יום שישי, לפני שבוע בדיוק. משטרו של בשאר אל-אסד קורס במהירות מפתיעה, והמורדים שועטים לכיוון דמשק הבירה, אחרי שכבשו שורה של ערים מרכזיות. באמ"ן ובאוגדה 210 שתחת פיקודו של תא"ל יאיר פלאי, רואים מול העיניים מחזה לא שגרתי, הצבא הסורי מתנדף ונעלם מקו הגבול.
במוצב כודנה, הכוחות מזהים את "החיילים הסורים עומדים ב-ח' ואז עולים על הרכבים ונעלמים", אמר קצין בכיר. זה אירוע היסטורי. בתוך שעות כוחות האוגדה שכוללים את הצנחנים, חי"ר שריון ויחידות נוספות, מבצעים נוהל קרב זריז ובזמן מאוד קצר נכנסים למרחב הסורי, שצה"ל לא פעל בו מאז 1973.
פחות מ-12 שעות אחרי שהחיילים הסורים במוצב כודנה קיבלו את המסר שהמשטר נפל ושהם לבד, עלו על הרכבים ונעלמו, הגיעו לשם לוחמי הצנחנים וחטיבת השריון 188 ותפסו את המקום. רק ארבעה ימים אחרי, צה"ל הכניס לראשונה כתבים למרחב, והיינו שם באותו מוצב עם הצנחנים והשריונרים. ארבעה ימים בלבד, והמוצב הזה נראה כאילו מאז ומעולם היה שייך לצה"ל.
שבוע עבר מאז שהמשטר של אסד נפל ונתפס על ידי ארגוני המורדים, ובצה"ל עדיין לא יודעים להגיד מה יקרה מחר. איש אינו יודע, גם לא המורדים עצמם. בישראל החליטו שלא לקחת סיכון ויצאו למבצע "חץ הבשן". חיל האוויר נשא בעיקר הנטל, ותקף מאות מטרות ברחבי סוריה, מטוסי הקרב מסוג מיג-29, מיג 23 וסוחוי 24 של צבא סוריה הושמדו. את מטוסי המיג 21 לא טרחו להשמיד. בנוסף להשמדה מוחלטת של חיל האוויר הסורי, הושמדו מערכי הנ"מ, טילי הקרקע-קרקע, מפקדות ומתקני מודיעין ועוד הרבה מאוד מטרות.
על הקרקע, צה"ל נכנס למרחב החיץ ותפס נקודות שולטות, כדי להגן על הגבול של רמת הגולן ועל האזרחים שם. באוויר וביבשה צה"ל משחק מול שער ריק. החיילים הסורים נעלמו והמורדים עסוקים בשלהם, ונמצאים עשרות ק"מ מהמרחבים שבהם צה"ל פועל. אבל ההבנה היא שזה יכול להשתנות בכל רגע. לכן, במקביל לבניית מכשול חדש שכולל תעלה עמוקה וסוללות עפר, כוחות צה"ל נמצאים במרחב החיץ, ואף מחזקים את הנוכחות שלהם שם.
למוצב כודנה, שנמצא מעבר למרחב החיץ ובשטח שבו ריבונות סורית מלאה, אנחנו מגיעים בשיירה של רכבים ממוגנים מסוג "טיגריס". לא לוקחים סיכון, כולם ממוגנים, שכפ"צים וקסדות על הראשים. הלוחמים בשיירה דורכים את הנשקים שלהם. בדרך רואים טנקים ונגמ"שים שהחיילים הסורים נטשו רק ימים קודם לכן. יש מתח באוויר, התרגשות כי לא בכל יום אתה עובר דרך כפר סורי. אבל גם שקט. זאת מלחמה אבל לא שומעים ירי והדי לחימה.
כשמגיעים למוצב תל כודנה, שם נמצאים הצנחנים של גדוד 101 וטנקים של חטיבה 188, אפשר לחשוב בקלות שזה בכלל מוצב צה"לי בשטח ישראל. חניית רכבים צבאיים במרכז המוצב, חיילים נחים בכל מיני פינות ומסביב מרחבים ירוקים ופסטורליים. מדהים לחשוב שלא הרבה זמן לפני שהגענו לשם, בתעלות החי"ר ובעמדות של המוצב היו חיילים סורים.
מאז שנות ה-70 דורות של לוחמים בצה"ל התאמנו על כיבוש המוצב הזה כמו גם אחרים. מי שעשו את ההיסטוריה הם לוחמי גדוד 101 של הצנחנים בפיקודו של סא"ל מיכה דהן, והם עשו את זה בלי לירות כדור אחד. "המשימה שלנו לשלוט ולאבטח את מרחב החיץ. לוודא שטיהרנו אותו מכל אמל"ח שבסוף יכול להיות מוכוון נגדנו וכנגד אזרחים ישראלים ומצאנו לא מעט אמל"ח כזה", אמר המג"ד.
למרגלות התל אפשר לראות את הטנקים והרק"ם שהחיילים הסורים נטשו שעות לפני שהצנחנים כבשו את המוצב. הם מצאו שם גם ארגזים של טילי נ"ט ואמצעי לחימה נוספים, אותם צה"ל מתכוון להעביר לישראל.
"הכוונה שלנו ברורה וחדה, לייצר מציאות ביטחונית אחרת. כזאת שלא תאפשר הגעה של גורמים עוינים, חמושים מסוגים שונים, שיכולים להשפיע גם על ביטחון כוחותינו וגם על ביטחון התושבים הישראלים בגבול ואפשר לראות כמה אנחנו קרובים אליהם. בעיני זה חשוב ביותר וזאת המשימה שלנו", אמר סא"ל דהן.
אני מסייר בתעלות הלחימה ובין העמדות של הצבא הסורי שם. אפשר רק לדמיין את החייל הסורי במדים המנומרים מעביר שם שעות של משמרות. מעניין לציין שהעמדות מופנות לכיוון ישראל, אבל בשונה מרוב המוצבים הישראלים גם לכיוון סוריה עצמה. נדמה שבגלל מלחמת האזרחים שנמשכה שם שנים, האויב המסוכן של הצבא הסורי במוצבים האלה, היה מבית יותר מאשר מעבר לגבול מישראל.
לוחמי גדוד 101 של חטיבת הצנחנים שתופסים את מוצב תל כודנה, עברו הרבה בשנה האחרונה. הם תמרנו בעזה, חיסלו שם מאות מחבלים וחשפו כמות אדירה של תשתיות טרור ומנהרות. אחרי חודשי לחימה ארוכים ברצועה, עברו ללבנון וגם שם זכו לשבחים על הלחימה שלהם. עד לפני שבוע הם לא דמיינו שיפעלו גם בסוריה. בסיור שלי שם, אחד הלוחמים אמר בצחוק ש"בקצב הזה יש מצב נגיע גם לטהרן".
המעבר למשימה בסוריה היה מהיר. "יום שישי בלילה כבר קיבלנו פקודה. התארגנות מאוד מהירה ומעבר חד", סיפר סא"ל דהן מג"ד 101 שהוסיף שזה קרה בזכות "הלוחמים שנלחמו מ-7 באוקטובר עם שפה משותפת מקצועית וערכית גבוהה. מיומנים מאוד ואנחנו מבינים שאנחנו עושים משהו גדול". הוא המשיך ואמר "זאת היסטוריה ואנשים מרגישים את זה. הרוח כאן גדולה אבל בעיני הסיפור הגדול זה המקצוע וההתאמה לסיטואציה המבצעית. המעבר בין זירות לחימה שונות לא פשוט, אבל לגדוד מיומן כמו שאנחנו צריכים להיות עם התדריכים הנכונים ודיוק השיטה, ההבנה שהסיטואציה מעט שונה והתכלית ברורה אז אתה עושה את הפעולות הנדרשות וזה מרשים".
ההתקדמות שלהם בלילה שבין שישי לשבת הייתה שקטה ומהירה. שעות אחרי שקיבלו את הפקודה, הצנחנים של סא"ל דהן כבר השיגו שליטה מבצעית על כל מרחב תל כודנה. "ואנחנו ממשיכים לעצב את המרחב ממש ברגעים האלה". בזמן שאנחנו מדברים, חלק מהלוחמים שלו מפטרלים ותופסים נקודות שליטה נוספות, סורקים אחרי עוד אמצעי לחימה ומאבטחים את עצמם ואת הגבול.
סמוך למוצב נמצא הכפר כודנה ובמרחב הפעולה של הצנחנים כמו שאר כוחות צה"ל, יש לא מעט אזרחים סורים, רובם סונים כמו המורדים שתפסו את השלטון בדמשק. צה"ל ממעט להתחכך איתם, אבל יש קשר, וקצין בכיר סיפר: "לא מעניין אותם מי שולט. מדובר בפלחים שמה שמעניין אותם זה הפרנסה והחלקה שלהם". אבל הוא הוסיף, "יש לנו נהלי פתיחה באש מאוד ברורים, וקו שהם יודעים שאסור להם לעבור".
סא"ל דהן אמר על האזרחים הסורים שבמרחב הפעולה שלו: "יש פה כפר סמוך ואנחנו משפיעים על המרחב בצורה כזאת שגם מייצרת פחות חיכוך איתם. זה כולל פריצת צירים שמייצרים פחות חיבור וארגון של המרחב מחדש. מה שלא מסכן את כוחותינו אז לא דורש מגע ומה שמסכן, יש לנו נהלים מאוד ברורים שאנחנו מתנהלים לאורם. הדברים מאוד ברורים ללוחמים, גם המשימה וגם ה'על מנת' שלה שזה יותר חשוב מהכל".
באחת מפינות המוצב אני פוגש קבוצה של לוחמים וקצינים מהצנחנים, תותחנים ואוגדה 210. הם יושבים רגועים ונהנים מהנוף המרהיב של סוריה. הם מבינים שהם חלק מההיסטוריה ולמה הם נמצאים שם. הם גם הפסיפס של החברה הישראלית, לוחמים מקרית שמונה, תל אביב גבעתיים ודרומה משם. במוצב גם לא מעט אנשי מילואים והשאלה הגדולה שאין עליה תשובה, היא עד מתי יהיו שם ומה זה אומר על עומס המשימות הצפוי.
כשצה"ל התחייב שבשנת 2025 המילואימניקים יעשו "רק" 70 ימי מילואים בשנה, הם לא דמיינו שיחזיקו כוחות גם בסוריה. עד לפני שנה זה בכלל לא היה ב'גנט' השנתי. בכיר בצבא אמר: "אנחנו נישאר כאן עד שנלמד ונבין מה יש בצד השני. כמה זמן? אני לא יודע לענות, זה יכול להיות שבוע או חודש, זה גם יכול להיות שנה. מבחינתי מה שאני העברתי לכוחות שלי זה שנהיה כאן לפחות שנה".
בכיר אחר הוסיף שהם לא יודעים לענות על השאלה עד מתי צה"ל ישב בסוריה, כי לא קיבלו הנחיות בהקשר הזה מהדרג המדיני, מלבד "תתפסו ותגנו". וגם כי באמת מוקדם להגיד מי יהיו החיילים הסורים שיחזרו לגבול, או המחבלים. ללוחמים שבשטח הנושא הרבה יותר פשוט. סא"ל מיכה דהן, מג"ד 101 של הצנחנים אמר: "אין לי מושג עד מתי. אבל לי ברור שנישאר פה ככל שנדרש וככל שצריך לבצע את המשימה כפי שתיארתי אותה".
קצין בכיר הוסיף שברגע "שאין הסכם כי הישות שהייתה מולנו ואיתה היה הסכם מ-1974 נעלמה, אין לך אף אחד מולך. ה-50 אלף ג'יהאדיסטים האלה, ג'בהת א-נוסרה, יכולים להגיע עד לגדר ולישובים שלנו. מההבנה הזאת שאנחנו לא יכולים לקבל אותם על הישובים ולא יכולים לחזור ל-7 באוקטובר, רצנו מהר מאוד קדימה לתפוס את מרחב החיץ, "כדי שאם מישהו יחשוב לחדור לישראל ניפגש פה, ושעדיף להם בכלל לא לנסות להגיע".
מתוך ההבנה של 7 באוקטובר, צה"ל גם חופר תעלה עמוקה מגובה בשדות של בולדרים וסוללות עפר גבוהות. עבודות שהחלו לפני כמה חודשים, עוד לפני שהבינו שמשטר אסד יקרוס. "לאויב ייקח לפחות 40 דקות לחצות ובשבילי זה זמן זהב לתגובה. זה מכשול שנועד לעכב אויב כדי לאפשר לנו להגיב במהירות", אמר הבכיר. כשהם עוד מנסים להבין "מי זה ומה זה הצד השני, מה יתפתח מולנו. גם התאים שקמו פה, מקומיים וכאלה שהיו כאן במרד הקודם, עוד לא מבינים מה יהיה. רוב הכפריים כאן מחפשים את השקט שלהם ויש גם כאלה ששמחים שצה"ל נכנס ו'לא מתים על אסד' בלשון המעטה".
אחרי כמה שעות במוצב תל כודנה בסוריה, אנחנו חוזרים לישראל על אותה שיירה של טיגריסים ממוגנים. משאירים מאחור את הלוחמים הצעירים, ששותים קפה ומתכוננים לעוד לילה שירד עליהם בצד הסורי. בדרך עוברים ליד אותו מכשול הנדסי גדול שעליו סיפר לנו הקצין הבכיר, שבתקווה שלא יהיה מי שיבחן אותו. חוזרים לארץ וחושבים לאיזה עוד יעדים יגיעו הלוחמים של צה"ל, אחרי השנה המשוגעת שעברה עליהם.