בתחילת שנת 2005 ביקרה משלחת של קצינים בכירים באחד מהמפעלים שעוסקים בייצור חלקים לטנק המרכבה סימן 4. במהלך הסיור אמר מפקד חיל האוויר דאז, האלוף במיל' אליעזר שקדי, "אתם מבינים שאתם מייצרים פה מטרות לאויב". שקדי לא היה לבד ומרבית הקצונה הבכירה שסיירה במפעל, ושל צה"ל בכלל, האמינה שהוא צודק – שהטנק, על כל עוצמתו ומיגונו, אינו רלוונטי לשדה הקרב העתידי. למעשה אפשר להגיד שמאז שנות השמונים, מנסים להרוג את הטנק כל שנתיים-שלוש. בדרך כלל זה מגיע כשיש דיוני תקציב וחרב הקיצוצים מרחפת מעל.
אך הטנק מסרב לזוז. הוא מתגבר על איומי התקציב פעם אחר פעם ונראה שהוא פה בכדי להישאר. בין אם זה בגלל מבצע צבאי ובין אם בגלל מלחמה, כמו מלחמת לבנון השנייה, מתברר שהטנק עודנו נחוץ. הבעיה כמו תמיד נמצאת באיזון – כלומר, בין הצורך להשתמש בטנק גם היום, לבין הדרך הנכונה להפעיל אותו גם בכמויות הנכונות. בריאיון לפז"ם, מסבירים מומחים שאחת הבעיות הן שמתייחסים לטנק כאל כלי ממלחמת העולם השנייה, "וזה מזמן לא שם". מנגד, הם מסכימים שיש צורך לבחון את המערך ולדאוג שיתאים לשדה הקרב גם בעוד עשרים שנה. "בסופו של דבר איפה שיעצרו הזחלים של הטנק שם ייקבע הגבול, וזה נכון גם ללחימה בעצימות נמוכה".
"עוצמת אש שאין שני לה"
"הטנק לא פס מהעולם וזה ודאי", פוסק תא"ל במיל' אביגדור קליין, קצין שריון וותיק. לקליין ניסיון גדול בתחום ובין השאר היה סמג"ד שריון במלחמת לבנון הראשונה, מח"ט 401, סגן מפקד אוגדה 162 וקצין שריון ראשי. לדבריו "הטנק מגלם פרץ אנרגיה פוטנציאלית וקינטית אדיר שאינו תלוי בחולשות החיילים, אבל מופעל על ידם לשימושיהם תוך עקיפת עיקר המגבלות שלהם".
קליין מוסיף שהמאמץ האדיר שהושקע בארבעים השנה האחרונות כדי לשפר את יכולות המיגון של הטנקים – אמצעי מיגון מהפכניים כמו מעיל רוח – הופך אותם לרלוונטיים בשדה הקרב. "אני מאמין שכל אמצעי הטנק נועדו לשאת את התותח ואמצעי הנשק הרתומים אליו למקום בו צריך להפעילם. התותח הינו בבואה של יכולת תגובה מיידית ורבת כוח ובמקרים אחרים משקף יוזמה וקטלניות הכרעתית, בכל צורות הקרב ובעיקר ובטווחי המגע הטקטיים. ניתן לירות באמצעותו מגוון תחמושת ולהתאימן לסוגי האויב והמטרות, יכולת שכמעט ולא קיימת בכלים יבשתיים אחרים".
גורם בכיר שמנהל היום עבור צה"ל פרויקטים בתחום החימוש המונחה המדויק (אויב גדול של הטנק), ובעל ניסיון ארוך שנים כקצין בשריון, אמר ש"צריך לבחון את הטנק מול האיומים שיש על מדינת ישראל ולהתאים את זה לשדה הקרב שלנו. מה שלא אומרים זה שהטנק מאז הקמתו, ידע למצוא את ההתאמות לכל המלחמות וכל סוגי המשימות. תמיד היו כאלה שחשבו שהטנק לא רלוונטי ורצו להשמיד אותו. זו מערכת שמגלמת בתוך עצמה דבר שלא קיים בפלטפורמות אחרות. מדובר במערכת נשק סגורה, כלומר, הוא רוכש את המטרות ומחסל אותן לבד. דבר שני, זו מערכת מוגנת ובמדינת ישראל ערך החיים זה דבר חשוב. לראייה גם לחי"רניקים בונים כיום את הנמ"ר, שזה נגמ"ש ממוגן. דבר שלישי, עוצמת האש שארבעה אנשים מייצרים מטנק אחד ולאורך זמן לא ניתנת לשיעור. לטנקים המתקדמים יש כיום מערכות הגנה שהן בלתי חדירות והן כבר הוכיחו את עצמם מספר פעמים".
"הטנק מותאם לישראל כמו חליפה ללקוח"
בימים האלה מתקיימים דיונים בארה"ב על נחיצות הטנק. בעקבות אישורי תקציב לתחום השריון אמרו דוברי צבא ארה"ב כי אינם מעוניינים בהשקעת הכסף על טנקים. מדינות אחרות אף ויתרו לחלוטין על טנקים והפכו את חילות השריון שלהם למפעילי נגמ"שים בלבד. על כך אמר הגורם – "אותם נגמ"שים מהירים עם תותח, כמו למשל הסטרייקר, לא מתאימים למדינת ישראל. אנחנו לא צריכים כלים כמו האמריקאים שניתן להטיס אותם למקומות רחוקים. תבין, טנק המרכבה סימן 4 תפור למדינת ישראל כמו חליפה ללקוח, למשל, מבחינת עבירות יש לנו שדות, בוץ אבני בזלת או מדבר שהמרכבה מתנייד שם בקלות. מבחינת המבצעים שבהם הופעלו טנקים כמו בעזה ולבנון השנייה הם הוכיחו עצמם בצורה טובה. הבעיות התחילו כשההפעלה לא הייתה נכונה, כמו למשל במקרים שהיו בלבנון השנייה".
עוד מוסיף הגורם, "כשאתה בודק את כמות הקילומטרז' שעשתה חטיבת חי"ר במבצע עופרת יצוקה ומה הצליחה לעשות בעשרה ימי לחימה, אתה מגלה שהם עבדו על תא שטח מאוד מצומצם. מנגד, חטיבת שריון הצליחה לחתוך את עזה בתוך ארבע שעות על כל המשמעות של זה. אמרו שם למח"ט שיש לו 13 שעות לחצות את הרצועה אבל הוא צחק, הניע את הטנקים והגיע לחוף הים בארבע שעות. בוא ניקח סנריו קיצוני, נגיד שאנחנו צריכים להיכנס לדרעא שבסוריה בגלל הסתבכות של מלחמת האזרחים, מי אתה חושב שיעשה את זה? כמו בעזה צריך יהיה להפעיל את הטנקים שייכנסו קדימה בכל המהירות ויחתכו את השטח. בוא נדבר גם על האגדה האורבנית שטנק לא יכול לפעול בשטחים בנויים, זה שטות. החטיבה שלי, לפני כל המערכות של היום, פעלה בלבנון בשטחים בנויים בלי שום בעיות. הכל שאלה של הפעלה נכונה כי כשחטיבת שריון נכנסת לשטח בנוי בעוצמת אש מלאה אף אחד לא מרים את הראש. איפה הבעיה? אני חושב שהמקצועיות שלנו בתחום לקויה, והבעיה היא לא בטנק".
המומחים מסכימים כי השאלה הנכונה צריכה להיות איך להפעיל את הטנק. עוד הם מוסיפים שהטנק, כמו גם שאר אמצעי הלחימה, חייב לפעול במסגרת הקרב המשולב. "בוא ניקח את לבנון ונגיד שיהיה שם מבצע יותר גרוע ממה שהיה בלבנון השנייה. יש לנו שתי אפשרויות: אחת להחריב להם רובעים כמו שחלוץ עשה. השנייה זה להיכנס פנימה ולהשמיד את המשגרים. זה לדעתי מה שיקרה. עכשיו החי"רניק לא ילך בפעם הבאה ברגל לבנת' ג'בל כי זה לא השיטה. יצטרכו להכניס כוח שינתק את האספקה מצפון וכזה שינהל אש מרחוק ועוד כוחות שיחריבו את היעד. את זה אי אפשר לעשות בלי טנקים נקודה".
טייס מסוקים: "הטנק איבד את החשיבות שלו"
סא"ל במיל נ', טייס מסק"ר, מעריך שהטנק מאבד את תפקידו המסורתי בשל הפגיעות אולם עדיין חשוב לשדה הקרב. "אני מאמין שמאז החל עידן מסוקי הקרב, הטנק איבד את החשיבות שלו. עדיין צריך אותו כי בסופו של דבר צריך את החייל שישים את הדגל, אבל הוורסטיליות של מסוקי הקרב, עוצמת האש והדינמיות של המערך מנטרלים את הצורך. הטנק לדעתי מגלם משהו מגושם וגדול ובשדה הקרב של היום אתה חייב להיות מהיר. לכן, ההשקעה הגדולה של מדינת ישראל בתחום האווירי. מסוק קרב אחד מסוגל כיום להשמיד פלוגת שריון שלמה מהאוויר אבל, וזה אבל חשוב, אנחנו כבר לא בעידן הזה של מסות גדולות של שריון והשאלה היא ההתאמה לשדה הקרב כיום. בסופו של דבר, אני מגיע לאיקס זמן והם נמצאים שם כל הזמן, בזה אין ספק ופה היתרון שלהם, בין השאר בגלל זה הצבא עובד חזק, גם בעולם, על הקרב המשולב".
אותו גורם שגם לחם כשריונר במלחמת יום כיפור מדגיש שגם למקצועיות של הצוות יש חשיבות. לדבריו מי ששמר על מקצועיות באותה מלחמה לא נפגע מטילי נ"ט. עוד הוא מוסיף "למי שחושב שהקורנט, ושאר הטילים, הורגים את הטנק, אני יכול להודיע שפתרנו את הבעיה. לטנקים של צה"ל כיום יש מערכות מכ"ם מתקדמות, דברים שעובדים בצורה חזקה וטובה ואנחנו נמצאים לפני פיתוחים נוספים עליהם לא ניתן לספר. הגענו היום למצב שהטנקים הרבה פחות פגיעים. יותר מזה - הטנק יודע כיום לסגור מעגל באמצעות אותן מערכות שיש עליו. הוא יודע שיורים עליו, מזהה את הירי ומשמיד בעצמו את המטרה. הטנק שבניגוד למטוס והמסוק נמצא בשטח 24 שעות ביממה, מזהה בזכות אותן מערכות את המטרות גם עבור אמצעי אש אחרים, כלומר, הוא עושה כיום תפקיד רחב יותר מאשר בעבר. אנחנו עדיין צריכים להשלים את הכיוון ועושים זאת בצורה איטית. אגב, מי שעושה את זה מהר ובצורה טובה הם הגרמנים, שהחליטו שהטנק עדיין רלוונטי".
העולם במגמת צמצום השריון
כיום כאמור האמריקאים נמצאים בהליך צמצום מערך הטנקים וכך גם האיטלקים. צבאות אחרים כמו ההולנדים הורידו לגמרי את הטנקים אולם לדברי המומחים איתם דיברנו זה לא רלוונטי לזירה הישראלית. "השאלה הנכונה היא האם צריך להחזיק צי גדול כמו שיש לנו היום", אומר תא"ל במיל' קליין. "לדעתי זה הזדמנות להיפטר מהכלים אבל הישנים שיש לנו היום. הכלים הישנים לא נכנסים להגדרה, הכוונה למג"חים ומרכבה סימן 1 להם אין את החידושים שיש כיום".
על פי מקורות זרים למדינת ישראל יש 3,800 טנקים, מתוכם בין 1,200 ל-1,400 טנקים מתקדמים מסוג מרכבה 3 ו-4. קצין צה"ל בדרגת תא"ל, שצמח במערך החי"ר, אמר ש"לפני שמורידים את כמות הטנקים בצה"ל, צריך לזכור שאולי סוריה מפוצלת, אבל 4,200 הטנקים של הצבא עדיין שם. זה לא משנה איזו יד מחזיקה אותם, הם עדיין שם. בצד השני, ולמרות השלום עם מצרים, יש לנו עוד אלפי טנקים, חלק גדול מהם מסוג אברהמס אמריקאים. נוסיף את הירדנים, הסעודים ושאר המשטרים הלא כל כך יציבים, והרי לנו משוואה בעייתית. מישהו יכול להבטיח לי עוד חמש שנים, עשר שנים שלא יניעו את הטנקים ויתחילו לנסוע לפה? רק לפני שנתיים אף אחד לא חלם אפילו על מה שקרה בסוריה".
לדברי הגורם איתו שוחחנו אסור לפגוע בשריון גם משיקולים כלכליים, מה גם שהחיסכון יהיה עלוב במיוחד אל מול התועלת. "מרבית חטיבות השריון הן במילואים. עלות האחזקה שלהם היא אפסית. מחזיקים אותם בימ"חים ופעם בתקופה עושים להם טיפול, פעם בשנה מאמנים אותם ובפועל מחזיקים אותם חמישה אנשים. כלומר, סגירה של חטיבה כזו תחסוך לצבא כמה מאות אלפי שקלים לשנה, שזה בדיחה במונחים של תקציב הביטחון. חיסול חטיבה כזו לא משיג כלום חוץ מחיסול כוח לוחם שמסייע גם בבט"ש. להקים חטיבה יעלה לצבא פי כמה וכמה וגם לוקח הרבה זמן. מה שכן צריך לעשות לדעתי זה להדמים את החטיבה, כלומר לא לאמן אותה, לשמור אותה כמסגרת למקרה ויקרה משהו ולהסב אותה ככוח אורגני לטנקים החדשים כגון המרכבה סימן 4. אגב כיום יש מצב אבסורדי והפוך. חיילים ששרתו על מרכבות משתחררים ועושים הסבה למג"חים ישנים שזה אבסורד והם אלה שלא רלוונטיים לשדה הקרב של היום".
כל המומחים אתם שוחחנו, כולל אנשי צוות אוויר ואפילו מתנגדים, מסכימים שאת יכולת השריון חייבים לשמר. בניגוד לדעה הרווחת כבר היום הטנק מותאם לשדה הקרב והדבר היחיד שצריך, אולי, להתאים זה את תורת הלחימה. חלק מהמומחים טוענים שהבעיה היא שצה"ל עדיין לא שם את יהבו על הקרב המשולב, שם הטנק חייב להיות החוד. הסדיר יודעים לעשות זאת טוב אולם מרבית הכוח הלוחם שייך לצבא המילואים ושם המצב לא מספק. חדי העין יבחינו שלאורך כל גבולות ישראל יש רמפות. מדובר בעמדות לטנקים, והמשמעות ברורה.