הסיכולים הממוקדים מוכרים לאזרח הישראלי כאחת מדרכי ההתמודדות של מדינת ישראל עם הטרור הפלסטיני. מדובר בשיטה טקטית שייצרה לא מעט דיונים כותרות סוערות של בעד ונגד במחוזותינו ואף מעבר לים. מי שמצדד בשיטה נוהג להזכיר את סעיף 3 באמנת ז'נבה שקובע שמי שהשתתף בפעולות טרור מאבד את חסינותו, בעוד שהמתנגדים מכנים את הפעולה כרצח ובכך בעצם מעקרים כל דיון רלוונטי בנושא. פרשת העיתונאי אורי בלאו והכותרות שלא מפסיקות להציף אותנו מזה מספר שבועות, כמו גם בשנים האחרונות, שלחה אותנו לבדוק כיצד פועלים ארגונים שונים בעולם בנבכי הפעולות שמוגדרות כ"שחורות" (Covert operation).
היסטוריה רווייה בדם
אפשר להגיד שמאז שנלחמו בני באדם האחד כנגד השני החלו גם סיכולים ממוקדים של מנהיגים ומפקדים אבל לא נרחיק עד לשם. כן נספר שפעולות סיכול ממוקד בוצעו על ידי הבריטים ב-1919, כאשר חיסלו במהלך מלחמת העצמאות של אירלנד מפקדים של ה-IRA, זאת באמצעות צלפים או יחידות חיסול ייעודיות.
במלחמת העולם השנייה, 1942, התנקשה המחתרת הצ'כית בקצין הנאצי ריינהרד היידריך. התוצאה הייתה מעשי תגמול אכזריים ביותר מבלי שפעילות האס אס במדינה נפגעה. הצרפתים לא נשארו מאחור וחיסלו לא מעט מפקדים של ארגוני המחתרת במהלך מלחמת אלג'יר בשנות ה-60. הבעיה עם הצרפתים הייתה שכל קצין זוטר היה יכול להחליט את מי הוא מחסל, מה שיצר לא מעט פשעי מלחמה.
באותן שנים יצא ה-CIA האמריקאי בתוכנית "פניקס" שכללה חיסול מנהיגים של הוייאט-קונג בוייטנאם. מעניין לציין שתוכנית זו נכשלה בעיקר בגלל שהסייענים שלחו את המתנקשים לפתור סכסוכים אישיים ולאחר המלחמה התברר שהרוב המכריע של המחוסלים היו דווקא אנשים חפים מפשע. לאורך השנים האלו מדינת ישראל נמצאת עמוק בתוך עולם הסיכולים הממוקדים (רק שאז עדיין לא קראו להם כך); הארגונים החשאיים של המדינה אחראים לחיסול של טרוריסטים בשיטות שונות: מעטפות נפץ שהתפוצצו ברצועת עזה, המעורבים בטבח מינכן שחוסלו במקומות שונים, פעולות של יחידת רימון בשנות ה-70 ועוד. לא מעט מחבלים מאבדים את חייהם וישראל הופכת לשם דבר בכל מה שקשור לחיסולים חשאיים.
יחידות קומנדו נכנסות לתמונה
קפיצה לשנות ה-80 וה-90 מלמדת אותנו שאת המתנקשים, שהיו עד אז צלפים ומרגלים, החליפו פעולות "נקיות" של יחידות קומנדו. בתחילת שנות ה-80 הספצנאז הרוסי נשלחים לבצע חיסול של איש חיזבאללה במטרה לעודד את הארגון השיעי לשחרר דיפלומטים רוסים שנחטפו בביירות. הלוחמים חודרים למדינה, מאתרים את המטרה ומחסלים אותו אבל אז מגיעה הפעולה שמבדילה את הספצנאז מיחידות מערביות: הם מקצצים את המחוסל ושולחים את חלקי גופתו לחוטפים. כמובן שהפעולה הצליחה וכל החטופים הרוסים שוחררו בחיים, מלבד אחד שהוצא להורג לפני הפעולה.
שנת 1988, טרוריסטים ממחתרת ה-IRA מציבים מכונית תופת באזור הבריטי שבגיברלטר בצמוד למגורי המושל. הם בטוחים בעצמם כשלפתע נורים כולם תוך כדי הליכה לכיוון הגבול עם ספרד, על הקרקע שלוש גופות מדממות. הייתה זו פעולת סיכול של ה-SAS הבריטי כאשר מלבד סיכול הפיגוע, חיסלו הבריטים פעילי מחתרת בעלי "רזומה" מבצעי עשיר. באותה שנה מחסלת ישראל את אבו ג'יהאד שהיה בזמנו הסגן של עראפת. הוא מחוסל בפעולת קומנדו של סיירת מטכ"ל ושייטת 13 בביתו שבטוניס.
בזמן שבעולם מפעילים יחידות קומנדו לביצוע פעולות, במדינת ישראל כבר עוברים לשימוש במסוקי קרב. מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי מחוסל ממסוקי קרב כבר בשנת 1992 אבל הפעולה לא ממש הצליחה והביאה לנו את המזכ"ל הנוכחי חסן נסראללה. השינוי הגדול מגיע ללא ספק במהלך שנות ה-2000, אז נולד בישראל המונח סיכול ממוקד והמקביל שלו בעולם: Targeted killing.
ארה"ב הופכת למובילה
עד לפיגועי התאומים היו לצבא ארה"ב ולסוכנות הביון המרכזית הגבלות חמורות בכל מה שקשור לחיסולים שנבעו בין השאר מהניסיונות לחסל את מנהיג קובה, פידל קסטרו, ותוצאות תכנית פניקס בווייטנאם. בשנת 2001 פולשים האמריקאים לאפגניסטן ולמעשה פותחים במלחמה הקונבנציונאלית הראשונה שנועדה למגר ארגון טרור, ומאוד מהר ההגבלות נעלמות. את שטח המדינה האפגנית הם כובשים בקלות אבל המאבק נגד הטרור רק התחיל. ארה"ב מפתחת את השיטה ומתחילה לחסל מטרות בעיקר דרך האוויר. אין זה סוד שבארה"ב למדו היטב מהסיכולים של ישראל ולאחר מכן התאימו את השיטה לצבאם ואף שכללו אותה.
החיסולים הראשונים של ארה"ב בוצעו בדיוק כמו בישראל, ממסוקי קרב ולפעמים גם ממטוסים. מאוד מהר הם מייעלים את הדרך וכבר בשנת 2002 הם מתחילים לחסל מבוקשים בעזרת מטוסים ללא טייס. זו שיטה שמשתמשים בה בדרך כלל אחרי קבלת מידע מודיעיני אמין אבל כללי והיתרון העיקרי בשיטה זה ריחוף של הכטב"מ במשך שעות ארוכות מעל אזור המטרה לרוב מבלי שהוא ניתן לגילוי, עד שהמפעיל מזהה את המטרה. את הפלטפורמות המאוישות שולחים בדרך כלל לכיוון מטרות מזדמנות שהצליחו לסגור עליהם מעגל. האמריקאים הציבו כטב"מים חמושים בנקודות אסטרטגיות כשהם נשלטים בעזרת לוויינים מחדרי בקרה בארה"ב ,דבר שמקטין כמובן את הסיכון של המפעיל.
שטח פקיסטן מהווה דוגמה לחשיבות הטקטיקה בעיני האמריקאים: בשנת 2004 בוצעה רק תקיפה אחת של כטב"מים אמריקאים בשנת 2007 זה כבר עלה לארבע ובשנת 2010 זה כבר עלה ל-118 תקיפות שבהן נהרגו 993 אנשים רבים מהם אזרחים בלתי מעורבים כשבאחד המקרים הרגו בטעות 24 חיילים פקיסטנים, שהם כאמור בעלי ברית.
דיונים סוערים של בעד ונגד
בנובמבר 2002 מרחף כטב"מ מסוג פרדטור (RQ-1 Predator), חמוש בטילי הלפייר בשמי תימן, שהפכה גם היא לחלק מהמלחמה העולמית בטרור. המפעילים מזהים את רכב המטרה שבו חמישה פעילי אל קאעידה, בהם סלים סינאן אל חריטי שהיה המוח מאחורי הפיגוע במשחתת האמריקאית "קול". טיל ששוגר פוגע ישירות במטרה ומשמיד אותה. בין ההרוגים גם אחמד חיג'אזי, שכנראה לא ידעו שהוא ברכב, האזרח האמריקאי הראשון שחוסל במסגרת המלחמה בטרור – מה שיצר המון ויכוחים בתקשורת האמריקאית על שיטת החיסול.
במקרה אחר משנת-2006 מנסים לחסל את מספר שתיים באל קאעידה, איימן אל זוואהירי. לא פחות משלושה פרדטורים השתתפו בתקיפה אבל זוואהירי לא היה בין 17 הגופות שנמצאו בשטח. ב-1 במאי 2008 מבצעים האמריקאים התקפה נוספת הפעם בחופי סומליה כאשר חלק מהטילים שוגרו מהאוויר וחלק מהים. חמישה חודשים אחר כך האמריקאים חוזרים לקרקע כאשר הם יוצאים לסיכול ממוקד בסוריה. על פי המודיעין אבו גאהדיה (Ghadiya) היה איש לוגיסטיקה שהבריח לוחמים ונשק מסוריה לעירק ואף היה מעורב במותם של 11 שוטרים עירקים. ארבע מסוקי בלק הוק פורקים בסמוך לביתו את לוחמים הקומנדו שמחסלים את גאהדיה ושבים לבסיסם בשלום.
החיסולים הממוקדים עלו לדיון בתקשורת האמריקאית חדשות לבקרים אבל מה שהלהיט את הדיונים של בעד ונגד היה חיסול מכוון של אזרח אמריקאי. ב-30 בנובמבר 2011 בדרום תימן, פרדטור משגר טילי הלפייר על רכב של פעילי טרור ומשמיד אותו. בין ההרוגים אנוואר אוולקי, אזרח אמריקאי שמעולם לא הואשם בבית משפט אבל ידוע שהיה מעורב בלא מעט פעולות טרור. הרוחות בארה"ב סערו במיוחד אחרי שהתברר במסמכי וויקיליקס שהדיונים על חיסול אוולקי החלו חצי שנה לפני הפעולה. אפשר להגיד שהאמריקאים נרגעו מעט אחרי שהסתיים מצוד בן עשור. היה זה כשלוחמי צוות 6 של הנייבי סילס חיסלו את בן לאדן בפשיטה מהירה ונקייה.
בישראל: קביעה לא מחייבת
כאמור יש לא מעט ויכוחים על השימוש בטקטיקה זו כאשר המתנגדים טוענים שמדובר למעשה בהוצאה להורג בלי משפט ולפעמים גם "הענשה" של האויב מתוך תסכול. בעיה נוספת אותה מעלים המתנגדים זה הסתמכות של המודיעין על סייענים לא אמינים שכמו בעבר שולחים את המחסלים למטרות אישיות. התומכים שוללים את הדבר כשחלק מהטיעונים מדברים על הצורך של הדמוקרטיה לשמור על עצמה וכמובן נטרול מוקדם של "פצצות מתקתקות". אצלנו העניין נסגר בקביעה לא מחייבת של בג"ץ: "אין לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד הוא אסור על פי המשפט הבינלאומי, כשם שאין לקבוע מראש כי הוא מותר".