"סוף סוף זה הגיע, מרגש מאוד. עכשיו הכל טוב", אומר סמל א' בתום שנה וחודשיים קשות ואינטנסיביות באחד הקורסים היוקרתיים והמבוקשים בצה"ל. "זה מתחיל בחודש של טירונות ומשם לקורס עצמו. סוג של מרתון".
חניכי קורס צוללן נבחרים בפינצטה על ידי הצבא ולאחר מכן כל אחד מהם מקבל חליפת כלים שבונה אותו כלוחם בשייטת הצוללות. אחד מהתפקידים הכי חשאיים בצה"ל בכלי הכי יקר.
כבר במהלך הקורס הם יצאו להפלגות צלילה ארוכות שחלק מהן נמשכו שבועות ארוכים, התמודדות לא פשוטה בטח בעידן בו כולנו צמודים לסמארטפונים. "זה משהו לא פשוט אבל מכשירים אותנו לדבר הזה. היציאות שלנו בקורס מאוד מאתגרות, משהו כמו פעם בחודש. טלפונים אין בכלל בשלב הראשון".
"ברור שגם אני הייתי מחובר", הוא ממשיך ומספר בכנות, "באמת היה קשה עם הניתוק מהמשפחה. פתאום אתה חושב עליהם יותר, איך הם מסתדרים ומה עובר עליהם. אבל עם הזמן אין ברירה ומתרגלים. דווקא למרחק מהרשתות החברתיות קל יותר להתרגל, לפחות לי".
מערך הצוללות של מדינת ישראל הוא גוף צבאי חשאי מאוד. חיל הים הישראלי מפעיל צוללות מסדרת דולפין הנחשבות לכלי הנשק הכי יקר בצה"ל ובלי ספק אחד המורכבים שלו. כמעט ולא קיימים סיפורי מורשת קרב על הצוללות. הפעילות שלהם מורכבת מאחוז ניכר של משימות לאיסוף מודיעין בכל מיני זירות. על פי פרסומים זרים היו צוללות דולפין שפעלו בסמוך לחופי איראן.
"קשה מאוד להסביר את החוויה בשירות על כלי מהסוג הזה", אומר סמל א'. "גם כשאתה שואל אנשים, גם כשמנסים להסביר לך בקורס, גם אז לא מצליחים לעביר עד שאתה נכנס לכלי ורואה את זה בעצמך. אני יכול להגיד שכחייל פשוט שסיים את הקורס אין לי את התפקיד הכי מטורף בעולם. זו עבודת צוות שנעשית בלחץ וכל אחד חייב לעשות את התפקיד שלו שמתחבר לצוות, ואז - זו לא פחות מעשייה מטורפת".
עוד הוסיף שאין ספק כי האתגר הכי גדול בקורס הוא באמת הניתוק. "לפעמים אתה מרגיש לבד אבל זה לא באמת ככה כי יש לך את החברים לצוות". כמו רבים מבוגרי הקורס דיבר גם הוא על הקשר החברי האמיץ שנוצר בתוך הצוותים, מהנדירים שיש בצה"ל.
בשנת 2016 שייטת הצוללות זכתה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות. בכלל, השייטת הזו קיבלה פרס או ציון לשבח כמעט בכל שנה, לפעמים כמה פעמים בשנה. רק ביולי האחרון הם קיבלו אות הערכה נוסף מהרמטכ"ל וגם במקרה הזה כמו בקודמים, איש מלבדם ועוד כמה שותפי סוד לא יודע על מה.
כל זה מתחיל הרבה לפני שלוחמי הצוללות מתגייסים. מדובר בהליך בחירה קפדני ומאוד מדויק של אותם אנשים הנחשבים לחברי אחד מהמועדונים הכי אקסקלוסיביים של צה"ל.
א', קצין לשעבר ומזה כעשור פסיכולוג מומחה לפסיכולוגיה תעסוקתית, הוא האיש שמרכז את המיונים של בה"ד חיל הים, כולל לאנשי הצוללות.
"האיתור מתחיל בשלב מוקדם מאוד", מספר א' על ההליך. "לחיל הים יש סוג של בקו"ם משלו שמזמן אנשים למיון מקדים שמבוסס בעיקר על יכולות קוגניטיביות. אז מחליטים אם אתה ממשיך לתחנה הבאה".
אותה תחנה הבאה היא גיבוש קשה מנטלית ופיזי מאוד שנמשך ארבעה ימים. "את הגיבוש מעבירים צוללנים לשעבר ואני מלווה כפסיכולוג עם צוות נוסף".
מה הם מחפשים? "אנחנו מסתכלים על אינטליגנציה, הפעלה טכנית, יכולת למידה כי לומדים המון כולל בעל פה. ברמה החברתית, בסוף הם חייבים להיות אוהבי חברה ואדם. דמות הסוליסט תתאים אולי לטייס קרב, פחות לאיש הצוללות. אבל כן היו לנו סוליסטים שנפתחו".
האתגר המרכזי של א' הפסיכולוג בעבודת הסינון מתוך מועמדים רבים ואיכותיים הוא שאין להם מושג מה זו צוללת.
"אני מכיר את המסלול היטב ויודע לאן הם הולכים. צריך לזהות אם החניך יצליח להחזיק את התיק הגדול הזה על הגב או שיקרוס. אתה צריך להבדיל בין מוטיבציה ליכולת אישית, קשה פה פיזית ומנטלית והיו מועמדים שאמרנו, זה בן אדם מדהים אבל לא מתאים לנו".
הוא מלווה אותם גם בשלב הקורס וההכשרה, עד הטקס לקבלת סיכת הצוללן. "בשלב הראשון הממיין אנחנו בוחרים את אלה שיהיו צוללנים ויש לנו תפקיד משמעותי מאוד כפסיכולוגים. זה לא רק הבחירה של מי שמתאים, זו גם בניית הסגל והחניכים".
זה קורס שיש בו גם סרגל מאמצים מנטאלי. "לאט-לאט אנחנו בונים את החניך ואת הצוות. חניך צריך לדעת לוותר על המקום שלו כדי להיות חלק מהצוות. טיפוס תחרותי והישגי מאוד שלא מוותר על המקום שלו ומשתלב, יהיה לו מאוד קשה לשרוד את השירות הזה".
הוא מוסיף שהשהייה הזו מתחת למים במשך זמן ארוך זה גם משהו שנבנה בשלבים ובהדרגה. "כשהם מגיעים למקום הזה, זה הופך עבורם לדבר טבעי. גם בדור של היום. זה קורה לאט-לאט בהכשרה ובסופו של תהליך הם אומרים לנו תודה גם על הניתוק מהנייד, כי זה מאפשר להם באמת להכיר את החברים לצוות".
בשלב מסוים, אם יש חניך שמתקשה אבל הערכה שלהם היא שהוא יכול לסיים, הם ידאגו שהוא יסיים. "אנחנו קוראים לזה חליפה אישית עם אתגרים שבנויים לו מתוך אמונה שהבחור יכול למקסם. אנשים עושים פה תהליך ומגיעים למקומות שהם עצמם לא האמינו. בסוף אני מסתכל על חניך כזה ואומר וואו איזה תהליך עשית".
תפקיד צוללת הדולפין בחיל הים הוא לא רק איסוף מודיעין אלא גם שיתוף פעולה עם יחידות ומעטפת שלמה שהם מספקים למבצעים. מדובר בכלי מלחמה אסטרטגי של מדינת ישראל.
רס"ל ע', מפקד צוות קורס צוללן, מסביר שגם החייל הכי צעיר שתופס את העמדה הכי פשוטה הוא בעל משמעות רבה והשפעה ישירה על הצלחת המשימה. "טעות של כל לוחם בצוללת היא בעלת משמעות רבה ומסכנת חיים. לא סתם הלוחמים האלה נבחרים בפינצטה".
"בקורס אנחנו מלמדים את החניכים לחיות בחוסר ודאות ולהתמודד עם מצבי לחץ קיצוניים", מוסיף המפקד. "אנחנו נמצאים איתם 24/7 במהלך הקורס, ממש האמא והאבא שלהם".
על טקס הסיום אומר רס"ל ע': "זה סיפוק אדיר ותחושת גאווה גדולה, לעמוד איתם על הצוללת בטקס הסיום לאחר כשנה כשכולם לבושים לבן ולאחל להם בהצלחה בהמשך הדרך, כי רק עכשיו היא מתחילה".
הפסיכולוג א' מבקש להסתכל על התמונה הרחבה ואומר בכנות: "בן אדם לא נולד לחיות בצינור בעומק של איקס מטר. אבל מי שמצליח מקבל משפחה לחיים וגם יותר מזה".
לפני העלייה על רחבת המסדרים כדי לקבל את סיכת הצוללן סיכם סמל א': "קורס צוללן זה להסתדר בצפיפות עם אנשים שאתה אוהב ולעשות דברים מטורפים, הרבה פעמים בלי שאתה שם לזה לב בכלל".