אומרים שהנשק הכי מסוכן בעולם הוא נחת עם רובה. שזה נחמד, אבל הרבה פחות מרשים מהדברים שאתם עומדים לראות כאן. נדמה לי שגם ג'ון פרשינג, הגנרל האמריקני שחתום על האמירה המלהיבה הזו, היה מעדיף להתמודד עם נחת, ולא עם מסוק אפאצ'י (שהשארנו אותו בחוץ הפעם, אבל לא כי אנחנו לא מתים על תותח הוולקן המלכותי שלו, אלא פשוט כי אין מקום לכולם). הנה כמה מהכלים הכי רצחניים שיש לצבא האמריקני בקיטבג ושהופכים אותו, ללא עוררין, לצבא החזק ביותר בעולם.
XM-25: רימונים שיודעים מתי להתפוצץ
נתחיל בקטן.
בסוף נובמבר 2010 חשפנו פה שהצבא האמריקני החל לעשות שימוש באפגניסטן בנשק החללי הזה. מדובר במטול רימונים חכם. כל כך חכם, שיש המכנים אותו "Game Changer", הנשק שישנה את כללי המשחק בלחימה.
אז מה כל כך חכם ב-XM-25? הוא מצויד בכוונת לייזר ובמחשב בליסטי, ויורה 25 רימונים חכמים בפני עצמם, שבאמצעות שבב אלקטרוני הטמון בהם מסוגלים להתפוצץ לאחר מרחק מסוים הנתון לשליטת האוחז בנשק, ובכך מאפשרים ללוחם לפוצץ רימון מעל, ליד או מאחורי מטרה הנמצאת מאחורי מסתור.
לפי התכנית של הפנטגון, כל צוות בכוחות המיוחדים וכל כיתת חי"ר תצויד במטול אחד לפחות. מנהל הפרויקט הסביר כי זו הפעם הראשונה שטכנולוגיה חכמה מונחת בידיו של החייל הבודד. ראש צוות הניסוי, שטען כי בניסויים הצליח ה-XM-25 ליירט אפילו טילי נ"מ, אמר כי עם הנשק החדש, לא נותרות לאויב הרבה ברירות. הוא יכול לבחור אם להילחם או להיכנע; להתחבא זו כבר לא אופציה. תודה שזה נשמע בדיוק כמו הנשק שהיית רוצים לראות אצל החי"רניקים שלנו במבצע הבא בעזה.
F-22: הכי קרוב לצלחת מעופפת
בזמן שאנחנו עדיין מחכים למטוסי ה-F-35 האמריקניים, ברקע כבר מתחיל דיבור נלהב על כך שבעתיד יסכים הדוד סם לשחרר לנו גם כמה מטוסי F-22 - אפילו שזה כרוך בלחכות הרבה זמן בתור, כי ישראל היא לא היחידה שמעוניינת בתכשיט. למה אנחנו כל כך רוצים את המטוס הזה? מפני שה-F-22 הוא הדבר הכי מגניב שטס כרגע בשמיים, לא כולל צלחות מעופפות.
ה-F-22 של לוקהיד מרטין משתייך לדור החמישי של מטוסי הקרב, שזה אומר בעיקר יכולת חמקנות, שיוט במהירות על קולית (כלומר – ללא מבערים), ועוד כל מיני שיפורים טכנולוגיים שאנחנו לא ממש מבינים בהם, כמו מחשב סופר-מתוחכם, מכ"מ אולטרה-עוצמתי, ועוד דברים שהם המילה האחרונה בביטאון חיל האוויר. תשאלו את פול מץ, טייס הניסוי שלו, שמספר עליו באותה תשוקה שבה אתה היית מספר על סקס מוצלח.
הראפטור, כפי שנקרא ה-F-22, נועד להצטיין בקרבות אוויר אוויר, אבל הוא לא פראייר גם בכל מה שקשור לתקיפות קרקעיות, למשימות ריגול וללוחמה אלקטרונית. היכולות שלו פנטסטיות, והוא סיים תרגילים בקרבות אוויר בתוצאות בלתי נתפסות כמו 108:0.
אז למה ישראל לא צפויה לקבל נכון לעכשיו את הצעצוע האמריקני המרהיב? ראשית, מפני שיש וטו אמריקני על יצוא המטוס בשלב זה. גם יפן ואוסטרליה, שהביעו עניין, מחכות לעדכונים מהקונגרס. שנית, יש את עניין המחיר. לעומת תג המחיר המפלצתי של ה-F-22 – 200 מיליון דולר ליחידה – ה-F-35 נראה כמו מטוס בסייל ("רק" 80 מיליון דולר). שלישית, כרגע גם פס הייצור סגור. אחרי שחיל האוויר האמריקני הצטייד ב-168 מטוסים ב-2006, וכשעוד 19 מטוסים מתוכננים להצטרף לשורותיו, החליט ב-2009 הסנאט האמריקני לעצור את יצור המטוס, לאחר שהנשיא אובמה הודיע כי יטיל וטו על כל חוק תקציב שיכלול יצור מטוסים נוספים.
אברמס M1A2: יריב ראוי למרכבה 4
טנק האברמס כבר אינו ילד. רבים מאיתנו זוכרים אותו עוד מימי מלחמת המפרץ שלפני עשרים שנים, כוכב צעיר ונמרץ בשורות הקואליציה. הוא טבח בטנקי ה-T-72 הרוסים של צבא עירק ללא אבידות בנפש, שמר על כשירות מבצעית כמעט מלאה, שטף את המדבר והוכתר כטנק הטוב בעולם. מאז חלפו השנים, מעמדו של האברמס התערער כשעלו מולו מתחרים ראויים כמו הצ'אלנג'ר 2 הבריטי, הטייפ-99 הסיני והמרכבה סימן 4 שלנו, אבל הוא עדיין נחשב, לכל הפחות, לאחד הטנקים הטובים בעולם, וכנראה לעוצמתי שבהם.
מה מיוחד באברמס? מנוע טורבינת גז חזק שעובד על מספר סוגי דלק, מחסן תחמושת בתא מבודד כדי להגן על הצוות, קיט מיוחד של שריון נגד גרילה, ומסה של 62 טונות שנעה במהירות מפתיעה ומפגינה דיוק קטלני. לאחרונה הצטרף האברמס למארינס באפגניסטן, והוא אמור לחזור על ביצועיו המרשימים מהזירה העירקית. כל עוד זה תלוי באמריקנים, לפני 2050 האברמס לא הולך לשום מקום, אז כנראה שהוא טנק לא רע.
V-22: מסוק שהוא מטוס
ה-V-22, אותו צה"ל בוחן בימים אלה, הוא לא קטלני באותו מובן בו האברמס או הראפטור קטלניים, אבל תסכימו שכלי טיס שנושא בתוכו 22 לוחמים ששים אלי קרב ושמסוגל להמריא מכל מקום – משדה תעופה, מנושאת מטוסים, מקרחת יער או מלב הים – הוא נשק קטלני למדי. אם חייל מארינס עם רובה הוא הנשק הקטלני בעולם, מה תגידו על 22 כאלה בתוך מסוק שהוא מטוס?
ייחודו של האוספריי ("השלך", אם תרצו, הידוע גם כעיט הדגים) הינו בשילוב התכונות המופלא בין מטוס למסוק. בזכות הרוטורים הצדיים המסתובבים שלו, יכול ה-V-22 להמריא אנכית, כמו מסוק – ואז להמשיך בטיסה אופקית, כמו מטוס. נכון, גם ההארייר הבריטי עושה זאת, אבל ה-V-22 הוא מטוס מתקדם לעומת ההארייר. גם משימותיו שונות – הוא נועד לשמש לתובלה ולסער. הוא מספק לצבא את יכולות הובלת הציוד והלוחמים של מסוק, עם הטווח והמהירות של מטוס.
ה-V-22 ידע חבלי לידה לא קלים, וכמה תאונות קטלניות, ביניהן תאונה בה נהרגו 22 נחתים בטיסת ניסוי ב-2000. אבל ב-2007 הוא נכנס לשירות בחיל האוויר ובמארינס האמריקניים, ומאז כבר השתפשף בעירק ובאפגניסטן. כמה זה יעלה לנו אם נחליט לשדרג את צה"ל בעזרתו? 40 מיליון דולר למטוס, לפני תוספות (מערכות מחשב ישראליות שאנחנו אוהבים לדגם איתן את הכלים שלנו). בקיצור – אל תעצרו את נשימתכם בציפייה.
נושאת המטוסים נימיץ: מפלצת עם כוח גרעיני
ואם ה-V-22 שנושא 22 לוחמים הוא נשק קטלני, מה תגידו על ספינה שנושאת 85-90 מטוסי קרב?
כשמחפשים סמל לעוצמתה של ארצות הברית, מספיק מבט חטוף לכיוון הים. 20 נושאות מטוסים מסתובבות ברחבי העולם. על אחת עשרה מהן מופיעים סמלים אמריקניים. אחרי ארצות הברית ברשימה משתרכות ספרד ואיטליה, עם שתי נושאות מטוסים כל אחת. זה ההבדל.
נושאות מטוסים הן מפלצות ימיות בממדים שקשה לתאר. הנימיץ משתרעת על פני 333 מטרים, ושוקלת בין 102 ל-106 אלף טונות. היא יכולה לאכלס 3,200 אנשי צוות, לצד 2,480 אנשי טייסת. כדי שלא יהיה להם משעמם, יש בה כל דבר, מחנויות ומזנונים דרך אולמות תיאטרון וקולנוע ועד בית חולים ובית סוהר. זו עיר לכל דבר. נכון, עיר עם משגרי טילים וצי מטוסים שמונעת על ידי צמד מנועים גרעיניים – אבל עיר. ואם הזכרנו גרעיניים – יש הטוענים שהן נושאות גם נשק גרעיני. ארצות הברית נוקטת במדיניות עמימות בנושא. מעניין ממי הם למדו.
בצי האמריקני שטות עשר נושאות מטוסים מדגם נימיץ (ועוד אחת מדגם אנטרפרייז, שאמורה לצאת לגמלאות בין 2013 ל-2015). האחרונה שבהן הצטרפה לצי החודש לפני שנתיים, ונקראת על שם הנשיא בוש – האב, לא הבן. גם האחרות נושאות את שמותיהם של נשיאים אמריקניים, למעט שלוש – שתיים שנקראות על שמות חבר סנאט ואיש קונגרס, והנימיץ המקורית, שנמצאת בשירות מאז 1975. כל אחת מהספינות תוכננה לתוחלת חיים בת 50 שנה, שבסופה תושבת בתהליך יקר כשלעצמו (בגלל המנועים הגרעיניים) – 750-900 מיליון דולר. תוסיפו לכך את העלות המקורית של הספינה – 4.5 מיליארד דולר (ובמקרה של ה"בוש" – 6.2 מיליארד דולר), ועלות שוטפת שמוערכת בכ-220 מיליון דולר בשנה, ותקבלו עסק יקר מאוד. אבל מרשים, תודו.