לא מעט פעמים עלו לכותרות תנאי השרות הקשים של חיילי צה"ל: מזג האוויר קיצוני שמשבית אימונים, הבסיסים המרוחקים במדבר, או אלה ברמת הגולן. אולם בעוד אצלנו נסיעה לשבטה בדרום נחשבת לסיוט וסגירה של שלושה שבועות בשמירה על קרוואן בשטחי השומרון היא משהו שאף חייל לא מאחל לעצמו, יש לא מעט חיילים בצבאות העולם שכדי להגיע לבסיס צריכים לעלות על טיסה של עשר שעות. וגם את הבית הם רואים בערך פעם בשנה. יצאנו לחורים הכי נידחים בגלובוס בהם משרתים חיילים.
אפגניסטן: יוצאים הביתה שבועיים בשנה
אי אפשר שלא להתחיל באזור שבו התנהלה מלחמה קשה כמעט עשור, אליה לא מעט צבאות שולחים עד היום חיילים: ארה"ב, צרפת, בריטניה ועוד. מלבד מטענים, צלפים וכמובן מתקפות רגילות, מתמודדים החיילים שמשרתים בזירה עם יציאות די גרועות; חייל שמגיע לאפגניסטן לא יראה את הבית במשך שנה שלמה, מלבד חופשה בת שבועיים. גם שטח הלחימה לא נחשב ללהיט גדול, זו ארץ הררית מאוד, עם אקלים מאוד קשה. בחלקה הצפוני של אפגניסטן רכסי הרים גבוהים המגיעים לגובה של 5,000 מטר, ובדרום משתרעות רמות מדבריות רחבי ידיים. האקלים באפגניסטן נחשב קיצוני: קיץ חם מאוד וחורף קר מאוד. ההרים מכוסים שלג במשך חודשים רבים, ומי שיורד מההרים המושלגים יגיע למדבר שמגיע ביום רגיל לחמישים מעלות. לא תנאים אידיאליים לשרת בהם, ובטח שלא להילחם.
ג'יבוטי: חצי שנה במדבר לוהט
לא ברור מה יש לצרפתים לחפש במדינה הנידחת הזו שגובלת עם מדינות כמו אריתריאה, סומליה ואתיופיה. אלף חיילים מרגימנט הזרים ה-13 של לגיון הזרים הצרפתי מוצבים במדינה, שבה ארבעים מעלות בצל נחשב למזג אוויר נוח, ומדי פעם קופץ המדחום לחמישים מעלות. לכל זה יש להוסיף, על פי החיילים, סוגי חרקים שעדיין לא נחקרו על ידי המדענים. התנאים בג'יבוטי כל כך קשים שדווקא בגלל זה נשלחים לשם החיילים מיד בתום הטירונות. החיילים מתאמנים שם בתנאי לחימה מדברית ומשתתפים באבטחת השיט מפני פירטים. את צרפת הם לא יראו חצי שנה ברציפות ואחרי שטעמו את חול המדבר נשלחים חיילי הלגיון לג'ונגלים של דרום אמריקה, לעוד חצי שנה בלי בית.
אלסקה: מינוס שלושים מעלות
עשרת אלפים חיילים אמריקנים מוצבים במדינה הקפואה הזו, כאשר מטרתם העיקרית היא שמירה על צינור הנפט שחוצה את המדינה. עוד לפני שנגיע למזג האוויר נספר לכם שבאלסקה יש בכל שנה כ-5,000 רעידות אדמה, מה שאומר לא מעט עבודות רס"פ. בשיא הקיץ זוכים החיילים לארבע מעלות ובחורף הטמפרטורות יורדות לשלושים מעלות מתחת לאפס, חרמונית בטוח לא תעזור שם. ישנם מספר מוצבים ובסיסים לאורך צינור הנפט וההגעה אליהם נחסמת לפחות ארבעה חודשים בשנה בגלל מזג האוויר, מה שאומר ארבעה חודשים בלי אבא ואמא.
גרינלנד: הבסיס האמריקאי הצפוני ביותר בעולם
עוד מדינה שמספקת לחיילים שמשרתים בה כמה עשרות מעלות מתחת לאפס. במדינה ישנו בסיס מערכות הגנה שתפקידם להתריע מפני שיגור טילים בליסטיים למדינות המערב. הבסיס נמצא רק 800 קילומטר מהחוג הארקטי, מה שהופך אותו לבסיס האמריקני הצפוני ביותר בעולם, וכמו בשאר המקומות הקשים חיילים שמוצבים שם יראו את המולדת רק אחרי קו של שנה. הבעיה היא שגם את התושבים המקומיים לא ממש יוצא להם לראות משום שהישוב הקרוב ביותר נמצא כמה אלפי קילומטר מדרום לבסיס.
סעודיה: חור נידח זה אנדרסטייטמנט
במדינה המוסלמית הגדולה הזו מוצבים באופן קבוע כמה עשרות אלפי חיילים ממדינות המערב שתפקידם העיקרי הוא לשמור על הנפט. כמו בשאר המקומות את הבית החיילים לא ייראו, וכנראה שגם לא את הגשם - מזג האוויר המדברי בסעודיה מגיע ליותר מחמישים מעלות בצל. אבל לא מזג האוויר לבדו הכניס את סעודיה לרשימה שלנו. לחיילים שם אסור לשתות בגלל חוקי השריעה האדוקים, וגם התרועעות עם נשים לא באה בחשבון. בעיה נוספת היא שבניגוד לשאר המקומות מרבית התושבים לא רואים בעין יפה את הימצאותם במדינה, כך שלמרות האינטרס המשותף, גם חיי חברה לא באים בחשבון.
פוקלנד: בסיס בצד השני של העולם
לא ברור מה גרם לבריטים לצאת למחמה נגד ארגנטינה בצד השני של עולם ולכבוש מחדש את האי, מה שכן ברור זה שבזכות הניצחון הזה נאלצים כ-1,700 חיילים בריטיים לשמור על האיים וכמה אלפים בודדים של תושבים שגרים בהם, במרחק של חצי עולם מהבית. גם תנאי השירות לא בשמיים, בעיקר בגלל עונת גשמים סוערת במיוחד, קור מקפיא עצמות ורוחות חזקות בהן ידוע האי. עד היום טוענת ארגנטינה לבעלות על האי, והחיילים שנמצאים שם אמורים לספק הגנה גם לטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה, שעל חלקים מהם טוענת צ'ילה לבעלות. בקיצור, אזור מקפיא עצמות, בעייתי וממש ולא סימפטי לשרת בו.
ברור לנו שלא חסרים מקומות קשים לשרות צבאי, אפילו לא דיברנו על הרי ההימליה שם מוצבים חיילים סינים, סיביר של הרוסים וקשמיר של ההודים והפקיסטניים. בסופו של דבר אחרי הרשימה שלנו מתברר ששלושה שבועות בבסיס צבאי שנמצא גג שלוש שעות נסיעה מהבית הם כנראה לא משהו גרוע כל כך.