47 שנים עברו מאז הסתיימה מלחמת יום כיפור שהפכה לנקודת שבר בהיסטוריה של מדינת ישראל. המלחמה שגבתה את חייהם של 2,222 חיילים וקצינים, שבה למעלה מ-7,000 נפצעו וכמעט 300 נפלו בשבי המצרי והסורי, הסתיימה באופן רשמי ב-25 לאוקטובר 1973.
אבל באופן מעשי הלחימה בצפון נמשכה עד למאי 1974 במסגרת מה שמכונה "מלחמת ההתשה במובלעת הסורית". אחד ממוקדי הלחימה של תקופת המובלעת היה ברכס החרמון, בקרבות שגבו את חייהם של עשרות חיילים.
אירועי המלחמה והמובלעת העלימו מהתודעה לא מעט מבצעי גבורה, בהם אחד של סיירת מטכ"ל אותו הגדיר עמירם לוין כ"אחד החשובים בתולדות מדינת ישראל". על פי לוין המבצע נעלם מהתודעה והמורשת בשל מלחמת יום הכיפורים וגם כי היה מוצלח במיוחד.
לאחרונה יצא לאור הספר "סיירת מטכ"ל – המבצעים הגדולים של היחידה", שנכתב על ידי אבנר שור ואבירם הלוי. שניהם בוגרי היחידה. שור כלוחם בצוות פברואר 1971 עליו פיקד איתמר סלע, גיבור ספרו הראשון. הלוי החל את שירותו כלוחם שהתקדם עד לתפקיד סגן מפקד היחידה.
הספר מתמקד במה שהם מכנים "מבצעים אג"מים", כלומר המבצעים הגלויים והרועשים של סיירת מטכ"ל, בהם גם הקרב הנשכח על פסגת החרמון הסורי בגובה 2,814 מטרים, בתנאים קשים, עוד לפני שסופרים בכלל את האויב הסורי.
את סיפור המבצע הזה צריך להתחיל ביום הראשון של מלחמת יום כיפור, אז הפתיעו צנחנים וקומנדו סורי כשהסתערו על מוצב החרמון ממסוקים וכבשו אותו. 16 חיילים נהרגו ועוד 31 נפלו בשבי.השליטה הסורית במוצב החרמון סייעה להם בהכוונה של אש ויחידות כך שבאופן מעשי אבדו חייהם של רבים גם מעבר להר. ביום השלישי למלחמת יום כיפור נהרגו עוד 23 חיילים ישראלים ו-55 נפצעים במתקפה כושלת לכיבוש החרמון.
ב-21 לאוקטובר צה"ל יוצא למבצע "קינוח" במטרה לכבוש את החרמון. כוח גולני מטפס על ההר כדי לכבוש חזרה את המוצב הישראלי. כוח מחטיבת הצנחנים במילואים 226 פושט עם מסוקים על מוצב החרמון הסורי שהיה גבוה יותר. הפעם המבצע הצליח ומוצבי הר החרמון נכבשו, אולם למניין ההרוגים נוספו 56 לוחמים מגולני ועוד שני לוחמי מהצנחנים.
כשהמחלצים מהסיירת חולצו בעצמם
החרמון ממשיך לגבות קורבנות גם אחרי שהמלחמה הסתיימה. שור והלוי מספרים ומזכירים שבנובמבר 1973 צנחנים במילואים מחזיקים בשיא החרמון אבל בשל מזג האוויר הקשה ב-1 בנובמבר הם שולחים אותות מצוקה והצבא מטיל על סיירת מטכ"ל את משימת הסיוע.
לוחמי היחידה מטפסים על ההר רק שבוע אחרי הפסקת האש. אולי באווירת המלחמה, הארגון של המבצע, קבלת המידע וגם נושא הלוגיסטיקה לקוי. "הכוח מתקדם באיטיות מחרידה, כ-600 מטרים לשעה, נלחם בגבורה ברוח העזה הנושבת ממערב למזרח וממש שותלת את החיילים במקום", נכתב בספר.
>> זמני כניסת ויציאת צום יום כיפור 2020
למרות התנאים הקשים, ההר התלול והמשקלים הכבדים הם מתעקשים להמשיך במשימה ולהגיע לצנחנים. גם כשהקור מתחיל להשפיע עליהם. המבצע הזה הסתיים בזה שלוחמי סיירת מטכ"ל מגלים שמצבם של הצנחנים דווקא היה טוב וכלל לא ברור מדוע צה"ל החליט שצריך לחלץ אותם.
למעשה הצנחנים היו אלה שחילצו את לוחמי סיירת מטכ"ל. אבל זה היה מאוחר מדי עבור שי שחם ז"ל, לוחם היחידה שאיבד את חייו על ההר בניסיון לחלץ את מי שכלל לא היה צריך לחלץ. בספר הם מציינים שהמבצע הזה הראה את הנחישות והמסירות של לוחמי היחידה מצד אחד, מהשני את הפזיזות. בפעם הבאה שהם יחזרו לשם זה כבר יהיה סיפור שונה לגמרי.
תנאי מזג האוויר הקשים הביאו את הסורים והישראלים לעזוב את פסגת ההר. לכולם היה ברור שברגע שהשלגים יפשירו הם חזרו לשם. "כולם נאלצו לנטוש ולחזור באביב הבא, כנהוג בחרמון מימים ימימה", ציינו שור והלוי.
מי שחזרו ראשונים היו דווקא לוחמי הקומנדו של הצבא הסורי. בישראל בתגובה החליטו לשלוח את היחידה הכי מאומנת ללחימה בתוואי שטח הררי ומושלג – סיירת מטכ"ל יחד עם יחידת האלפניסטים, בסך הכל 60 לוחמים.
על סיירת מטכ"ל בזמן "מבצע שיא" פיקד גיורא זורע, בנו של אלוף מאיר זורע ז"ל ואחיהם של יונתן ויוחנן ז"ל. האח יונתן נהרג כטייס במלחמת ששת הימים, האח יוחנן נהרג כקצין שריון במלחמת יום כיפור. זורע מוביל את היחידה למבצע, רק חודש אחרי שאיבד אח נוסף במלחמה.
מי שיפקד על המבצע ויוביל את הכוחות בשטח הוא עמירם לוין, אז רס"ן ולימים מפקד סיירת מטכ"ל ואלוף בצה"ל. על פי התכנית הלוחמים יגיעו למוצב החרמון הישראלי ומשם יצאו על גבי "אלפות" (רכב זחלי להובלת פגזים) של התותחנים שייקחו אותם חלק מהדרך אותה יעשו ברגל בתנאי קור קיצוניים. ההתקפה אמורה להתחיל בשעה שלוש בלילה.
לוין, שהחלים משלוש פציעות קשות, מוביל את הכוח לכיוון השיא שנשלט על ידי הסורים. בגלל התנאים שעת ההתקפה מתעכבת ובנוסף, עוד לפני שהגיעו פגזים סורים נופלים על הכוח ופוצעים את אחד מהאלפיניסטים.
צוות עליו מפקד עומר בר לב, גם הוא מפקד היחידה לימים, מחלץ את הפצוע לאחור. הקרב האמיתי מתחיל בשעה 03:30, חצי שעה אחרי הלו"ז המקורי.
הסורי שנהרג עם אצבע על ההדק
בספרם על הסיירת, מתארים שור והלוי את הקרב הסוער. בין השאר הריגתו של חייל סורי שירה עם מקלע נ"מ על הלוחמים בשטח. הסורי נהרג עם אצבע על ההדק, וככה יצא שהמקלע ירק עליהם אש עד שנגמרה שרשרת הכדורים.
בהמשך הסורים נסוגים מהפסגה ומסתתרים בין הסלעים, אז לוחמי סיירת מטכ"ל צדים אותם בירי מדויק תוך כדי התקדמות איטית ומסודרת. די מהר הסורים נדחקים מההר כאשר לוחמי היחידה מקדמים וקוטלים אותם. עם הזריחה השקט יורד על ההר והקרב הקרקעי מסתיים.
לפחות 13 חיילים סורים נהרגים בקרב. לסיירת מטכ"ל יש 17 פצועים רובם במצב קל, אולם אחד מהם, חגי ורנר סופג קליע בראשו כאשר הגיע לסייע ללוחם נוסף שנפצע קשה. מדובר בשני לוחמים מצוות עתיר, הצוות אליו היה שייך שי שחם ז"ל שאיבד את חייו על ההר רק חמישה חודשים קודם לכן.
שם מתחיל קרב גבורה נוסף, הפעם של הרופא ד"ר אלכס בטלר. רופא היחידה מציל את חייו של ורנר. עכשיו לוחמי הסיירת מתעקשים שיגיע מסוק לפנות את שני הפצועים קשה למרות התנאים. מסוק יסעור אותו מטיס נחמיה דגן, אז מפקד טייסת 114, נוחת למרות המצב ומחלץ את הפצועים. ורנר נשאר משותק בחלק השמאלי של גופו, אבל בחיים.
זורע, שנמצא בחפ"ק מקבל מידע מודיעיני לפיו הסורים מתכננים פעולת קומנדו מוסקת לכיבוש ההר מחדש. הוא שולח תגבור ובינתיים, לוחמי הסיירת פותחים קו נל"ן לאחור ולוחמי הנדסה פורצים ציר גישה לשיא החרמון הסורי, שנכבש על ידי לוחמי הסיירת.
הסורים יורים ארטילריה ומבצעים תקיפות מטוסים שזוכות לתגובה דומה, אבל את לוחמי צה"ל הם כבר לא מצליחים להוריד מההר. בהמשך הם מוחלפים על ידי כוח אחר שמחזיק בפסגה.
סיפור על אחד הקרבות והמבצעים המוצלחים והנועזים ביותר של סיירת מטכ"ל, נשכח מהזיכרון הלאומי תחת ענני השבר של מלחמת יום כיפור. כפי שמצוין בספר, סיבה נוספת היא פשוט כי זה היה עוד קרב מוצלח של היחידה, שהסתיים ללא הרוגים.
לרכישה בהנחה של הספר: "סיירת מטכ"ל - המבצעים הגדולים של היחידה".
