דרמה אווירית נרשמה ב-12 באפריל 1999, שעה 12:30, שמי יוגוסלביה. על הקרקע שיירה של משאיות מלאה בדלק, החיילים של ממשלת יוגוסלביה שרפו כפר אחד והיו בדרך לשרוף כפר אחר. באוויר היו זוג מטוסי F-16 מכנף 31, המוביל היה מפקד הכנף בעצמו, בריגדיר גנרל דניאל ליף.
"ראינו את הכפר שהם שרפו והם היו בדרכם לכפר אחר. הם ידעו שאם יגיעו לשם לא נתקוף אותם צמוד לאזרחים. אנחנו הגנו על הכפר שהם התכוונו לשרוף", נזכר גנרל ליף בריאיון ל"popularmechanics".
על הקרקע לא היו כוחות, בעיקר משום שמבצע "כוח מאוחד" הוגדר כקמפיין אווירי אגרסיבי ללא מעורבות קרקעית. אבל לטייסי ה- F-16 היה אס בשרוול, שאז עוד לא היה מוכר כמו היום. הם היו חמושים בפצצות חכמות מונחות לייזר ומאוד מדויקות.
"מספר 2 שלי ירה רקטות כדי לעצור את המשאיות" סיפר גנרל ליף, "רכש את המטרה (סימן אותה בלייזר), ואני שגרתי פצצות 250 ק"ג שסיימו את העבודה. עד עכשיו יש לי צמרמורת כשאני נזכר בזה".
מבצע "כוח מאוחד" נמשך רק 78 ימים והסתיים בדיוק השבוע לפני 20 שנה, אולם השימוש בחיל האוויר להשפיע על מצב הלחימה על הקרקע נחשב למהפכני. המבצע הוגדר כקמפיין אווירי אגרסיבי לייצר הכרעה באש מדויקת מבלי שיהיה צורך בתמרון קרקעי.
לראשונה במספרים גדולים, חיל האוויר האמריקאי אימץ את מה שאנחנו רואים בעיראק או אפגניסטן. שימוש במטוסים ללא טייס, טילים ופצצות חכמות. זו נחשבת למערכה ששינתה את חיל האוויר האמריקאי לעד.
אמנם פצצות חכמות נכסו לשרות חיל האוויר האמריקאי הרבה לפני מבצע "כוח מאוחד", אבל המספרים היו קטנים מאוד. השימוש המשמעותי הראשון היה בזמן מלחמת המפרץ.
בוגרי אותן שנים זוכרים בוודאי את הגנרל נורמן שווצקוף ז"ל, ובכירים נוספים, מציגים במסיבות עיתונאים את הסרטונים של אותן פצצות חכמות שפגעו ביעדים והציגו על מסכי הטלוויזיה מה שנראה אז כמו לחימה עתידנית.
אבל מה שהרגישו אז דרך התקשורת, לא היה קרוב למציאות. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה בוצעו כ-100 אלף גיחות והוטלו כ-90 אלף טון פצצות, אך השימוש בפצצות חכמות עמד על פחות מעשרה אחוזים. במבצע "כוח מאוחד" הנתון הזה כבר זינק לאזור ה-30 אחוז. כל תקיפה שלישית בוצעה על ידי שימוש בטילים מדויקים ופצצות חכמות.
עיקר הנטל היה על מטוסי ה- F-16 שממש צדו מטרות בשיטות שהפכו נפוצות מאוד עשור לאחר מכן ואז עוד נחשבו לפורצות דרך. כולל שימוש בפצצות חכמות נגד מטרות ניידות. "הגענו למקום שבו ארבעה מטוסי קרב יכלו להפיל 8 פצצות מדויקות ולהשיג פגיעות סימולטאניות מכמה זוויות שונות, וזו אמנות המלחמה", הסביר ליף שכבר פרש מאז מחיל האוויר האמריקאי.
השימוש בפצצות חכמות הביא לכך שמטוסי הקרב קטלו את המטרות שלהם, גם כשהיו בסביבה אזרחית ואולי החשוב מכל עם הרבה פחות נזק אגבי ממה שהיה קודם.
הגנרל בדימוס, ליף, סיפר איך החיילים הסרבים ניסו לברוח לכפרים בחיפושם אחר מגן אנושי. "הם היו בטוחים ששם לא נירה עליהם, אבל הם לא היו מודעים למהפכה. פעם אחר פעם פצצות חכמות השיגו אותם גם ברחובות הערים או הכפרים, מבלי לפגוע בבתים או בשאר המבנים האזרחיים בסמוך".
כשפצצה טיפשה הפכה לפצצה חכמה
מה שהשלים את המהפכה שעברה על חיל האוויר האמריקאי באותה מערכה אווירית, היו השימוש המשולב הראשון במפציצים מסוג B-52, B1B והמפציץ החמקני היקר בעולם ה- B-2. שלושת אלו הפילו מחצית מסך 23,000 החימושים שהופלו במהלך אותה מערכה. אז היה הרגע בו הם בגרו משלב המרכבות שיודעות להוביל פצצות אטום למשאיות של פצצות.
השיא היה שעל משאיות הפצצות האלה העמיסו פצצות חכמות מסוג JDAM, שהוא למעשה קיט בעלות של 18,000 דולר בלבד אותו מלבישים על פצצה טיפשה וזה הופך אותה לפצצה חכמה, עם זנבונים לניהוג ומערכות הנחייה משולבות GPS (ובהמשך שילוב מערכת הנחייה אינרציאלית). השימוש הראשון בפצצות ה- JDAM היה במבצע כוח מאוחד.
לראשונה במהלך המבצע הזה, מפציצים חמקניים מסוג B-2 חדרו לשטח האויב, אספו מידע על המטרות כולל נקודות ציון מדויקות אותן הזינו בפצצות ה- JDAM שהפכו בזכות זה למדויקות הרבה יותר. הם עשו את זה תוך עבודה עם צוותים נוספים באוויר, כולל מטוסים ללוחמה אלקטרונית ושיבוש של הצי. "אתוס הצוות" כפי שזה מכונה הפך חלק מרכזי במלחמות המילניום החדש.
"הייתה לנו המאסה, היה לנו הדיוק, אולם בזכות השילוב הראשון של B-1 ו- B-2 עם פצצות JDAM במבצע כוח מאוחד נוצר השינוי המשמעותי וההיסטורי", מסביר הגנרל ליף. "אני חושב שהיום הטאליבן מאוד מבינים את זה. השינוי היסודי, הדיוק והורדת הסיכון (למטוסים) שינתה את חוקי המשחק".
העיניים של הטייס בשטח
המערכה האווירית בשמי קוסובו, נחשבת גם לנקודת פריצה משמעותית בשימוש במטוסים ללא טייס מצוידים בטילים. ה- RQ-1A "הטורף", מסוגל לשהות באוויר 24 שעות ברציפות ובאמצעות מכ"ם סינטטי לאתר מטרות גם כשיש עננות כבדה. הכטב"מ הזה סייע לאתר אותות שונים, לא משנה כמה היו חלשים, כולל של טלפונים, מערכות קשר ועוד.
אולם המהפכה שהייתה באותה מערכה, היא היכולת לשדר תמונות וידאו בזמן אמת משדה הקרב מבלי לסכן את הטייסים. "זו הייתה הפעם הראשונה מעולם שבוצע שימוש מבצעי במערכת MTS (multispectral targeting). מערכת שהעבירה צילומי וידאו בזמן אמת מהמטוסים ללא טייס שפעלו שם", הסביר סגן מפקד הדיביזיה למעקב, סיור ואיסוף מודיעין. "זה סיפור רציני מאוד, כשיש לך תמונות וידאו בזמן אמת היישר מהשטח".
אז הצוותים עוד היו צריכים לצאת לזירת הלחימה כדי להפעיל את הכטב"מים, היום בזכות תקשורת לוויינית הם עושים את זה מבסיסים הבטוח בארה"ב. אולם מה שבאמת רלוונטי, זה שהכטב"מים שיפרו משמעותית את "מעגל ההריגה". הם סייעו לטייסים לאתר את המטרות שלהם במהירות ובדיוק גבוה. הזהירו אותם מסיכונים וכשצריך, דיווחו האם המטרה מנסה להימלט ומה מידת ההשמדה.
כמה מהלקחים הגדולים ביותר נלמדו באותה מערכה אווירית, מקצי שיפורים נעשו ונהלים שופרו הודות ללמידה מאותו מבצע. לא הרבה שנים עברו והכטב"מים כבר הגיעו כשהם חמושים בטילים מדויקים כמו ה"הלפייר". השילוב הזה של מטוס ללא טייס שיודע לאסוף מודיעין באופן עצמאי ולהשמיד מטרות לבדו ייצר מהפכה של ממש. כזו שלקחה לא מעט משימות ממערך מטוסי ומסוקי הקרב, תהליך אותו ניתן לראות גם בחיל האוויר הישראלי.
איינשטיין של עולם האש
נתוני הפנטגון שפורסמו אחרי המערכה מלמדים שיוגוסלביה איבדה 85 אחוזים מצי מטוסי המיג-29 שהיו המתקדמים ביותר שלה. מטוסי נאט"ו השמידו למעלה ממאה כלי טיס יוגוסלביים ובנוסף 66 אחוזים מסוללות טילי הנ"מ SA-2 וכ-70 אחוז מסוללות ה-SA-3 הנייחות.
בתקיפות של מטרות קרקעיות בקוסובו, הצליחה נאט"ו להשמיד כ-120 טנקים, 220 נגמ"שים, 450 תותחים ומרגמות ועוד 268 כלי רכב צבאיים שונים.
אל מול הנתונים הללו הסתכמו האבידות בשני מטוסים שהופלו כששני הטייסים חולצו מהם שלום. בנוסף אבדו שני מסוקי אפאצ'י בתאונות וכ-20 כטב"מים. בשיקולי עלות תועלת לאור כמות הגיחות וזמן ההפעלה ביחס לתוצאות, מדובר במחיר נמוך במיוחד. החימוש החכם הוכיח את עצמו בלי שום ספק.
במלחמת העולם השנייה היה צריך למעלה מ-100 מפציצים עם כ-650 פצצות כדי להשמיד מטרה אחת ואחוז האבדות היה לא פחות ממחריד. זה גם נכון למלחמת וייטנאם, שם למשל 79 מטוסים השתתפו בהתקפה הראשונה על גשר "מלתעות הדרקון" ב-3 באפריל 1965. כוח התקיפה כלל 46 מטוסי תקיפה 21 מטוסי קרב, שני מטוסי סיור ועשרה מטוסי תדלוק. כל הארמדה הזו נדרשה בכדי לתקוף גשר בודד שאגב לא הושמד, עד שכמה שנים לאחר מכן נעשה שימוש ראשון בפצצות מונחות לייזר.
אבל הרבה מים זרמו מאז מתחת לגשר הדרקון, ומאז אותו מבצע אווירי ביוגוסלביה והשימוש בנשק חכם, מטוס אחד יכול להשמיד 2 וגם 3 מטרות. הרבה יותר מזה במקרה של מפציצים כמו B-1 או B-2.
20 שנים חלפו מאז אותה מערכה, ועולם התעופה הצבאי צעד לכיוון הרבה יותר חכם ומדויק. לזירה נכנסו טילים אותם ניתן לשגר ממרחק של מאות ק"מ כמו ה- AGM-158 אותו ניתן לשגר מטווח של 400 ק"מ והדיוק שלו הוא ברמת החלון בבית. יש גם את ה- GBU-57 העצומה שמסוגלת לפצח בונקרים מטווח של עשרות ק"מ. או ה- GBU39 הקטנה יותר של בואינג, פצצה גלישה חכמה שמשמידה מטרות מטווח ארוך.
לישראל אתגרים דומים
בחיל האוויר הישראלי פצצות חכמות נכנסו לשימוש כבר בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. כלל אחת פורצת דרך מייצור מקומי בשם "תדמית". מבצע ערצב 19 עליו פרסמנו לאחרונה, היה האירוע הראשון בו חיל האוויר הישראלי עשה שימוש מסיבי בחימוש חכם. אולם בשנים שלאחר מכן אחוז השימוש לא עלה משמעותית ונשאר זניח.
זה השתנה ככול שמרחב הלחימה הישראלי הפך פעיל יותר בסביבת לחימה אזרחית, וכאשר האויב החל להפוך את הבסיסים שלו לחמקמקים הרבה יותר. במלחמת לבנון הראשונה מדברים על 5 אחוז חימוש חכם בלבד מסך החימושים שהופעלו. במלחמת לבנון השנייה קפצו אחוזי השימוש בנשק מדויק ל-64 ובעופרת יצוקה למעלה מ-80 אחוז. במבצע עמוד ענן הגיעו האחוזים ל-100: נתון מדהים שאין לו אח ורע בעולם.
שימוש בנשק מונחה מדויק הופך את הטיסה הקרבית ליעילה יותר ולא פחות חשוב לבטוחה יותר. יש אפילו הפחתה של סכנה בזירה המדינית-עולמית, בהתחשב בזה שכיום עיקר הלחימה היא נגד טרור בזירה האזרחית.
הבעיה העיקרית היא הזינוק האדיר במחיר, פצצות שפעם עלו כמה אלפי דולרים בודדים זוכות לתג מחיר שנע בין 50 ל-200 אלף דולר, וגם לכלכלה, כידוע יש שיקול משמעותי בסיפור הזה של מלחמה.