בשנים האחרונות קשה מאוד להתחמק מהמילה "חמקן" או חמקנות", מושג שפשוט השתלט על התחום הצבאי ומסמן את הכיוון של המלחמה הבאה או נכון יותר, כבר את זו של היום.

מדינות משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח של אמצעי לחימה חמקנים ובתחום האווירי ניתן לומר שהמושג הזה הפך לשליט החדש.

לא מעט השתנה מאז עלה לאוויר מטוס F-117 - החמקן המאויש המבצעי הראשון. מאז עלו דגמים נוספים לאוויר אבל לאט-לאט, החמקנות מתפשטת גם לכיוונים אחרים. צוללות חשאיות יותר, ספינות חמקן וגם בתחום השריון יש מי שמנסה להכניס טכנולוגיה חמקנית. נכון להיום, אלו הכלים החמקנים והמבצעיים ששולטים בעולם.

F-22: השליט הבלעדי של ארה"ב

מדובר בחמקן הראשון שנועד להשיג עליונות אווירית ושליטה מוחלטת בשמיים, המחליף האמריקאי של מטוסי F-15.

לחיל האוויר האמריקאי שהוא המפעיל היחיד בעולם של המטוס הזה יש כ-200 יחידות. החמקן מתוצרת חברת "לוקהיד מרטין" נמצא בשירות מאז שנת 2005, והעובדה שכמעט ולא שמענו על פעילות מבצעית של המטוס הזה מלמדת עד כמה הוא מוצלח.

יותר מסביר שהוא טס בכל מני מקומות עוינים. הפרסום היחיד בכל הקשור לנושא המבצעיות, הוא שהמטוסים מלווים מטוסים אחרים שתוקפים בסוריה, עיראק ואפגניסטן ושהם נשלחו להעביר רמזים למנהיגי צפון קוריאה ואיראן, רק מעצם הגעתם לבסיסים קרובים.

לאורך השנים החליטו האמריקאים לשדרג את ה- F-22 גם לתקיפת מטרות קרקעיות ולוחמה אלקטרונית.

F-35: צעיר ומאיים

מטוס הקרב שמוכר לקהל הישראלי, הנו מטוס תקיפה חמקני בעל יכולת מעולה לאיסוף מודיעין, לוחמת סייבר וקרבות אוויר.

לא מעט מילים נכתבו על המטוס שהוא אולי החמקן המפורסם בעולם ובניגוד לאחד הגדול שלו, ניתן להגדיר אותו כ"חמקן לכל כיס" אחרי שמחירו ירד לאזור ה-80 מיליון דולר למטוס. ל-35-F שלושה דגמים שנועדו לענות על הצרכים של חילות אוויר, חילות ים עם נושאות מטוסים או מדינות שרוצות מטוס שידע להמריא בלי מסלול, ולמארינס האמריקאי.

מה שנחשב לאחד מהיתרונות הגדולים שלו הוא מחשב משימה עוצמתי שמשולבים בו מגוון רחב של סנסורים ומכ"ם עוצמתי. החמקן הזה הוא למעשה מחשב מעופף, ששינה ברמה ההיסטורית את אופן ההפעלה של מטוסי הקרב.

B-2: כוח אש גרעיני

המפציץ החמקני הזה בעל הצורה הייחודית והמפורסמת הוא למעשה אחד מהזרועות של הכוח הגרעיני האמריקאי.

אם חשבנו שה- F-22 מטוס יקר, אז המחיר של B-2 אחד עומד על יותר מ-900 מיליון דולר. האמריקאים רצו לרכוש כ-165 מפציצים כאלה, אבל למרות עומק הכיס שלהם נאלצו להסתפק ב-21.

החמקן הזה מסוגל לחדור את מערך ההגנה האווירית של האויב עם כמה ראשי קרב גרעיניים ואם רוצים שיהיה "עדין יותר", אז עם 23 טון פצצות חכמות, אותן הוא יכול להטיס לטווח של כ-11,000 ק"מ.

מי שהרגישו את העוצמה הקונבנציונאלית הזו הם האויבים של ארה"ב בעיראק, אפגניסטן ומדינות נוספות.

ספינה חמקנית: יש דבר כזה

Littoral Combat Ship הן למעשה סט של שתי ספינות חמקניות תוצרת חברת "לוקהיד מרטין", שצברה ניסיון רב בתחום החמקני באוויר ו"הורידה" אותו לים.

מדובר בפרויקט מסובך וראשוני מסוגו, שעדיין סובל מחבלי לידה, אולם נראה שהצי האמריקאי זכה למענה מהכיוון הזה וכבר הכניס אותן לשירות מבצעי.

מדובר בספינה עם תותח, שלצד יכולת לשגר מגוון רחב של טילי ים-ים וים-יבשה, יכולה להוציא גם מסוק ואף כלי שיט תת ימי בלתי מאויש (כשב"מ).

בספטמבר האחרון אף נוהל בהצלחה ניסוי אינטגרציה של מערכת הטילים Longbow Hellfire והיא אושרה להתקנה על הספינות הללו. המערכת הזו תסייע לספינה החמקנית בין השאר נגד איומי סירות קטנות, כמו אלו של משמרות המהפכה האיראניות.

בנוסף הספינות האלו יכולות לשאת כוח תקיפה קטן של לוחמי חי"ר עם כמה כלי רכב. לארה"ב יש כבר 13 ספינות מבצעיות כאלו ובסך הכל מתוכננות כ-40 ספינות מסוג זה עבור הצי האמריקאי.

על פי פרסומים זרים, ישראל שקלה בעבר לרכוש את הספינה אולם הנושא ירד מהפרק. ערב הסעודית החליטה לרכוש מספר ספינות כאלו, כשגם יפן קיבלה אישור לייצר ברישיון את הספינה.

צוללות אוהיו: טילים גרעיניים מתחת לפני הים

צוללות מסוג אוהיו נחשבות לשקטות והחמקניות ביותר שיש לצי האמריקאי. עובדה זו הביאה לכך שחוץ מהמשימה לשגר טילים גרעיניים בשעת פקודה, הן גם מבצעות משימות לאיסוף מודיעין.

למרות הגודל שלה, 170 מטרים אורך ו-13 מטרים רוחב, התכנון ההנדסי של המבנה בשילוב מנועים שקטים (אחת מהטורבינות להפעלה שקטה במיוחד) מאפשר לה תנועה חשאית עם רעש מינימלי שכמעט ולא ניתן לקלוט באמצעי איסוף.

שילוב של חמקנות ועוצמה כשמוסיפים לזה יכולת לשגר עד 24 טילים בליסטיים שבכל אחד מהם 8 ראשי נפץ גרעיניים, בעוצמה של 100 מגהטון לטווחים של כ-7,400 ק"מ.

יש לציין שכמה מהצוללות הללו הוכשרו לשאת טילי 'טומהוק' שנושאים ראש נפץ קונבנציונלי במשקל של טון ובנוסף, לשגר בחשאי צוותים של יחידת העילית "אריות הים".