אחרי שאושר קיצוץ של שלושה מיליארד שקלים בתקציב הביטחון הטיל השבוע צה"ל את "הפצצה" כשפרסם את התכנית הרב שנתית לקיצוץ רחב. על פי התכנית טייסות מבצעיות ייסגרו, כך גם יחידות שריון, עוצבת מילואים תבוטל וגם חיל הים יאלץ לוותר על מספר לא ברור של ספינות. כצפוי, ההחלטה עוררה סערה והיה מי שהגדיר זאת במשרד הביטחון כ"רעידת אדמה". בזמן שכולם דנים במשמעות הקיצוץ, נראה שאין מי שמתייחס לאופן שבו תתנהל המלחמה הבאה או יותר נכון בהזדמנות שנוצרה לשינוי תפיסתי וניהול שונה של המלחמה העתידית, שנקווה כמובן שלא תבוא.
נתחיל במספרים, על פי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). על פי אותם פרסומים יש לצה"ל כ-400 מטוסי קרב, עוד 200 מסוקי קרב וסער ובסביבות 3,000 טנקים חלק ניכר מהם אלו המג"חים הישנים, ועוד אלפי נגמ"שים. לאלה יש להוסיף כמה עשרות כלי שיט, רובן ספינות סיור ועל פי הפרסומים 13 ספינות טילים. מבחינת כוח אדם, בצה"ל משרתים 176 אלף חיילים בסדיר ובקבע ב-16 אוגדות.
יש מי שמגדיר את המציאות המספרית הזו כמדינה עם צבא חזק ומי שדווקא רואה את זה כצבא שיש לו מדינה. המספרים הגדולים האלה נועדו לענות על שלל איומים נרחב בסקאלה שנעה מהסביר פחות ועד לסביר יותר. מדובר במלחמות קונבנציונאליות שלמרות המצב במדינות ערב, הסיכוי לכך נמוך מעימותים א-סימטריים בלבנון ועזה אולי גם בסוריה.
התמרון האחר נכנס לפעולה
כבר שנים שבצה"ל מדברים על צבא קטן וחכם, יש מי שהוסיף גם שרירי, אבל מעשית נשארנו עד היום בסגנון התפיסתי הישן. "יש פה הזדמנות לשינוי מחשבתי דרמטי ושינויים כאלה עושים אך ורק במצב של משבר והגענו למצב משברי והזדמנות פז עבור הצבא", מסביר תא"ל במיל' אפרים סגולי, טייס עתיר ניסיון בתחום מסוקי הסער והקרב ובהטסת כלי טיס בלתי מאוישים. מספר שנים היה חוקר במכון לחקר תורת המערכה, ומאז 2006 חוקר במכון פישר בו הוא מכהן כיום כראש המרכז לחקר העימות האסימטרי.
סגולי מסביר כי "אפשר להגיד בברור שהמדינות שסביבנו הולכות להיות עסוקות בעצמן הרבה מאוד שנים, כך שאם היו כאלה שאמרו שכתוצאה מהאביב הערבי חזרנו לאיום קונבנציונאלי של מדינה נגד מדינה. אני אומר בזהירות שאנחנו לא שם. בהחלט נחטוף ריקושטים מכל המאבקים הפנימיים האלה כי אנחנו שם ולכן האיום המרכזי שימשיך להטריד אותנו בעתיד הנראה לעין זה הטרור. ולכן יש פה הזדמנות לעשות שינוי דרמטי, שינוי כזה עושים רק במצב של משבר, כמו עכשיו כשאומרים לצבא 'תקצץ'. על פניו ברור שבמידה מסוימת שאתה נחלש כי אם אתה סוגר טייסת מסוימת שהיו לה יכולות ייחודיות אז אתה מפסיד אותן ולא תמיד יש תחליף".
לדבריו, למספרים יש משמעות במקרה שישראל תאלץ להתמודד עם לחימה בעזה, בלבנון ובסוריה במקביל. "אבל," מדגיש סגולי, "הצבא כולו צריך להסתכל על זה כהזדמנות מדהימה ולדבר על התמרון האחר. כיום מדברים על תמרון ואש, יש את החיל הירוק שמתמרן ואת חיל האוויר שמביא את מאמץ האש. במבצע עמוד ענן שאלו למה לא היה תמרון. כן היה שם תמרון, אבל היום זה נראה אחרת. לפעמים האוויר מוביל והקרקע תומך ולפעמים הקרקע מוביל והאוויר תומך. התמרון האחר אומר בעצם חשיבה אחרת על כל המאמץ הצבאי – לא עוד מאמץ ליניארי שבו האש שעושה הכנה לתמרון שאז נכנס לעבודה (למשל מלחמת לבנון השנייה). צריכה להיות הסתכלות כוללת על המערכה שבה יהיו מאמצים מכל מיני סוגים, פעם אחת היבשה תוביל והאוויר יתמוך, פעם שנייה זה יהיה הפוך ופעם נוספת שניהם יהיו במאמצים שווים. התמרון הופך להיות יותר מורכב ומרתק".
כשהאגו רועם התותחים שותקים
לדברי סגולי יודעים לדבר על התמרון האחר כבר הרבה זמן, אבל לא באמת מבצעים ועכשיו יש את ההזדמנות גם ליישם. "הטכנולוגיה קיימת, אבל נקודות החולשה שלנו הן תפיסתיות", הוא אומר. "על מנת לעשות שינוי פרדיגמטי צריך להיות שילוב של שלושה מאמצים: הראשון, מוטיבציה וזה קיים בגלל הקיצוץ. אחר כך צריך לעשות שינוי באמצעים וזה כולל את הפלטפורמות בטנקים, נשק מונחה מדויק ובחיילים. והמאמץ השלישי זה התפיסתי. אם לא נשלים את כל שלושת המאמצים לא יהיה השינוי הפרדיגמטי. אני חושב שלשם אנחנו צריכים ללכת".
רבים מבין בכירי צה"ל לשעבר מדברים על צבא קטן וחכם שידע לתת מכה אווירית מקדימה, הלם ומורא, מה שכבר ניסו בעבר, כמו למשל בעירק ב-2003 ולבנון השנייה. "אני מכיר את כל האמירות האלה" אומר סגולי ומוסיף, "זה שוב הדיבור הפשטני והליניארי של איך תראה המלחמה הבאה. הכוונה ב'הלם ומורא' זה להתנפל על איזה ישות והם יקומו בבוקר ויגידו שהשמיים נפלו עלינו, אבל זה לא עבד. האמריקאים עם כל היכולות שלהם, עם כל חיל האוויר שלהם, לא הצליחו והעיראקים המשיכו להילחם. זה לא עשה את העבודה". בהסתכלות היסטורית, ניתן להגיד שזה גם מה שקרה גם במלחמת לבנון השנייה.
סגולי ממשיך להסביר את טענתו: "להגיד שכך תפתח המלחמה, בהלם ומורא זה דיבור מיושן שמדבר על החלוקה בין אוויר לבין תמרון. יכול להיות שהמלחמה הבאה תפתח בכלל בפשיטה קרקעית או בהתנפלות שבאמת השמיים נפלו, אי אפשר לדעת. חייבים לצאת מהחשיבה הישנה. הדיבור צריך לבחון ולהסתכל על כל צורות התמרון ולבחור אותם. כל אחד בטוח שהוא הסולן האמיתי בתזמורת, אין ספק שהכוח האווירי הוא מרכזי יותר, אבל אם יגיעו לתזמורת עם אגו ארגוני יותר קטן, אז הביצוע יהיה הרבה יותר טוב. אם בביצוע מסוים יחליטו שרק הטרומבון מנגן ואחרים שותקים זה בסדר גמור, כי מבינים שזה הניגון הנדרש וכך לגבי השאר".
ניגון התזמורת
אז איך תראה המלחמה הבאה לאור הקיצוץ ושינוי תפיסתי אפשרי? זו הנקודה בדיוק – אי אפשר לקבוע והדברים יתרחשו בהתאם לראייתו של המנצח. במידה והקיצוץ יעשה בשילוב השינוי התפיסתי. יתכן שנראה את המלחמה הבאה, בלבנון למשל, מתחילה בפשיטה של כוחות קרקע שיוסקו לשטח ורק אז את כניסתו של הכוח האווירי במלוא עצמתו ומשם גם כניסה קרקעית מהגבול. יתכן מאוד שנראה תרחיש אחר שבמסגרתו ירוכז מאמץ לפגוע במרכזי הכובד של האויב ולהביא להכרעה מהירה.
הודעתו של שר הביטחון מלמדת שישנה ההבנה שמלחמות בסגנון מלחמת יום כיפור תפרוץ בסבירות נמוכה והמערכת מוכנה לקחת את הסיכון. לדברי יעלון, "הצעדים הללו נעשים באחריות ובשיקול דעת, והם כוללים השקעה באמצעי לחימה ובמערכים שיסייעו לצה"ל להמשיך לשמור על פער טכנולוגי דרמטי מול המדינות והארגונים שסביבנו. נמשיך להשקיע בחימוש מדויק, מודיעין, תקשוב, הגנה אקטיבית וסייבר, מתוך הבנה ששדה הקרב העכשווי והעתידי שונים לחלוטין מכל מה שהכרנו בעבר".