדה של חיל האוויר. "אנחנו לא מתרגלים פה מתארים שהם בליבת העיסוק של חיל האוויר, אלא על מתארי טיסה שנכונים לכל חילות האוויר בעולם".
המתחם שאפילו מפקד הבסיס לא נכנס אליו
יש לציין שאימון הטייסים הישראלים והזרים, מתכנס לנושא עליונות אווירית שמזוהה עם מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין ששם עליו דגש במהלך תפקידו שיסתיים בקרוב. האתגר הגדול שתורגל הפעם הוא השילוב בין מטוסי הקרב הוותיקים מ"דור 4" למטוסי ה-35-F חמקן שנחשבים לדור ה-5.
"כמות המידע שיש למטוסי דור 5 אדירה", מסביר אל"מ ח'. "לרוב התמונה שיש לטייס והמוביל במטוס כזה, יותר שלמה מזו של השולט על הקרקע", הוא מוסיף שרוב מטוסי חיל האוויר כיום עדיין לא מדור 5 ומטעמים כאלו ואחרים גם לא "יושבים" על אותה רשת.
לכן, יש להם אתגר גדול, לקחת את תמונת הלחימה שיש לדור 5 גם למטוסים מדורות קודמים. עניין שיורד עד לרזולוציות של באיזה סדר טסים, איך מעבירים מידע ממטוס למטוס ואיך מביאים לידי ביטוי את יתרונות מטוסי הדור הרביעי. האתגר שמפקד בסיס עובדה מציג קיים בכל חילות האוויר. בבלו פלאג הם מנסים לתת תשובות לשאלות הרבות.
"עשינו התקדמות בתרגיל הזה", מסביר אל"מ ח', "בכך שאנחנו מאפשרים למתפעלים של מטוסי האדיר, הישראלים והאיטלקים, לשבת בשני מתחמים נפרדים משלהם. מכיוון שמדובר בסוגיה שהיא מאוד סודית, גם אני לא חשוף לזה, אנחנו מאפשרים להם לשבת ביחד ובנפרד מכולם. זאת פעם ראשונה שחילות אוויר של F-35 מתדרכים, מתכננים ומתחקרים יחד. כמובן שהאמריקאים אישרו את זה".
אל"מ ח' מספר שבישראל כמו גם במדינות אחרות, אין כוונה להפוך להיות חיל של חמקנים בלבד. הם מכוונים לחיל משולב, שידע לקחת את היתרונות של מטוסי החמקן למטוסים מדור 4. למשל בתחום התחקור, איסוף המידע או הטיסה הווירטואלית, שהאדיר מביא איתו ברמה גבוהה מאוד.
"קפיצת הדור ביכולות האלה מאתגרת המון חילות אוויר". הוא הוסיף שלטייסי ה- F-35 הישראלים והאיטלקים יש יתרון בתרגיל. "אתה מרגיש את זה באוויר. הם מזהים את האיומים הרבה לפני שזה בכלל הופך להיות שיח. אתה מעביר איום לאדיר והוא עונה לך 'אני כבר טיפלתי בזה'".
שבע מדינות משתתפות בתרגיל לצד ישראל, לחיל האוויר של כל אחת מהן משימות אחרות, מלבד הבסיסית שהיא הגנת שמי המדינה. הטייסים הישראלים מתכוננים למלחמה הבאה בצפון ולתקיפות מדויקות ביותר בעזה הצפופה. האמריקאים פועלים כיום בסוריה ועיראק, הם חלק מנאט"ו מול רוסיה וגם הסינים מול הקנה. ההודים מתכוננים למלחמה מול פקיסטן, בינתיים מנהלים אחת על אש נמוכה בחבל קשמיר. כל חיל והמשימות שלו, זה נכון כמובן לשאר החילות המשתתפים.
בהתאם לכך, אנשי חיל האוויר עשו במהלך התרגיל תחקיר עומק עם הטייסות הזרות ובו בחנו בין השאר את האופן שבו הניסיון של חיל האוויר בעזה, בסוריה (על פי פרסומים זרים) ומקומות אחרים יכנס לתרגיל. רק שלא פעם הקצב הישראלי היה גבוה מדי לחלק מהמשתתפים.
"אנחנו מתאמנים לאתגרים הישראלים. למשל מרחב התגובה שיש לך בישראל להגנה על נכסים אסטרטגיים מאוד צר בשל גודלה של המדינה. אתה כבר באזור מאוים. כשמטוס חודר לישראל אין לך זמן לחשוב. זה מחייב מתן מענה באוויר ופחות תכנון על הקרקע. אמר לי אחד מהטייסים האיטלקים שהוא לא מתאמן על דברים כאלה, 'אין לנו אויבים באמת וזה לא במציאות שלי. אני לא מגן על איטליה, אני מגן על אירופה'. גם שם יש עניין של להגיב ולהגן, אבל בקצב אחר לגמרי. בנוסף, אין להם משימות הגנה על נכסים שנמצאים תחת איום של מדינה אחרת".
טייסים מאיטליה, גרמניה או צרפת ציינו בתרגיל שהתרחישים המהירים מאתגרים אותם. מנהלת התרגיל הישראלית עשתה בתחילת השבוע השני התאמות שאפשרו להם להתארגן זמן ארוך יותר למשימה שקיבלו. חשוב לציין, זה לא אומר שהם טייסים פחות טובים. העניין הוא שהתרחיש בקצב הגבוה פחות מעניין אותם והם לא מתאמנים על זה, משום שזה לא ברשימת המשימות שלהם בבית.
אגב, ההודים שנמצאים בקשמיר במצב דומה לישראל, דווקא פנו לאל"מ ח' וסיפרו שהם מרוצים מהתרחישים והקצב הגבוה. "והם באמת מגיבים טוב לתרחישים", הוא משתף אבל מוסיף, "דווקא השונות הזו מפרה את כלל המשתתפים".
רס"ן צ' מוסיף שחיל האוויר ייצר בעובדה את "מגרש האימונים הכי מתקדם ורלוונטי שכל מדינה יכולה להפיק ממנו דרך הפלטפורמה שלה את האימון הכי טוב לה. שמנו במגרש הזה ביום אויב, מטוסים וטילי נ"מ שרלוונטיים להם".
"האמריקאים או ההודים שבזירה אחרת לגמרי קיבלו את האימון הכי טוב לזירות שלהם", ממשיך צ'. "בכל זירה כמעט יש איום טק"א (טילי קרקע אוויר) או איום אוויר-אוויר. גם אם לא הבאת לאמריקאי את האימון הכי אגרסיבי, נתת לו דברים ומגרש חושב ולא מוכר, שאין לו במקום אחר".
רס"ן צ' נווט קרב במטוסי F-15 ובאופן אישי ציין כי: "באופן חד משמעי, האימון הזה נותן לי הרבה גם בזירה המבצעית. להכיר יכולות אחרות וללמוד ממדינות אחרות איך הם מתדרכים, איך הם טסים ומבצעים משימות, בסוף החוכמה לא נמצאת רק אצלך".
מוזגים לאורחים קפה ושומעים סודות מקצועיים
בעשור האחרון חיל האוויר הגדיל משמעותית את נפח המשימות המבצעיות שלו, הטייסים הישראלים תקפו בעזה, יוחסו להם פעולות חשאיות בסוריה בתדירות גבוהה, ועל פי פרסומים זרים גם במקומות נוספים במזרח התיכון.
תקיפות המב"מ (המערכה שבין המלחמות) צורכות משאבים רבים מחיל האוויר. במקביל נרשמה קפיצה גדולה בכמות האימונים הבינלאומיים. במקום הזה, גם חיל האוויר למד לא מעט ויישם את שלמד במשימות המבצעיות שלו, כפי שהסביר אל"מ ח'.
"התבגרנו מאוד בעשור האחרון", טוען אל"מ ח'. "היינו חיל אוויר שאמר ככה עושים את זה ואל תגידו לנו. אבל הבנו כמה אנחנו לא טובים בקואליציות (שילוב עם חילות זרים), כמה אנחנו צריכים להשתפר. פחות יהיה בסדר וקצת יותר לתכנן מקרים ותגובות. גם בתרגיל הזה יש דברים שאנחנו רואים אצל מדינות אחרות ואומרים מעניין, זה יכול להתאים במשימות המבצעיות שלי".
רס"ן צ', סמ"ט ב' בטייסת 106 הוא טיפוס חייכן, מסוג האנשים שאתה מתחבר אליהם בקלות. לאורך כל הביקור הוא ליווה אותנו ושיתף בהבנה שלו את הטייסים הזרים. היכרות שהפכה לאישית וחברית, שיתוף פעולה שמטרתו להביא את כלל הטייסים למקום בו הם ידעו לתקוף בסוריה, עיראק ועד פקיסטן או אפריקה. למרות כל זה, גם חברים טובים שומרים על הסודות שלהם.
"יש פה מטוסים שברמה שלהם דומים ל- F-15 ו- F-16. הם קנאים למידע שלהם ובסוף כל מדינה שומרת על היכולות הסודיות שלה לעצמה. לאט-לאט נפתחים ובתחקירים אתה רואה איך כל מדינה משתפת במידע, בעיקר בצורת הטיסה. האימון פה מייצר היכרות בין אישית ואז נפתחים, במיוחד בקפה של הבוקר או באוהל של האוכל, שם משתפים".
הוא מוסיף ומשתף כי באותן שיחות בין הטיסות מדברים על נושאים שלא קשורים לטיסה, "בעיקר על החיים והבית. איך נראה היום יום אצלם ואז אתה לומד שלא משנה באיזה מדינה, עולם הטיסה די דומה אצל כולם. כל אחד מתחיל בתדריך בוקר, "פיריט" (גיחת אימון) ותחקיר. לנו למשל יש עולם מבצעי נרחב אבל בגדול זה נראה אותו הדבר". אגב, רס"ן צ' מספר שהטייסים הזרים לא שואלים את הישראלים על העולם המבצעי. "אני חושב שהם יודעים לא להיכנס לזה", הוא מסביר.
הבלו פלאג נחשב לאירוע מעניין וגם אטרקטיבי מאוד עבור ה"ספוטרים" – צלמים חובבי תעופה - אולם בסופו של יום כולם הגיעו לפה כדי להתכונן למלחמה. לכן הימים האחרונים של התרגיל מורכבים ומאתגרים יותר.
"בסוף כל יום סוכמים את התוצאות של הכוח האדום (האויב) והכוח הכחול. אם למשל הכחולים כתשו את האדומים, אז למחרת מתחילים באותה הנקודה והאדומים יגיעו חלשים יותר. בדיוק כמו בלחימה. בד"כ אתה נושא בתוצאות של אותו היום ולמחרת ממריא לאימון חדש. פה אתה מנהל אסטרטגיה של ימים רצופים, משהו שלא עשו בתרגילי בלו פלאג קודמים", סיפר רס"ן צ'. יש לכך משמעות: אם האדומים יגיעו ביום שאחרי חלשים יותר כי איבדו מטוסים, הם יהיו אגרסיביים יותר באוויר, כדי להפוך את המאזן.
הבלו פלאג כולו הוא מסר של הקרנת עוצמה. מעטות המדינות בעולם שיודעות להפיק אירוע כזה. מי שמגיע לפה, מי שמביט מבחוץ, מחשיב את ישראל כמיני-מעצמה. עד כדי כך שאל"מ ח' אמר לרמטכ"ל: "אני מרגיש אי נוחות עם התחושה שאנחנו מרגישים מיני מעצמה". למרות זאת הוא מדגיש: "מי שסובב אותנו מכיר את החומר והאיכות. זו לא רק הקרנת עוצמה כלפי האויב. אנחנו בהחלט מעצמה אזורית וקשה להתחמק מהתחושה הזו כשאתה נמצא בבלו פלאג".
כאשר שאלתי את אל"מ ח' איך טייסי חיל האוויר ביחס לזרים, הוא שמר על דיפלומטיות וענה בחיוך: "אני טס כוח אדום אז התפקיד שלי ליפול ואני טוב בזה". בכל זאת הוא הוסיף ש"השותפים שלנו טובים מאוד אבל אגיד שאין לנו במה להתבייש". גם רס"ן צ' שמר על דיפלומטיות כשאמר: "בסוף אנחנו לא באים להפיל או להשפיל מישהו. אתה פה כדי ללמוד והם ברמה מאוד גבוהה".
מי שהפתיע ולא שמר על דיפלומטיות הוא לוטננט ראשון דניס, טייס קרב בחיל האוויר הגרמני. "אני חושב שאנחנו נמצאים בטופ", השיב לנו בלי למצמץ. "מטוס הטייפון שלנו לא נופל, אפילו עולה על מטוסי F-15 ו- F-16, גם על השאר. יש לי עוצמת מנועים מאוד גבוהה שנותנת לי יתרון בכל מיני תחומים. כאשר ה-F 15 או ה-16 ממריאים הם על מאה אחוז כוח מנוע. לי מספיק 70 אחוז כוח כדי להמריא", אמר ואז הוסיף בחיוך: "הפלנו גם מטוסי F-15 ו F-16".
שקטים בבית, מתפרעים בישראל
לוטננט ראשון דניס התגייס ללופטאוופה (חיל האוויר הגרמני) לפני כשש שנים ומעיד שתמיד חלם להיות טייס קרב, שבילדותו צפה במשך שעות ארוכות בסרטונים של מטוסים. "עבורי האימון בישראל מעניין מאוד, במיוחד המפגש עם כל המדינות. הייתי בבסיסים אחרים והגענו לפה אחרי שלא מזמן ביצענו אימון בפינלנד. אבל מעולם לא יצא לי להמריא עם כל כך הרבה מדינות וסוגי מטוסים מאותו הבסיס, כשאתה נפגש על הקרקע עם טייסים מגוונים".
הוא מספר שכטייס קרב מבצעי בחיל האוויר הגרמני, הכי חשוב להם להתאמן עם מדינות שבדרך כלל לא פוגשים, שהן לא חלק מנאט"ו, כמו ישראל והודו. "זה שינוי גדול עבורנו. מאוד מעניין להתאמן עם עשרות מטוסים ולעשות דברים שבגרמניה אנחנו לא יכולים לעשות".
הטייס הגרמני מפרט: "בבית אסור לנו לטוס נמוך או לשחרר נורים כי גרמניה היא מדינה מאוכלסת כשבכל מקום יש עיר או כפר ואתה לא רוצה להפריע להם עם הרעש כדי שלא יתלוננו ויפחדו מבום על קולי. פה אנחנו טסים במהירות גבוהה בגובה ממש נמוך, זאת חוויה מטורפת לטייס קרב שנותנת לנו המון מבחינה מקצועית וגם כזו שמכניסה אותך לדריכות ויכולה להיות מסוכנת. יצא לי לטוס ממש נמוך מעל ים המלח והייתי המום. זה מדהים".
גרמניה היא שותפה משמעותית ומהחזקות בברית נאט"ו, כאשר חיל האוויר הגרמני נחשב לאחד המרכיבים החשובים בקשר הזה. קשה שלא להבחין בהבדלים כאשר אנחנו מדברים על לוטננט דניס, טייס הקרב הגרמני ומבקשים ממנו לשמוע על המשימות המבצעיות שלהם, כמו גם סיפור שלו מגיחה שעשה.
"התפקיד העיקרי שלנו זה שיטור אווירי, הגנת שמי המולדת ונאט"ו בכלל", הוא מסביר כאשר עיקר האיום עליהם מגיע מהרוסים ולכך הם מתכוננים. "אנחנו מתאמנים הרבה מאוד על QRA שזה תגובה מהירה לאזעקה, אם למשל יש מטוס חטוף או כלי טיס שזקוק לסיוע, אנחנו ממריאים תוך 15 דקות לאוויר".
בנוסף הוא מספר שהם שומרים על כשירות גבוהה לקרבות אוויר, תקיפות קרקע ומשימות סיור ואיסוף מודיעין. הגיחה אותה בחר להציג לנו הייתה כאשר לפני כמה חודשים גרמניה חוותה שיטפונות קשים. "עלינו במהירות לאוויר והשתמשנו ביכולות הצילום והאיסוף שלנו כדי לאתר את מוקדי ההצפות ולהכווין את שרותי החילוץ וההצלה לאזרחים".
כמובן שאי אפשר להתעלם מההקשר ההיסטורי עם גרמניה שנוכח מאוד בתרגיל. הגרמנים יצאו מגדרם כדי לבסס קשר טוב בין הטייסים שלהם לישראלים. זה הגיע עד כדי צביעה של דגל ישראל לצד הגרמני על אחד ממטוסי הטייפון שנחתו פה וגם תמונה של מפקד חיל האוויר הגרמני על אותו המטוס, כשמגן הדוד מובלט.
"אני חושב שזה מאוד מיוחד שהגענו לפה עם טייפון שעל חצי ממנו נצבע דגל גרמניה וחצי שני עם דגל ישראל, מה שהראה לנו את העוצמה של שתי המדינות. זה מיוחד ויוצא דופן עבורנו לבוא לישראל אחרי שאירחנו את הישראלים קודם, כשאז זאת הייתה הפעם הראשונה שחיל האוויר הישראלי טס בשמי גרמניה. אותי אישית זה ריגש, משום שזה דבר שלא ראינו לפני".
אל"מ ח', מפקד בסיס עובדה מספר מצדו שמדובר ב"אירוע רגשי מדהים. יש לי במשרד סמל של הלופטוואפה ואין דרך לתאר את האירוע הזה. אני חושב שהמסר הוא שאנחנו לא שוכחים. במפגשים הם לא מתביישים לדבר על זה, אומרים 'היינו במקום רע מאוד'. אני חושב שדווקא מהמקום שאנחנו זוכרים ולא מדחיקים את מה שהיה, הטיסה המשותפת מלמדת שכמה שזה קשה ולוקח זמן, בסוף הטוב מנצח".
רס"ן צ' שיתף גם הוא בתחושות של התרגשות בהקשר הזה. והוסיף ש"הגרמנים היו הראשונים שהגיעו לבלו פלאג אפס, שבוע ההתארגנות. היינו אתם יחד ועשינו קרבות אוויר ודברים מדהימים. הפכנו להיות חברים ברמה המאוד אישית, גם בפייסבוק ובוואטסאפ. קשר שהוא מעבר לצבא".
רס"ן צ' יצא גם עם משלחת של סגני מפקדי טייסת לגרמניה. "ככה מייצרים קשרים כבר בגיל הצעיר, כשבקרוב הם גם יגיעו לפה למשלחות. אני יכול לומר שדווקא הגרמנים מדברים על העבר בצורה הכי גלויה שיש. הרבה פעמים לנו לא נעים לדבר על זה ודווקא הם מביאים את הנושא לשיח. הפתיע אותי איך הם שמים את העבר על השולחן, לוקחים על זה אחריות מלאה, כשיש להם מודעות הרבה יותר גבוהה משלנו. אם הסבים שלנו היו יודעים לפני 80 שנה מה קורה פה היום בערבה, הם לא היו מאמינים".